ושוב, התקשורת יוצאת בשצף קצף נגד איתמר. נראה לפעמים, שמבחינת התקשורת - יום שלא מזכירים בו את איתמר, הוא יום מבוזבז.
על מה הפעם יצא קצפם? על סרטון שאיתמר שיתף, שמראה את הנזק העצום לביטחון המדינה ולשלום חיילנו, כשמכניסים לצבא פוליטיקה מכל סוג.
ברור לנו, כמו שברור לכולם, שהרוב המוחלט של כלל החיילים הסדירים והמילואים נגד סרבנות וממשיכים בימים אלה לחרף את נפשם בשמירה על המדינה. גם ידוע לכולם שרוב הסרבנים הם כאלה שכבר לא בצבא שנים, ותפקידם העיקרי הוא ליצור אווירת פאניקה. ובכל זאת, אסור שיהיו אפילו מיעוט שבמיעוט של סרבנים שיפגעו בשלמות הצבא בגלל פוליטיקה.
איתמר, כמובן, לא מוריד את שיתוף הסרטון, כי הסרטון נכון וחשוב ואיתמר לא עובד אצל התקשורת.
הפער בין המציאות לבין מה שהתקשורת מנסה לצייר רחוק שנות אור, אבל נדמה שעד שלא חווים את הפער על בשרינו, קשה להבין את גודל המרחק.
כשיש לכם רגע פנוי, לכו לפעילות יפה ומעניינת, מהצד הימני של המפה. כשתחזרו הביתה, היכנסו (חד פעמי כן?) לכתבה על האירוע שנכחתם בו, באתר שמאל (לא ערוץ 7...). נסו לבדוק את הפער בין מה שהיה באירוע לבין הסיקור עליו.
אצל איתמר, הפער הזה יום יומי ומשוגע כמעט. הפער הבולט ביותר שזכור לי היה ביום הזיכרון לחללי צה"ל ולנפגעי פעולות האיבה; שבועיים התקשורת סיפרה תחת כל עץ רענן שהמשפחות השכולות לא רוצות שאיתמר יגיע לכבד את הטקס בעיר באר שבע, כשר לביטחון לאומי של ישראל. לא רק שהמשפחות לא רוצות, אם איתמר יגיע- המון משפחות לא יגיעו לטקס! יצעקו עליו! יסובבו את הגב! הוא יהרוס את כל הטקס!!
אבל איתמר ידע, שאם הוא נכנע ולא הולך להיות הנציג של מדינת ישראל ולכבד את הטקס, כי כך המדינה מכבדת את נופליה, אף שר משום צד פוליטי לא יוכל יותר להגיע לבית העלמין ביום הזיכרון. תמיד יהיה מי שלא מרוצה מכל שר בממשלה.
איתמר הלך לטקס הזיכרון, והיה ברור לי שלפחות כמה עשרות יצעקו עליו, כי כמה התקשורת יכולה לשקר? מסתבר שהתקשורת יכולה לשקר. היא כבר מזמן לא מראה את המציאות, אלא את הרהורי ליבה ורצונותיה בלבד.
איתמר הגיע לטקס. היו בו כ14,000 איש. טקס עצום, מכובד. נראה שההגעה הייתה בסדר גודל רגיל לחלוטין. איתמר עלה לנאום. שלושה אנשים צעקו. שלושה. זה הכל. ומאה איש השתיקו אותם ואמרו להם להרוס טקסים במקום אחר.
כשאיתמר סיים לנאום, כ-9,000 איש מחאו כפיים. הם מחאו כפיים לא כי זה נהוג בבתי עלמין, אלא כי הם הרגישו שבאו לכבד את זכר הנופלים שלהם למרות הלחץ והשקרים בתקשורת. הם מחאו כפיים כי הם הרגישו שמכבדים את זכר יקיריהם בלי להכריח את המתים לבחור צד פוליטי. כי שר בממשלת ישראל בא לכבד אותם בעוצמה, באהבה, בחיבוק. והאנשים בטקס הרגישו את החיבוק ואת האהבה הזאת והחזירו אהבה.
ומה הראו בתקשורת? כמובן לא הראו את מחיאות הכפיים, למרות שהיה קשה לפספס. חיפשו את שלושת האנשים שצעקו או שרו כדי להבליט אותם (כי מה זה משנה מציאות או סדרי גודל של אירועים כשיש ערכים שהתקשורת רוצה לדחוף בכוח?). התקשורת ברוב התמרמרותה שהציבור לא מקשיב לנבואות הזעם שלה ולא עשה מה שציפתה ממנו, המשיכה להפיץ שקרים, חלקי אמת והרבה רעל.
גם היום, אחרי שאיתמר שיתף את הסרטון נגד הסרבנות, בחלק מכלי התקשורת רצו לספר שהוא פוגע ברגשות המשפחות השכולות. ואני רק תוהה, האם אלו אותן משפחות שכולות שהתקשורת סיפרה לכולנו שהן לא רוצות את איתמר בטקס ביום הזיכרון, כשבמציאות הוא קיבל מרובן המוחלט חיבוק עצום מאין כמותו?