באמנת גביזון מדן יש פיתרון לתחבורה ציבורית בשבת, יש פיתרון לנישואין שלא ברבנות, יש מענה לפתיחת מקומות בילוי בשבת ועוד כל מיני נושאים שכל אחד יכול להבין כמה קשה לרב גדול בישראל להסכים להם.
באמנה הזו הוחלט שלא משנה איך זוג מתחתן, גירושין תמיד יהיו ברבנות. באמנה הזו הוחלט שלא יהיה מסחר בשבת במדינת ישראל, ויש עוד נושאים נוספים שכל אחד יכול להבין עד כמה קשה ללוחמת זכויות וחרויות האזרח לקבל.
אבל זו בדיוק היתה גדולתם של פרופ' גביזון ז"ל והרב מדן יבדל"א.
הם הבינו היטב שהם עלולים לשלם מחיר אישי כבד על ההסכמות שלהם, אבל גם הבינו את הפוטנציאל הטמון בהסכמות.
זה מה שמדינת ישראל צריכה כעת.
קומץ משפטנים. שניים מכל צד לכל היותר. אלה שמזוהים ע"י כל צד כנושאי הדגל של העמדות שלו.
כאלה שאין חולק על הידע והמקצועיות שלהם בתחום.
כאלה שיהיו מוכנים להיכנס לחדר וממש להתאמץ ללכת הכי רחוק שהם יכולים כלפי הצד השני.
כאלה שיודעים לוותר במקום אחד כדי להרוויח במקום השני.
כאלה שיודעים שגם אם חלק מהפרטים לא מושלמים, התמונה הכוללת תצא מספיק טובה.
כאלה, שכמו גביזון ומדן, יש להם את אומץ הלב "לחטוף" מהצד שלהם.
אחרי שמשפטנים כאלה יגידו בקול רם וברור "זה לא החלום שלי, אבל זה מה שנכון עכשיו למדינת ישראל", אני משוכנע שמרבית הפוליטיקאים ואזרחי המדינה ישמחו לאמץ את עמדתם.
אפילוג - אמנת גביזון ומדן לא התקבלה. קיצוניים משני הצדדים דחו אותה. וכך כעבור מעל 20 שנה אנחנו עדיין רבים על אותם דברים שמזמן היו יכולים להיות פתורים והשסע שנובע מהמתח שבין דת ומדינה ממשיך לפלג אותנו.
אני מקווה שימצאו לנו אותם משפטנים ומשפטניות אמיצי הלב שמבינים את גודל השעה, ואני מקווה שאם וכאשר זה יקרה, לא ניתן לאותם קיצוניים לדחות את ההסכמות ולגרור את המדינה לתהום.
מתוך טור דעה שפורסם בהארץ