זה היה אחד הדיונים האמוציונליים בוועדת החינוך של הכנסת. הוא אומנם אירע לפני כחודש, אבל תוצאותיו – או ליתר דיוק אי־תוצאותיו, נראו בשטח בתחילת השבוע. אל הדיון זומנו נציגי פורום משפחות שכולות ישראלי-פלשתיני ומנכ"לית כפר הנוער בן שמן, אילנה טישלר. הטריגר לדיון היה חשיפה של ארגון 'בצלמו', שלפיה הפורום המדובר מתכנן השנה לקיים את הקייטנה שלו לילדי המשפחות השכולות משני הצדדים במתחם כפר הנוער בן שמן.
בדיון בוועדה ישבו חברי כנסת מהימין שהביעו זעם כלפי מנכ"לית כפר הנוער על שבחרה לאפשר לארגון השנוי במחלוקת, בלשון המעטה, לקיים פעילות ממושכת בתחום הכפר. נזכיר כי הפורום מלכד בתוכו משפחות שכולות מהצד היהודי, רובן של חללי מלחמות ישראל ומיעוטן של נפגעי טרור מהזן המוכר, ולצידן משפחות ערביות משני צידי הקו הירוק, שגם הן שכלו את קרוביהן. הפורום מכריז כי כל מטרתו פיוס ושיתוף הכאב הזהה בשני הצדדים, אלא שכאן טמון חומר הנפץ שמקומם רבים במחנה הימין וגם בקרב משפחות שכולות רבות.
"רוב המשפחות הערביות שם הן משפחות של מחבלים", מסביר הרצל חג'אג', אב שכול ומראשי פורום המשפחות השכולות 'בוחרים בחיים', "בעבר למשל הם הביאו מישהי שטענה שאחיה נורה סתמית בידי חיילי צה"ל. בדקנו וגילינו שהאח היה מחבל שהתקרב אל אזרחים ישראלים עם סכין ולכן נורה. משפחות שכולות אחרות שם הן כאלה שקרוביהן השתתפו בהפגנות נגד חיילים וחטפו כדור גומי, וכן הלאה. מדובר במשפחות שחלקן הגדול הן של מחבלים".
"ההשוואה בין שכול לשכול לא מקובלת עלינו", רעייתו מירב נחרצת, "הארגון הזה משווה את השכול של שני הצדדים. אני לא רואה שום השוואה בין הילדה הקדושה שלי (סגן שיר חג'אג', שנרצחה בפיגוע בארמון הנציב, ח"ר) למחבלים הארורים הללו. הם אויב, והם מגדירים את עצמם כך". הרצל מציין כי החברים בפורום המשפחות לא הביעו צער או חרטה על מעשי הטרור של קרוביהם הנרצחים, "הם סתם מספרים סיפורים על פיוס ושלום".
פורום המשפחות, הממומן בידי גורמים זרים לרוב, לא פרץ לשיח הציבורי לראשונה בקייטנת הקיץ המדוברת. מדי יום זיכרון הם מקיימים טקס אלטרנטיבי שאליו מוזמנות גם משפחות מחבלים מעזה, ומעורר זעם וכאב רב בצד הישראלי. בעבר הדיון אף התגלגל לפתחו של בג"ץ, והשר גלנט אכן אסר על המשפחות האלה להגיע לטקס בישראל.
כר נרחב לפעילות הפורום מצוי גם במערכת החינוך. חברי הפורום מגיעים לבתי ספר לשאת את חזונם, והדבר יוצר תסיסה בלא מעט בתי ספר. הפורום נכנס לבתי ספר בחסות תוכנית גפ"ן של משרד החינוך, וחג'אג' יודע לומר שבעקבות תלונות רבות נגדו נערך לו שימוע. בימים אלו מחכים להחלטה אם הפורום יוצא מהארגונים המאושרים בתוכנית.
