תחת הכותרת "הפסקנו לשתוק!" לראשונה לא תקיים משפחת גולדין ביום ראשון הקרוב, ה' באב, יום נפילתו וחטיפתו התשיעי של סגן הדר גולדין הי"ד, אירוע אזכרה ציבורי במעמד נציגי צבא ונבחרי ציבור בבית העלמין בכפר סבא. לחלופין תערוך המשפחה אירוע אזכרה אחר במצפה הדר שבסלעית, אירוע שכל כולו "לזכור ולהזכיר" כלשונם.
מזה תשע שנים מנהלים הוריו של הדר, פרופ' שמחה וד"ר לאה גולדין, מאבק עיקש למען הבאתו של בנם החייל לקבר ישראל, אך נדמה כי ליום השנה הנוכחי של בנם הם מגיעים זועמים ושבעים מהבטחות שווא מנבחרי ציבור, פוליטיקאים ובכירי צבא.
רק בחודש האחרון עלתה בתם הבכורה איילת גולדין־קאופמן לכותרות כאשר התפרצה אל עבר ראש הממשלה בנימין נתניהו בסיום טקס הזיכרון לחללי מבצע צוק איתן בהר הרצל. "תסתכל לאחות שכולה בעיניים, תשע שנים ומה יש לנו בקבר? ציצית ומדים מגואלים בדם", קראה לעברו כואבת. "אח שלי, השלם, היפה, מתגולל בעזה ואתה יודע בדיוק איפה. בידך האחריות", קבלה. "מהם הערכים שלך, ראש הממשלה? אני מחנכת את ילדיי לאור הערכים של אחיך יוני נתניהו, מפקד סיירת מטכ"ל. אתה מפקיר חיילים ואזרחים - אתה אשם". זעקתה לראש הממשלה זכתה לתהודה תקשורתית רבה, אך דבר לא השתנה.
בריאיון אישי מתארת גולדין־קאופמן קשר אמיץ עם אחיה, שהיה צעיר ממנה בתריסר שנים. "היינו חבורה מאוד מגובשת ואוהבת", היא נזכרת בערגה בימי ילדותה. "גדלנו בבית מלא הומור ושמחה. בגלל פער השנים בינינו הייתי בשבילו קצת כמו אמא קטנה. הדר ואני מאוד דומים. ברגישות, בהומור, במראה ובגישה לחיים. היה בינינו חיבור אינטואיטיבי וטוב. היו לנו הרבה שיחות נפש והתייעצויות על חברה חדשה או דילמות על בחירת מסלול בחיים. תמיד ריגש אותי להיות כתובת בשבילו".
איילת נזכרת ביום שבו התגלה כי שלושת הנערים החטופים אינם עוד בחיים, היום שבו הדר בחר להציע נישואין לחברתו עדנה. "הוא אמר שביום השחור הזה הוא רוצה לעשות משהו שמח. מאוד התרגשנו. היו לנו שיחות על אופי החתונה ותכנונים מרגשים, אבל הרגילה נקטעה בצו 8 עם מבצע צוק איתן", היא משחזרת. "צור והדר נכנסו פנימה למשך חודש. כשהדר יצא סוף סוף לשטחי הכינוס הייתה התעסקות איך נוסעים לבקר אותם. בסופו של דבר, ההורים שלי נסעו, וזו בעצם הייתה הפעם האחרונה שהם זכו לראות אותו. אני לא נסעתי, מסיבות שנראות היום בדיעבד מאוד מטופשות. חשבתי לעצמי שבעוד שבוע־שבועיים אראה אותו".
בלילה של הפסקת האש התקשר הדר להוריו בשיחה שהתבררה בדיעבד כשיחה האחרונה. "הוא הרים טלפון באמצע הלילה ואמר לנו שמסתמן שהמבצע נגמר ובטח בשבת הוא יהיה בבית. למחרת קמנו ליום מאוד שמח של סיום המבצע. גם אייל בעלי חזר מ־30 יום בצו 8, אבל זה התהפך כמו בסרטים, רק ששום סרט לא היה מעז להיגמר עם סוף נורא כזה".
