בימים האחרונים שוחחנו עם מי שנעצרו בהפגנות ימין בעודן ילדות בנות 13 ו-14, וזאת במסגרת הניסיונות לבחון אם אכן קיימת אכיפה שוויונית לשמאל לעומת הימין.
שוחחנו עם הרב מוטי וייסרוזן שמחזיר אותנו לימי ההפגנות נגד הסכמי אוסלו ומספר על המעצר והמשפט שעבר, ובעיקר על הסיבה לכל אלה.
הרב וייסרוזן מספר כי כמי שגדל במושב נחלים הסמוך לפתח תקווה. "בתקופת הסכמי אוסלו, שהתקבלו בצורה מאוד לא דמוקרטית על ידי גניבת חברי כנסת ימניים במוצהר לטובת ההסכמים, היינו שותפים במחאות נגד ההסכמים. באחד הימים יצאנו להפגין בצומת סירקין".
"השיטה הייתה שבאור ירוק להולכי רגל יורדים לכביש ובאדום עולים. היינו הרבה אנשים כך שלקח זמן עד שהכביש התפנה וזה יצר לחץ", מספר הרב וייסרוזן על מה שנראה רחוק מאוד מחסימת כבישים של ממש כפי שהדברים מתרחשים בימינו אלה, אם כי, הוא מודה, "לא היינו תמימים גדולים. לקח זמן עד שהאנשים הרבים עלו למדרכה כי היה עומס". הפרופורציות היו אז אחרות לגמרי. "זה לא היה באזור בכלל", הוא אומר.
"בשלב כלשהו הגיע קצין בכיר בתחנת פתח תקווה שמאחר והדבר הפריע לתנועה הוא אמר את מה שלטעמי יש לו סמכות לומר שגם כשיש ירוק להולכי רגל אין לרדת לכביש. היינו בצד מסוים של הכביש ויהודי יקר לי היה צריך לצאת להעביר שיעור דף יומי. הוא ניגש למפקד וביקש לחצות את הכביש. השוטר אמר שלא. אותו יהודי החליט שהוא חוצה את הכביש. הוא חצה את הכביש, המפקד אחריו ואנחנו אחרי שניהם".
אותו יהודי מבוגר השלים את חציית הכביש וקצין המשטרה הודיע לו שהוא עצור או מעוכב לחקירה. כשהחל שלב המעצר "צעקתי עליו. כנראה שהיו עוד אנשים אבל קולי שלי רם, ולכן הוא החליט לעצור אותי. לשמחתי אותו יהודי הצליח להתחמק בעקבות המעצר שלי והגיע לשיעור הדף היומי, אבל אני נכנסתי תחתיו", מספר הרב וייסרוזן. "על מה נעצרתי? על שצעקתי על שוטר שעצר יהודי מבוגר שחצה את הכביש באור ירוק...".
לשאלתנו מה נכלל באותן צעקות מבהיר ומדגיש הרב וייסרוזן כי אמנם אינו זוכר את הניסוח עצמו, אבל ברור שלא נכללו בו קללות שאינן בלקסיקון שלו, מטבע הדברים.
הרב וייסרוזן נעצר עם אדם נוסף, נלקח לתחנת משטרת פתח תקווה, שם נפתח לו תיק והוגש כתב אישום שפתח בהליכים משפטיים, בהם בין השאר נדרש לבדיקתה של קצינת מבחן שקבעה במסקנותיה שמדובר באדם 'קיצוני וקשוח' ולאחר הליך משפטי הוא נידון לשמונים שעות עבודה לתועלת הציבור.
כעת, הוא אומר, "אין לי צער על מה שעשיתי. אני תמה למה היום, כשיש מעשים ברברים אלימים וקיצוניים שחותרים תחת אושיות היותינו כאן כעם, אין אפילו אפס קצהו של הדבר הזה", ואנחנו מעבירים אליו את השאלה ומבקשים את הערכתו האישית למענה על שאלתו שלו.
לדבריו מדובר בשאלה טובה ואולי המענה לה נתון בנתונים שליקט על מפקדי המשטרה באותה תקופה. בימי מעצרו המפקד היה רפי פלד, יליד קיבוץ הזורע, אחריו היה אסף חפץ, יליד קיבוץ כפר מנחם, אחריו יהודה וילק התל אביבי ואחריו שלמה אהרונישקי, יליד קיבוץ דפנה, ולהערכתו כאשר בזה אחר זה מתמנים מפכ"לים מרקע אידיאולוגי ברור רוח המפקד מחלחלת למטה והיחס למפגיני ימין הוא אחת הנגזרות לכך. בהקשר זה הוא מזכיר את דבריו של המפכ"ל דאז רפי פלד על הצורך להקים מחנות מעצר עבור מפגיני הימין בתקופת אוסלו בשל הצפיפות בבתי הכלא הקיימים.
בדבריו מציין הרב וייסרוזן כי אותם מחנות מעצר נועדו לאנשים כמותו, אנשים נורמטיביים, משרתי מילואים שנים רבות, ובהקשר זה הוא מדגיש כי מי שדיבר אז על סירוב פקודה דיבר על סירוב נקודתי ביותר, רק לאקט העקירה והגירוש, בעוד אותם מפגיני ימין, כולל העקורים עצמם, המשיכו להתגייס לכל משימה אחרת של ביטחון ישראל, כפי שהדברים באו לידי ביטוי מובהק במלחמת לבנון השנייה שהחלה שנה לאחר מכן.