בתקופה הסוערת של העשור השני של המאה העשרים, יצרו ופעלו באודסה, עיר קוסמופוליטית בוהמית לחופי הים השחור, שתי קבוצות של אמנים.
האמנים "הבלתי תלויים" - ציירים ופסלים שנשאו את עיניהם מערבה וחלמו להיות אוניברסלים ולפעול למען חופש ושוויון לאדם וקיוו ביצירתם להפוך את אודסה לפריז של המזרח; והקבוצה השנייה, הדור הראשון של הסופרים העבריים שהיו חלק מהתחייה הלאומית היהודית וחלמו לכתוב ספרות עברית מודרנית.
שתי הקבוצות, שהיו מחוברות זו לזו, והכירו ותמכו אלה באלה, נאלצו לארוז את חלומותיהם ולברוח מאודסה אחרי המהפכה הרוסית. רבים מהם הגיעו לתל אביב ויצרו כאן תרבות עברית תוססת ברוח אודסה.
בסיפור המקומי הייחודי הזה שבמובנים רבים מייצג גם סיפורים רבים אחרים משתפת אותנו אורית שחם-גובר, האוצרת הראשית של 'אנו – מוזיאון העם היהודי', שבימים אלו מציג תערוכה חדשה: "אודסה – ת"א: ספרות עברית ואמנות אוניברסלית".
"ריבוי היוצרים שהגיעו לאודסה משלל מקומות ופעלו בשלל סגנונות גרם לכך שחברי הבוהמה המקומית הכירו זה את זה ולעתים קרובות גם שיתפו פעולה", היא מספרת, "כך זכתה אודסה למוניטין של עיר הדוניסטית ודקדנטית, שבה אפשר היה להתנסות בכול ולנסות הכול. מכאן הגיעה הממרה היידית: 'לחיות כמו אל באודסה' ('לעבן ווי גאט אין אדעס'").
התערוכה, שמתקיימת כמחווה לעם האוקראיני הנאבק על חירותו, נפתחה בסופ"ש ותנעל ב31 בדצמבר, והיא כוללת ציורים (ציורי שמן, דיו ועפרון ועוד) לצד ספרים נדירים. את התערוכה מלווה המוסיקה של המלחין יעקב ויינברג, יליד אודסה ששילב בין מוזיקה סימפונית למוזיקה יהודית.
חלק ניכר מהיצירות המוצגות בתערוכה מושאלות מהאוסף של יעקב פרמן, מי שהיה עסקן ציוני, יו"ר המפלגה רדיקל-פועלי-ציון, שוחר אמנות, אספן אמנות מודרניסטית וביבליופיל. חנות הספרים שלו, קוּלטוּרָה (תרבות), היתה אחד המרכזים של האינטליגנציה היהודית באודסה ושימשה הן ספרייה והן מעין "מועצת חכמים" . עם מכריו נמנו ח"נ ביאליק, יוסף קלוזנר, האדריכל יהודה מגידוביץ', הרקדן ברוך אגדתי, המו"ל והעורך יהושע חנא רבניצקי ועוד רבים וטובים.
פרמן תפס את שיתוף הפעולה שלו עם הציירים הצעירים, רובם יהודים, כחלק מפעילותו הציונית. כאשר עלה ארצה הביא איתו את אוסף האמנות שלו וחלם לערוך בארץ-ישראל תערוכה של מיטב הציירים היהודים, להקים בה אקדמיה לאומית מודרנית ולפתוח מוזיאון לאמנות.