המשנה בתענית (כו:) מתארת את אשר אירע בתשעה באב: "בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר".
אם כן, גם בית המקדש הראשון חרב בתשעה באב וגם בית המקדש השני. בית המקדש הראשון היה קיים 410 שנים (יומא ט.), ונכנסו הבבלים אליו בז' באב, הציתו אותו ב-ט' באב, וב-י' באב נשרף רובו. גם בבית שני, נשרף בית המקדש בתשעה באב. לכן, הלכות האבלות מתחילות לפני תשעה באב וממשיכות עד יום עשירי באב.
לפני הצום
החל מחצות היום, נוהגים ללמוד תורה רק בדברים המותרים בתשעה באב, ויש המקלים בכך (תקנג, ב ומ"ב ס"ק ח).
סעודה מפסקת: בסעודה שלפני הצום, אין לאכול יותר מתבשיל אחד (משנה תעניות כו:, ושו"ע תקנב, א). כיצד אם כן אוכלים ארוחה משביעה לפני הצום? יש הנוהגים לאכול סעודה גדולה לפני מנחה (תקנב, ט, ומ"ב שם) ואחריה סעודה מפסקת (על הרצפה, עם לחם ומעט אפר). יש הנוהגים לאכול סעודה אחת, אחרי מנחה, ולא לאכול בה תבשיל, אלא דברים משביעים אחרים ובסיום הסעודה לשבת על הרצפה, ולאכול ביצה עם מעט אפר.
תחילת הצום: תחילתו של הצום בשקיעה (תקנג, ב), אזי חולצים נעליים (תקנג, ב) והולכים לבית הכנסת. בבית הכנסת מסיטים או מסירים את הפרוכת (רמ"א תקנט, ב) וממעטים את האורות (ערוך השולחן ואחרונים נוספים שם).
הצום עצמו
תשעה באב אסור בחמישה דברים: אכילה ושתיה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה (תענית ל.; שו"ע תקנד, א).
רחצה: אסור לרחוץ אפילו ידיו. לכן כאשר נוטל ידיו שחרית, נוטל על האצבעות בלבד (שו"ע תקנד, ב). וכך גם כשיוצא מן השירותים (רמ"א תקנא, יא. שו"ע תריג, ג וע"ש בפרטי הדינים). התלכלכו הידיים - מותר לנקותן במים ואם יש צורך אף בסבון (תקנד, ט וביאור הלכה שם סעיף טו, ד"ה סיכה).
סיכה: משחה רפואית, ווזלין, דיאודורנט בלי ריח – מותר (שו"ע תקנד, טו), כי אין זו סיכה של תענוג. דיאודורנט עם ריח – ראוי להימנע (עיין שער הציון תקנו, א; שו"ע תקנט, ז).
נעליים: אין לנעול נעליים מעור (תענית ל.; שו"ע תקנד, א) או נעליים עם חיפוי מעור (תריד, ב). אם יש רק קישוט מעור וכדומה שאיננו מחזיק את הרגל – ניתן להקל (עיין כף החיים, תריד, י). מותר לנעול נעליים שאינן מעור גם אם הן נוחות, אבל אם יש נעליים פחות נוחות (או נעלי בית) – יש בכך הידור.
עשיית מלאכה: בגמרא (תענית ל:) נאמר שכל העושה מלאכה בתשעה באב, איננו רואה ממנה סימן ברכה לעולם. אמנם, אין בכך איסור, אלא הדבר תלוי במנהג המקום. המנהג המקובל הוא לא לעשות מלאכה עד חצות. לאחר חצות עושים מלאכה שיש בה צורך חשוב (שו"ע ורמ"א תקנד, כב, כד, ומשנה ברורה שם), ואם יש הפסד של ממש, מותר לעשות מלאכה בכל היום (תקנד, כג. וכדין חול המועד).
הטעם לאיסור מלאכה הוא מפני הסחת דעת מהאבלות. לכן, אין איסור במלאכה שאינה מסיחה דעת, כגון הדלקת אור, נסיעה במכונית וכדומה. מותר לכתוב דברים הקשורים לתשעה באב או לאבלות (שם). כמו כן, נהגו לאחר חצות להתחיל בבישולים לקראת סוף הצום. כשיש צורך להכין אוכל לילדים או לחולים, מותר להכינו במהלך כל הצום.
