ימים ספורים לפני תשעה באב, יום חורבן הבית, יוצא ספר שונה בעקבות מגילת איכה לבחון את חמשת פרקי הספר בראי הנפש.
כל פרק נבחן בידי הרב חגי לונדין, ראש ישיבת ההסדר חולון,בצורה בוחנת ושונה. הפרק הראשון עוסק בריקנות, השני בערות, השלישי בבדידות, הרביעי באובדנות והחמישי כמה טוב שכך בתקוה.
ושאלת השאלות - האם האבל על חורבן בית המקדש יכול להיות רלוונטי לימינו?
דומה שבמאה העשרים־ואחת, במדינת ישראל החופשית והעשירה, הכאב על אובדן בתי המקדש לפני אלפי שנים נתפס כמעורפל ולא רלוונטי. אם לפני כחמש מאות שנה מצאו היהודים בפסוקי המגילה הד לרדיפות שהיו מנת חלקם בגלות, ואם לפני כחמישים שנה שיקפו הפסוקים את מצוקותיו הכלכליות והדתיות של העידן המודרני, הרי שכיום נדרשים אנו לזהות במגילה את כאביו של אדם בן־זמננו. הוא נהנה משפע חיצוני ובחיי דתיות נוחים – אך עולה בו מעת לעת תחושה פנימית של ריקנות שאינה נותנת לו מנוחה.
בביאור זה של מגילת איכה וקינותיה מקבלות המילים משמעות חדשה. התופעות התרבותיות של העידן הנוכחי – בדידות, עצב, ניכור וחוסר שייכות – מהדהדות מן המילים העתיקות כמו נלקחו מכותרות החדשות של הבוקר. מכל פסוק ופסוק עולה זעקת כאב גדולה – בן אדם, אַיֶּכָּה? בתוככי השפע, הטכנולוגיה והבידור – האם אתה מוצא בחייך משמעות וקדושה?
הספר מתאר באופן נוקב את מכאובי התרבות העכשווית שאנו חיים בתוכה. דווקא על ידי ההכרה בכשלים, משרטטות המגילה וקינותיה את דרך התיקון החשוב : "השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם".