חסימת הכביש העולה לירושלים רגע לפני שבת ובמהלך שעותיה הראשונות של השבת הייתה רק פגיעה אחת מבין רבות שנגרמו לאזרחים שנמנע מהם חופש התנועה והיכולת להגיע לפגישות, לטיפולים רפואיים וכיוצא באלה. האם ניתן לתבוע תביעת נזיקין על סוג כזה של פגיעה? על כך שוחחנו עם עו"ד ענת קאופמן, יו"ר הועדה לביטוח לאומי בלשכת עורכי הדין.
את תשובתה העקרונית לשאלה מתמצתת עו"ד קאופמן בקביעה לפיה אכן ניתן לתבוע פיצוי. לדבריה "בהחלט יש מקרים שיכולים לעמוד במבחן התביעות הנזקיות הרגילות ויכולים להביא לפסיקת פיצוי, כאשר כל מקרה לגופו וצריך לאבחן אם ניתן להוכיח תשתית ראייתית להפרה או לרשלנות, ומה הנזק שנגרם וניתן להוכיח אותו, כספי כלכלי בריאותי או אחר".
קאופמן מציינת כי הפגיעות יכולות להיות אקטיביות כפי שבעבר הוגשו תביעות נגד משטרת ישראל בשל מכות או פגיעות אחרות של גורמים מטעמה מול מפגינים באופן בלתי מידתי. כך גם קיימים קמרים של אי מניעת נזק כמו במקרים בהם גדרות שאמורות היו לתחום אזור מותר להפגנה נפלו או שהצפיפות הבלתי מבוקרת ולא מפוקחת בידי המשטרה גרמה לפגיעה כזו או אחרת. במקרים שכאלה ניתן לאמוד את הנזק ולדרוש פיצוי בהתאם.
ישנם גם מקרים שבהם הנזק הוא כלכלי, כמו מקרים בהם אדם נאלץ לסגור עסק בעקבות רשלנות של גורמים מסוימים או בגלל הפגנה לא מאושרת וכיוצא באלה. במקרים שכאלה ניתן לתבוע את המדינה, את המשטרה ואף את מארגני ההפגנה במידה ואכן מדובר בהפגנה שלא קיבלה אישור או שהתקבל אישור וההפגנה חרגה מממנו. מצב בו נתב"ג נחסם באופן שלא אושר על ידי גורמי המשטרה ובעקבות כך בוטלה טיסה עסקית, יכול בהחלט להוביל לתביעה נגד מארגני ההפגנה. במצב שכזה בית המשפט ידון ויעסוק בגבולות זכויות הפרט וזכויות ההפגנה, אבל לא ניתן יהיה להתעלם מהזכויות שמנגד, זכויות הנוגעים לבריאותו של האזרח, לכלכלתו וכיוצא באלה.
"בפועל, כשמגיעים לתיקים כאלה בוחנים עם המשטרה מה כבר נחקר ומה לא. לגבי מה שקורה כעת הדברים לא ממש נחקרים, כך שיתכן ויהיה קושי להוכיח את הנזק שנגרם, אבל אם יש נזק מוכח ניתן לתבוע", אומרת קאופמן.
ומה באשר לפגיעה רגשית נפשית קשה שלכאורה אינה ניתנת לבחינה כמותית, כמו אילוץ של שומר מצוות לנסוע בשבת משום שהדרך נחסמה בפניו על ידי מפגינים, כפי שקרה בערב השבת האחרונה? על כך משיבה קאופמן ומציינת כי כמו במשפט העברי, כך גם במשפט הישראלי קיים פער בין נזק ממוני לנזק שאינו ממוני וכל מדידתו היא באופן בלתי מדיד כמו פגיעה בערכים, סבל, בושה וכו'. במקרים שכאלה "תלוי על איזה שופטים "נופלים". אם מדובר בשופט שהשבת חשובה בסל הערכים שלו, הפיצוי יכול להיות גבוה, ואם לא, אז הפיצוי יהיה נמוך. זה חלק מענייני הסבירות. אין מדד חד משמעי לדברים".
"ניתן לומר בגדול שבסוג כזה של נזק הפסיקות בישראל רחוקות מהפסיקות במקומות כמו ארצות הברית, שם מדובר על סכומים של מאות אלפים ומיליונים", אומרת קאופמן ומציינת כי לעיתים ניתן להתאגד יחד מספר תובעים לתביעה אחת, מה שהופך את התביעה למשתלמת יותר, מעבר למצבים בהם מדובר בתביעה ערכית עקרונית שאדם מנהל אותה למען העיקרון. בכל מקרה שכזה יהיה צורך להוכיח שהייתה חריגה מהמותר, שהייתה רשלנות וכיוצא באלה ורק לאחר מכן לעסוק בעצם קיומו של הנזק ועל גבי כל אלה תיכנס השקפת העולם של השופטים בהכרת הפסיקה שלהם.
לטעמה של קאופמן סוג כזה של תביעה יכול להיות חלק מהמאבק בתופעת שכאלה ואולי זה המענה הנדרש שיש לנקוט בו. לדבריה היא מוסיפה ומעירה כי "היו גם פסיקות שבהן מי שנעצרו בהפגנה והתברר שהיו חלופות אחרות וניתן היה להסתפק בחלופות ממעצר, קיבלו פיצוי".