כאמור, פעילות נוספת וותיקה של הפורום היא קייטנת קיץ לילדי המשפחות משני צידי המתרס. השנה שכר הפורום את כפר הנוער בן שמן, מקום מוכר וידוע בלב הארץ, כדי לשכן בו את ילדי הקייטנה. האירוע התגלגל כאמור אל ועדת החינוך בכנסת, שם הביעו חברי הכנסת מהימין חנוך מילבצקי ואלמוג כהן את זעמם על נכונותה של הנהלת כפר הנוער לתת יד לפעילות של ארגון כה רדיקלי. את הנאום האמוציונלי ביותר נשאה חברת הכנסת לימור סון-הר־מלך, נפגעת טרור בעצמה, שבקול שנרעד מדי פעם הזכירה את היום שבו נרצח בעלה שולי הי"ד, והבטיחה לרדוף בהתמדה את כל אלו שמשתפים פעולה עם ההשוואה המקוממת של משפחות שכולות משני הצדדים.
טישלר, מנכ"לית הכפר, השיבה לטענות והבהירה כי "אין לנו שום קשר לתכנים של האירוע. אנחנו לא עושים אפליה, אין לנו זכות להפלות. נקלעתי לקרב פוליטי. בתקופת הקיץ חניכי הכפר לא נמצאים. האירוח הוא על בסיס לינה והזנה. אין באירוח הזדהות עם ערכים או מסרים של הארגון", אמרה.
ביום ראשון השבוע הגיעו האוטובוסים עם ילדי הקייטנה אל שערי כפר הנוער בן שמן. אבל שם המתינו להם הרצל ומירב חג'אג' עם שלט מחאה וחסימה של שערי הכפר. השניים חסמו את הכניסה במשך כשעה במטרה לשבש את הקייטנה ולהביע את מחאתם בפני מנהליו של כפר הנוער. השניים מספרים כי אפילו השוטרים התייחסו למעשה בהבנה, ונהגים שנקלעו למקום הביעו הזדהות. מעבר למחאה על עצם שיתוף הפעולה עם הפורום, השניים מתריעים גם מפני הסכנה הביטחונית שבדבר: "מדובר במשפחות מחבלים, וראינו גם ילדים בני 13 שלוקחים סכין ביד. מי ערב שלא יקום איזה ילד ערבי ישראלי וישחט את חבריו לקייטנה? ובכל מקרה, לא ייתכן שהם ייכנסו לפה. כל הפעילות שלהם היא רוח גבית לטרור ופגיעה בהרתעה הישראלית".
הקייטנה אולי התעכבה במקצת, אבל התקיימה השבוע כסדרה. בני הזוג חג'אג' מבטיחים להמשיך בפעולות מחאה לאורך ימי הקייטנה, ומקווים שהנורה האדומה שהדליקו השנה תגרום להנהלת הכפר לחשוב פעם נוספת כשתגיע בקשה דומה בשנה הבאה.
יושבים על הגדר
אם חשבתם שהאנרכיה משמאל מסתפקת בחסימת כבישים ובשיבוש חיי השגרה לאזרחים, טעיתם. יש אנרכיה עמוקה מזו, ולמרבה ההפתעה – גם היא נענית בלא יותר מאשר חותמת גומי משטרתית של תיק סגור. את הסיבה לסגירת התיק מותירים למוחו היצירתי של החוקר התורן.
תנועות השמאל הקיצוניות דוגמת 'לוחמים לשלום', 'מסתכלים לכיבוש בעיניים' והיחידה לפירוק מאחזים שהקימה 'שלום עכשיו', החליטו – ולא מהיום – שמוטלת עליהן חובה קדושה ליטול את החוק לידיים. הווה אומר: הואיל ומעשה ההתיישבות ביהודה ושומרון אינו חוקי, והואיל ואנו מתריעים בפני הצבא לפרק מאחזים והוא אינו מבצע את הפקודה שהטלנו עליו, נקום אנחנו האזרחים ונאכוף את החוק ביד חופשית, קרי: נשחית עד היסוד את רכושם של המתיישבים. בריונות? ונדליזם? אלימות? לא בלקסיקון של המשטרה והפרקליטות. אלא אם כן כמובן היה מדובר בפעילי ארגון ימין שהיו בוחרים לאכוף את החוק בחאן אל אחמר.
