מספרים לנו כמה הטייסים ואנשי מטה חיל האוויר התקשו בכתיבת המכתב האומר שהם יפסיקו לשרת בצה"ל, כמה התהפכה להם הבטן... מספרים לנו שכותבי המכתב גילו מסירות גדולה במשך שנים למען צהל והמדינה ולכן אסור לבקר אותם.
מספרים לנו גם איזה גילויי אחריות יש בהחלטה הזו להפסיק לשרת כדי להילחם על הדמוקרטיה ולהציל אותנו מדיקטטורה.
אז מספרים...
הנה כמה מחשבות מהצד השני...
א. יש פה אנשים שלא מוכנים לשרת, למרות שעוד לא הייתה החלטה דיקטטורית אחת. הכל בנוי מהפחדות ודמיונות. אני אומר לחברים, רוצים לגלות אחריות?
תודיעו שאתם מקבלים את רצון הבוחר ואת ההחלטות הדמוקרטיות של הממשלה ואם זה יביא בהמשך להתנהלות דיקטטורית אז נסרב לטוס או לשרת. לגלות לכם סוד? אנחנו נשתף איתכם פעולה בזה ובלבד שיהיה ברור מעל לכל צל של ספק שאכן יש פה דיקטטורה... אבל למה עכשיו? באיזו תואנה?
ב. דבר נוסף, איך קשורה ההחלטה להפסיק לשרת לעצם המאבק? קחו דוגמא מתקופת הגירוש בגוש קטיף. גם אם היו גילויי סרבנות או אי רצון לבצע את המשימה, הם היו קשורים רק למשימה המדוברת של הפינוי. אם היו אומרים לכל מתנגדי הגירוש לבוא להתאמן או לעשות תעסוקה מבצעית בגזרה אחרת מישהו היה מסרב להגיע? ממש לא..
אתם רוצים להביע את מחאתכם? תביעו אותה בהקשרים של הרפורמה, איך הצבא קשור לזה? אלא ברור שאתם משתמשים בצבא כבריונים שאוחזים בבן ערובה, אין לי הגדרה אחרת לכך
ג. ודבר אחרון כלפי הטייסים... מודה שאני לא שותף למקהלת החנפנים שמתקשה להגיד לכם מילה אחת של ביקורת... השירות הצבאי שלכם לא שווה יותר משל אף אחד אחר וסליחה אם אומר שבמובנים מסוימים הוא אף פחות.
אז נכון, יום מילואים בשבוע זה בהחלט מאתגר אבל למיטב ידיעתי תנאי השירות שלכם בהחלט עוטפים את היום הזה בצורה טובה, הרבה יותר מאשר מ"פ או מג"ד בצבא היבשה שבאים לאותה כמות ימי מילואים ומבצעים אותם בשטח, בסיורים, במחסומים, בלי להגיע בסוף הערב הביתה ובלי לאכול באמצע ארוחה טובה... אז סליחה שאני לא נופל לרגליכם ...
בתקווה שכל חותמי מכתבי הסרבנות יתעשתו במהרה.
הכותב: ראש המכינה הישיבתית הקדם צבאית , בית יתיר