שאילת שלום אסורה (תקנד, כ), ואף אסור לומר 'בוקר טוב' (מ"ב שם ס"ק מא).
לימוד תורה אסור כיוון שמשמח, אך מותר ללמוד דברים הקשורים לחורבן או בכל הדברים העצובים, כגון איוב.
ישיבה: לא יושבים על כיסא, אלא על הרצפה או על כיסא נמוך (בגובה פחות מעשרים וארבעה ס"מ ובמקום צורך עד 30 ס"מ).
צדקה: טוב לתת צדקה בתענית, ואין בעיה של נתינת מתנה (כף החיים תקנד, צא).
חולה: גם אם אין בו סכנה, אך נפל למשכב או נחלש כל גופו – פטור מן התענית (שו"ע תקנד, ו) ואיננו צריך לאכול לשיעורין.
יולדת עד שלושים יום פטורה (תקנד, ו), לאחר מכן מצד הדין חייבת בצום (שו"ע שם). אמנם, למעשה, הדבר משתנה בהתאם לכוחותיה, להנקה, לגיל התינוק ועוד, ועליה לשאול חכם. אישה בהריון מצד הדין חייבת לצום (שם, ה), אבל למעשה, יש הקלות במקרים רבים, בגלל חשש לשלום העובר וכדומה ולכן תשאל חכם.
קטנים: מצד הדין פטורים מהתענית. נוהגים לחנכם לצום חלק מן היום, מהגיל שבו הם מבינים את אבלות החורבן. אמנם, כיוון שהדבר רק מדין חינוך ולא מצד הדין, אין להרבות בתענית לילדים. יש מי שהתענית תהיה עבורם בכך שבלילה לא יאכלו ולא ישתו, יש כאלו שימשיכו עד עשר בבוקר או מעט אחרי. בכל מקרה, ראוי לתת לקטנים רק מאכלים פשוטים כדי שיחושו את אבלות החורבן (מ"ב תקנ, ה).
ברית מילה: אם יש ברית, נוהגים למול אותו אחרי הקינות (רמ"א, תקנט, ז. יש שנהגו לדחות אחרי חצות, לשעת נחמה – עיין מרדכי תענית תקלה-תקלז). מברכים על הכוס, והיולדת תשתה (שו"ע שם), ואם אינה יכולה לשתות נותנים לקטן (שם).
אחרי הצום
סיום הצום כאשר מופיעים שלושה כוכבים בינוניים, כ-26-27 דקות אחרי השקיעה (לוח ארץ ישראל). נוהגים ליטול ידיים ג' פעמים (שם), קידוש לבנה (תכ"ו, ב, ומ"ב שם, שלא כדעת הרמ"א), כאשר טוב לטעום משהו קודם קידוש לבנה (מ"ב שם ס"ק יא).
כל איסורי תשעת הימים נוהגים עד י' באב בחצות היום, כי בית המקדש המשיך להישרף (על פי תענית כט.), שרובו של ההיכל נשרף בעשירי (וכן בשו"ע תקנח). אם תשעה באב חל בשבת ונדחה ליום ראשון - עיין בהמשך) למנהג הספרדים נמנעים רק מאכילת בשר ושתיית יין (שו"ע תקנח, א), אך עד סוף יום י' באב.
השנה, כשחל תשעה באב ביום חמישי, מותר גם לאשכנזים להסתפר ולכבס במוצאי ת"ב מפני כבוד השבת, אולם אכילת בשר ויין ושאר איסורי בין המצרים אסורים כבשאר השנים.
ב"ה זכינו למדינה משלנו, זכינו לצבא משלנו. אולם, צריכים לחוש מה חסר. חסרה נוכחות שכינה. מתוך הבנת החוסר, נזכה בע"ה לראות בבניין המקדש במהרה.
הרב רימון הוא ראש הישיבה ורב המרכז האקדמי לב, יו"ר סולמות ורבה של גוש עציון