תשע שנים חלפו מאז אותו יום נורא, ונדמה שלאחרונה את יוצאת יותר לקדמת הבמה. מה הוביל אותך לעשות זאת?
"תמיד הייתי שם. אני יכולה לומר שבשנים הראשונות ההורים שלי אמרו לנו שזו משימת חייהם ושאנחנו נתמקד בחיים ובגידול הילדים. הם לקחו על עצמם את משימת החיים להשיב את הדר. אבל תמיד אנחנו היינו שם, אולי לא תמיד בפרונט כי בסוף זאת סיטואציה מורכבת שדורשת גם הרבה דיונים והתייעצויות. תמיד הייתי שם, רק שבשנים האחרונות הייאוש שלנו מהמערכות, שכולן כשלו וכושלות וממשיכות בהפקרות, מתעצם", היא מאשימה. "יותר מ־700 מחבלים כבר בבית שלהם, השתחררו מתחת לרדאר באישון לילה, צינורות גז נבנים, מזוודות כספים מועברות ומטפחות את עזה כמו סינגפור, שזה מצוין, רק איפה המקום שלנו?" היא זועקת. "אנחנו מאכילים את המפלצת וזה מתעצם ומתעצם וככל שהשנים עוברות הייאוש וחוסר האמון שלנו הולכים ומתגברים".
"התייחסו אלינו כאחרוני הפושעים"
הביקורת הקשה של גולדין־קאופמן לא מגיעה ממחוזות קיצוניים שמפקפקים מראש בחשיבותם של מוסדות המדינה. "אנחנו אנשים סופר־ממלכתיים, סופר־ציוניים", היא מצהירה. "תמיד כששאלו אותי: אתם לא כועסים על המדינה? הייתי עונה: אנחנו הצבא ואנחנו המדינה. זה החינוך שלנו. זה הדנ"א שלנו, והשבר הוא כל כך גדול כשאתה רואה מול העיניים הזדמנויות אינספור להשבת החיילים והאזרחים שהוחמצו. בזמן שיד אחת מעבירה מיליארדים, משקמת את עזה, משחררת מחבלים עם דם על הידיים ומאכילה את המפלצת - אתה לא מסוגל לדרוש את השבת החייל שלך שיצא להגן על המולדת?" היא מסרבת להשלים עם המצב.
"ההפקרה והנטישה הזאת גורמים לנו יותר ויותר בשנים האחרונות להתבטא בצורה שהיא יותר מוחצנת ושונה מהמהות שלנו", היא מודה. "בשבילי לעמוד בטקס הזיכרון ולצעוק על ראש הממשלה זה שבר כאיילת וכבן אדם. מעולם לא דמיינתי את עצמי ככה".
גולדין־קאופמן מציינת שהצעקה על ראש ממשלת ישראל הייתה ספונטנית ולא מתוכננת. "עמדנו שם מחוץ לטקס והתייחסו אלינו כמו אל אחרוני הפושעים, גדרות ויס"מניקים. כאילו משפחת גולדין היא פושעת".
זה בטח לא היה אישי נגדכם.
"לא נתנו לנו להתקרב, לא נתנו לנו ללכת".
רק למשפחת גולדין, למה?
"כי אנחנו צועקים את המקום שהממשלה מפקירה, כי אנחנו צועקים שצוק איתן לא נגמר עד שטובי הבנים שיצאו לקרב בשליחות המדינה ישובו לקבר ישראל. והיחס הזה של ראשי המדינה וראשי הצבא שלא מעזים לשאת אלינו את העיניים ועוברים לידנו ולא מסתכלים ולא מגיבים לאבא ולאמא שלי כשהם מנסים לדבר איתם - זה שבר אותי", היא אומרת וקולה רועד. "לכן כשנכנסתי פנימה וניסיתי לגשת לראש הממשלה וזה היה בלתי אפשרי, יצאה לי זעקה מתוך הלב. זעקה שאומרת את כל האמת, שאי אפשר יותר לשחק את המשחק. הם יודעים בדיוק איפה נמצא אח שלי, השלם והיפה, ואנחנו שנה אחרי שנה עומדים מול קבר שיש בו מדים וציצית, שהם תמצית היהדות והישראליות ותמצית הדברים שגדלתי עליהם, והשבר שלנו הוא בל יתואר".
