צעדת המיעוטים

לפני מספר ימים ראיתי מודעה שפונה "לאזרחי ואזרחיות ישראל" להשתתף בצעדת דגלים בשם "ואהבת".

המטרה: "חובה להגיע להסכמה רחבה, יחד נמנע את הקרע בעם". מכיוון שאני בעצמי אזרח ישראל ואני חלק מהעם, שיערתי שההודעה פונה גם אל אנשים כמוני. אולם אז הסתכלתי ברשימת האנשים החתומים על ההודעה ומיד הבנתי שהסיפור כאן הוא אחר לגמרי.

הרשימה מתחלקת לשתי קבוצות אנשים: אנשי שמאל קיצוני ממובילי האלימות, הבריונות וההסתה נגד הרפורמה המשפטית, וקבוצת רבנים מהמחנה הליברלי הקיצוני.

בדרך כלל מפגש בין רבנים לאנשי שמאל הוא מפגש של שתי קצוות מנוגדים זה לזה שמראה כיצד קצוות יכולים להגיע להסכמה ולהידברות. אבל בפועל אין כאן שתי קצוות. יש דמיון רב מידי בין שתי הקבוצות הללו, מה שאומר שאין כאן מפגן אחדות אלא - מפגן אחידות.

המכנה המשותף בין שתי הקבוצות הללו הוא ששתיהן לא יודעות להפסיד בכבוד. שתי הקבוצות הללו מרגישות מחוץ למשחק הפוליטי במדינת ישראל משום שהעם לא בחר בהם. מפלגת מרץ התאדתה מחוסר ביקוש ושאר מפלגות השמאל נשארו מחוץ לקואליציה מחוסר מצביעים.

גם מפלגת ימינה, שחלק מאותם רבנים תמכו בה, לא נבחרה וגם היא נבעטה החוצה מהנהגת האומה. שתי הקבוצות הללו משתפות פעולה למטרה אחת – לנסות להשפיע על המדינה בדרכים אחרות, שלא דרך הכנסת והממשלה. אם הם לא נבחרו לממשלה - הם ינסו לעקוף אותה.

המילים "הסכמה רחבה" הן מילים מכובסות ומטעות, שאומרות לציבור הרחב בישראל – שלמרות שאנחנו מיעוט חייבים להתחשב בדעותינו. למרות שהפסדנו בקלפי אנחנו חייבים להישאר על ההגה של המדינה.

זו המטרה של הצעדה הזו, והיא חלק מהלוחמה הפסיכולוגית שחברות פרסום וקמפיינרים ציניים מפעילים עלינו כבר מספר חודשים. הצעדה הזו לא באה להתנגד למהפכה בעם ישראל – היא באה לחולל אותה. המסר שלה הוא אנטי-דמוקרטי ולא מוסרי, בו המיעוט מנסה לכפות את דעתו על הרוב.

אבל לא רק שאין כאן אחדות אלא יש כאן גם צביעות גדולה. כל אותם אנשים מעולם לא דרשו הסכמה רחבה כאשר היה להם כח פוליטי. אנשי השמאל שתמכו בגירוש היהודים מבתיהם מעולם לא חשבו שצריך להגיע להסכמה רחבה.

אדרבא הם נהגו באלימות קשה כנגד מי שהעז לחלוק או להפגין על מעשיהם. אהרון ברק העביר את המהפכה החוקתית בהצבעה של 32 חברי כנסת בלבד ללא הסכמה רחבה. כאשר שופטי בג"צ כופים את דעתם האישית על המדינה כולה אין להם הסכמה רחבה. את הסכמי אוסלו הארורים השמאל העביר ברוב של 61 מול 59 כאשר הוא נעזר בשני עריקים מהימין שתמכו בהסכם. גם כאן אף אחד לא דרש הסכמה רחבה למרות שמדובר בהסכם שהשפיעה בצורה עצומה על המדינה כולה.

אבל הבעיה הזו ממשיכה לצערי הרב, גם לקבוצה השניה שרובה רבנים ורבניות. בממשלה הקודמת מתן כהנא יזם רפורמות מרחיקות לכת בתחום הגיור והכשרות שהיו בעלת השפעה רבה על המדינה. למרות התנגדותם של רוב מוחלט של רבני ישראל לרפורמות הללו, חלק מאותם רבנים המובאים ברשימה – תמכו בכהנא ואמרו לו להמשיך במעשיו, למרות שהם היו מיעוט קטן ביותר. הם לא עצרו את כהנא ואמרו לו שצריך הסכמה רחבה כאשר עוסקים בנושאים קריטיים למדינה. חלק גדול מאותם רבנים ורבניות תמכו בממשלה הקודמת שנבנתה על השקרים של מפלגת ימינה, וקראו לממשלת השמאל הזו - ממשלת אחדות וריפוי. כלומר מבחינת אותם רבנים ורבניות ממשלה שבאופן מוצהר החרימה מחצית מעם ישראל – היתה לגיטימית, והם לא ראו צורך לקרא לממשלה הזו להגיע להסכמה רחבה או למפגני אחדות.

לסיום, יש ברשימה הזו דמויות שלא קשורות לכל מה שכתבתי ולצערי הם כנראה נקלעו לאירוע הזה בטעות או מתמימות, אבל לא נתבלבל. זה לא מצעד דגלים, ולא מפגן אהבה ואחדות בין שני חלקי העם. זה יותר מפגן אחווה בין אנשים השייכים לאותו חלק קטן מהעם. אם כבר הייתי נותן למצעד הזה כותרת, הייתי מכנה זאת מצעד המיעוטים או מצעד האחידות.