להערכתכם המודיעין יודע את המיקום המדויק שבו הוא נמצא?
"חד משמעית. הצבא יודע בדיוק איפה הוא ואיפה אורון ומפקירים אותם יום אחרי יום. ההפקרה הזאת היא לא הפקרה של הדר אלא הפקרה שבמהותה היא הפקרה של הילד שלי ושלך שיתגייסו מחר. שיהיה ברור שזו המשמעות", היא מדגישה. "כי מי שידע בדיוק איפה הדר כשחשבו שהוא פצוע ונתן הוראה לא להיכנס להביא אותו ולהפסיק לרדוף אחריו, ומי שמפקיר אותו היום כשהוא משחרר מאות מחבלים ומעביר מזוודות של כסף לידי יחיא סינוואר, טרוריסט ואויב - הוא האחראי. כל מי שעומד כיום במחסום ארז רואה את משאיות הבטון שעוברות שם במאות ואת המחבלים שמשוחררים ומיד כשהם עוברים את מחסום ארז מתחילים בחגיגות, ואת רוצה להגיד לי שממשלה חזקה לא יכולה לדרוש את החיילים והאזרחים שלה מהם?" היא קובלת.
"שבע מאות מחבלים שוחררו ואיפה החייל שיצא לקרב? מה זה אומר על החיילים של כל האימהות שיצאו מחר לקרב? זה השבר. השבר הוא לא הדר. הדר יחזור מת", היא קוראת בכאב. "הסיפור שלנו נגמר. השבר הוא כל מחבל ומחבל שמשוחרר וכל המיליארדים שמועברים בלי דרישה להשבת החיילים והאזרחים. ההנהגה שלנו מאכילה מפלצת בזמן שבקבר שלנו יש ציצית ומדים מגואלים בדם ואח שלי היפה והשלם זרוק לו מת. ושאף אחד לא יגיד לי שהממשלה שלנו לא מסוגלת לדרוש את השבתו כתנאי מקדים לכל עסקה ולכל מעבר כספים".
גולדין־קאופמן מוחה על החמצת הזדמנויות פעם אחר פעם: "עכשיו סיימנו את מבצע מגן וחץ ועוד מבצעים ואנחנו רואים שרק משדרגים את עזה. מי ערב לחיילים היום? כמה זה נורא שאנחנו מוציאים את הילדים שלנו לקרב בשם הערכים שההורים שלנו חינכו אותנו עליהם, ואילו המנהיגים מפקירים אותם".
את מדברת על ערכים של כולם, אבל בעצם פחות הצלחתם לסחוף את הציבור אחריכם. אולי אתם מנומסים מדי? איך את מפרשת את זה?
"אני לא יודעת על בסיס מה את קובעת שהציבור לא איתנו, כי בכל מקום שאני הולכת אני רואה ומקבלת פידבקים חיוביים. בצעדה שעשינו בשנה שעברה השתתפו אלפים שיצאו באוגוסט לצעוד מכפר סבא לעוטף עזה. בכל טקס שלנו אני רואה את האהדה".
כאשר משווים לחייל חטוף אחר שהפך לילד של כולנו, כאן זה לא המקרה.
"אני בהחלט מתרשמת שהציבור איתנו. התגובות מאוד חמות ותומכות. ואם אני עומדת וצועקת מדם ליבי על ראש הממשלה בטקס לחללי צוק איתן ומדברת על זה שהוא מפקיר את אח שלי, ואחרי זה הוא מוציא נגדי את כל התותחים הכי כבדים שלו כדי להפוך אותי לאויבת העם אז אני מבינה שאני כן מזיזה משהו", היא אומרת. "יש פה אחריות של ראש הממשלה ושל ראשי הצבא שהם עצמם היו שם בזמן שהדר הופקר, הם אלו שהיו שם בזמן הפסקת האש שכל מדינות העולם ערבו לה ושלחו את החיילים שלנו להיכנס לשטח ולא להילחם, בגלל שקיבלנו את הפסקת האש. אני מצפה מכל מי שהיה שם אחראי ומבין מה המשמעות שהוא משאיר את הדר שם - לתקן את המצב. לתקן לא בשביל הדר אלא בשביל החייל שמתגייס מחר בבוקר. יש למדינת ישראל את כל האמצעים לדרוש את החיילים והאזרחים. אנחנו מדינה חזקה".
באזכרה לאחיך ביום ראשון הקרוב יוזמנו נציגי צה"ל?
"אני מסרבת לעמוד עם נציגי צה"ל מעל קבר שיש בו מדים וציצית ולשחק את המשחק. אני רוצה שהם קודם כול יממשו את האחריות שלהם בהבאת הדר לקבר ישראל, כי הם יודעים בדיוק איפה הוא נמצא, אחר כך נחזור לכבד אותם".
ואם יגיע לבית העלמין נציג של הממשלה או של הצבא?
"יגיע לא יגיע כל אחד יעשה כדעתו. אנחנו לא מעוניינים שההנהגה הצבאית והמדינית שמפקירה את הדר ביודעין ומאכילה את מפלצת הטרור ועל ידי כך מפקירה את כל חיילי צה"ל באשר הם תהיה חלק מהאזכרה", היא מבהירה. "אני לא מעוניינת להיות חלק ממסכת השקרים הזאת, כשבזמן שהיא עושה טקס לחייל הוא למעשה זרוק בעזה והיא יודעת בדיוק איפה הוא ולא עושה דבר. אני כבר לא שם".
למה לדעתך במקרה של הדרוזים הושבה גופתו של הנער טירן פרו בתוך כמה שעות ואתם כבר שנים זועקים ומתחננים ללא הועיל?
"אני חושבת שהמקרה של הדרוזים מוכיח עד כמה אנחנו צודקים. הם לא עמדו דום. הם הראו שיש ערבות הדדית באופן מוחלט. זה הסיפור. ישראל מכניסה לעזה דלק, ציוד, תרופות ומה לא - בלי לדרוש את החזרת החיילים והאזרחים שלנו. יש לנו על עזה מנופים אדירים, אבל אנחנו לא מפעילים אותם. המדינה שלנו חזקה, הממשלה שלנו חזקה והצבא שלנו הכי חזק בעולם, זה מה שמלמדים אותנו מגיל צעיר, והצבא מפקיר ביודעין. המפסידים הגדולים הם הילדים שלנו שמתגייסים במציאות כזאת של שבר ערכי".
"ביידן דורש את לאה גולדין"
למרות הביקורת החריפה, גולדין־קאופמן מדגישה כי ילדיה מתגייסים לצבא. "שיהיה ברור, הילדים שלי מתגייסים לצבא. הבן שלי הלך לסיירת גבעתי. זה החינוך שהם מקבלים וזה הפער. ובשם הפער הזה נילחם עד שהדר יחזור, ועד שאורון יחזור ועד שכולם יחזרו. אנחנו פועלים בשם ערכים, אי אפשר להפקיר אותו. אנחנו מסתכלים בעיניים של ילד וילדה שמתגייסים בבקו"ם ואנחנו יודעים שחייבים להחזיר כל אחד מהם, ואם מנהיג כזה או אחר שכח את הדרך היהודית־ישראלית שלו אז אנחנו כאן להזכיר כי אנחנו לא שכחנו".
מה הציפיות שלך מהציבור בכלל ומהציבור הדתי־לאומי בפרט?
"הציבור הדתי־לאומי שלאורך השנים הוכיח את עצמו כמנהיג היום הוא עומד דום, שותק ונאלם. תראי את ההנהגה הדרוזית שעמדה בכל העוצמה מאחורי ערכיה. אצלנו ההנהגה שותקת. אני מישירה מבט לאנשי הציונות הדתית וההנהגה שלה ושואלת: איפה אתם? איפה אתם בהגנה על הערכים? איפה אתם בשמירה על הסולידריות החברתית הישראלית שהיא הדבק היחיד שמאחד בינינו? וזה לא בשביל הדר או משפחת גולדין המסכנה", היא מבקשת לחדד, "אני קוראת לכם בשביל ולמען הילדים שלכם ושל כולנו, שכאשר יעמדו בבקו"ם נוכל להישיר אליהם מבט".
אלו תשע שנים לא פשוטות. אין לך רגעים שאת אומרת לעצמך די, אני מרימה ידיים?
"אין לי את הפריבילגיה הזאת", היא אומרת. "יש לי לעצום עיניים ולראות את אח שלי זרוק באיזה מקום, יש לי לראות את הבן הבא שלי חולם על סיירת גבעתי. מעצם היותנו אימהות אנחנו לביאות וזאת הסיטואציה. אי אפשר להרים ידיים על בן ואח. זה פשוט לא אפשרי. אני לא אומרת לבן שלי אל תתגייס, כי אני לא השתניתי. מי שהשתנה זה מי שאיבד את הסנטר. החברה הישראלית לא שינתה את דרכה. מי שאיבד את הדרך והחליף אותה בהון וכוח זה ראש הממשלה, לא אני".
את חושבת שמתקפה ישירה על ראש הממשלה תעזור?
"אין בי פחד, יש בי אמת. אתה לא מחשב את הצעדים שלך לפי שיקולים אסטרטגיים ואחרים. אנחנו דורשים שיחזירו את אח שלי החייל וישיבו את הערך שעליו מושתת הקיום שלנו כעם. הנושא הוא ערכי, לא פוליטי, ובשמו אנחנו פועלים. יש פה אמת. יש אנשים שנגזר עליהם להיות דוברי אמת והם לא מחשבים את דרכם לפי פחד מראש הממשלה. הם חושבים שראש הממשלה נועד לשרת את העם ולקדם את הערכים שבשמם הוא מוציא חיילים למלחמה".
אמא שלך, לאה גולדין, טסה השבוע במשלחת של הנשיא הרצוג לארצות הברית.
"אמא שלי עובדת במקום הצבא ובמקום המדינה. הרי גם ביידן ומנהיגי העולם, הקונגרס האמריקני, האיחוד האירופי, האו"ם - כל מקום שההורים שלי הגיעו כולם אמרו: הצדק איתכם. הדר נחטף בהפסקת האש שאנחנו ערבנו לה. אנחנו ערבים להשבתו. אנחנו מאחוריכם. אבל זו המדינה שלכם שאחראית לפעול לשם כך. וללכת לעבוד במקום המדינה זהו המצב העגום שהגענו אליו".
הפעם היא נסעה במשלחת עם הנשיא הרצוג וכבר טסה בעבר עם הנשיא הקודם ריבלין וגם זה לא עזר. אז יש לכך טעם?
"עד שהמשימה לא תושלם אנחנו על זה בכל הכוח. אנחנו בזה עד שנדע שראש הממשלה ומנהיגי הצבא יותר לא מפקירים את חיילי צה"ל ואנחנו שם עד שזה יקרה. כי אנחנו במסע הזה למען הילדים של כולם שמתגייסים מחר. זה שביידן דורש את לאה גולדין יש לכך משמעות. נשיא ארצות הברית בוחר לפגוש את לאה גולדין ונשיא מדינת ישראל בוחר לקחת את לאה גולדין, למה? כי היא מייצגת נושא בסיסי ערכי חד משמעי, שהיום הוא מופקר במדינת ישראל. וההורים שלי בעשייה שלהם משנים את העולם".
***