הפעילות המדוברת התרחשה הלכה למעשה לפני כשנתיים וחצי. פעילי 'לוחמים לשלום' הגיעו אל שתי חוות יהודיות בבקעת הירדן, ובאמצעות כלי עבודה מתאימים פשוט פירקו את גדרות בעלי החווה באורך של קילומטר וחצי. את הפעילות העבריינית הזאת (נזק לרכוש – מישהו אמר מעצר מנהלי?) הם לא עשו במחשכים או לכל הפחות בפנים מוסתרות. בדף הפייסבוק של הארגון תוכלו גם ברגע זה לצפות בסרטון רברבני של הארגון, שבו מכריז אחד מראשיו, תולי פלינט, לשעבר סגן אלוף בצה"ל, על המעשה הפלילי של השחתת הגדר: "אנו מתנועת לוחמים לשלום, חותכים כאן את גדר האפרטהייד שהוקמה על מנת למנוע מרועים פלשתיניים להגיע לשטחי המרעה שלהם... באנו לחתוך את הגדר", מכריז פלינט על רקע תמונות הפעילים והקאטרים המשחיתים את גדרות המתיישבים.
בעוד פעילי השמאל מצטלמים בפנים גלויות ומכריזים על ביצוע העבירה, ביודעם שאין קצה חשש שיאונה להם רע ממערכת אכיפת החוק, החקלאים היהודים בהתאמה חששו להגיש נגדם תלונה. מי שהרים את הכפפה היה ארגון 'בצלמו', שסייע לחקלאים בהגשת תלונה למשטרה, ושיגר מכתבים לרשם העמותות וליועץ המשפטי לממשלה נגד העמותה שפועלת נגד החוק, בגלוי ובהתרסה. מהפרקליטות הגיעה התשובה לאחר כמה חודשים, שהתיק מבחינתה נסגר. במשטרה היו יצירתיים יותר ואמרו כי הם סוגרים את התיק בעילת "עבריין לא נודע". העילה הייתה מופרכת במיוחד לאור העובדה שהסרטון שבו מבצע העבירה מודה בביצועה בפנים גלויות צורף לתלונה למשטרה. הגשת הערר על החלטת הסגירה נענתה בהסכמה רפה לבדוק את העניין שוב.
ככל הנראה פלינט וחבריו לא קיבלו שום טלפון מתחנת המשטרה, שכן העזות שניחנו בה ליוותה אותם גם בתוככי משכן הכנסת. בדיון שקיימה ועדת החוץ והביטחון כמה חודשים מאוחר יותר, תחת הכותרת אלימות המתנחלים, הצהיר פלינט בהקשר לאירוע ההוא: "הסרת גדר שהוקמה באופן לא חוקי ושיש לה צו הריסה, היא לא אלימות", והודיע בלי הנד עפעף מול כל חברי הוועדה וגורמי האכיפה שישבו מולו, כי ימשיך לעבור על החוק: "אותו הדבר אני גם מודיע כאן שאת הגדרות הבלתי חוקיות שהמתנחלים שמים, אנחנו נסיר". אומנם יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת רם בן־ברק, מחה קלות על הדברים ואמר כי "רק גורמי שלטון יכולים להתעסק עם החוק, לא אנשים מהצד הזה ולא אנשים מהצד הזה, וגם פירוק של גדרות, גם אם לא חוקיות, אי אפשר לקחת את החוק לידיים". אבל הנזיפה המנומסת לא היוותה אפילו מכה קלה בקאטר.
שנה חלפה, והארגונים ראו כי טוב והגיעו שוב למבצע אכיפה בכוחות מחודשים. אנשי 'לוחמים לשלום', 'מסתכלים לכיבוש בעיניים' ו'אימהות נגד אלימות' הסתערו שוב בצוהרי שבת אחת על גדרות החקלאים היהודים בצפון הבקעה והשחיתו אותן, בתואנה כי המינהל האזרחי לא פירק אותן בעצמו.
לפני שנה התרחש מבצע אכיפה דומה של ארגון 'מסתכלים לכיבוש בעיניים'. הפעם על הכוונת היה מאחז מעלה יונתן בשומרון, שהוקם במסגרת מבצע המאחזים של תנועת 'נחלה'. פעילי הארגון השחיתו את האוהלים והרכוש שהיו במקום, ואף הכריזו על כך בדף הפייסבוק של הארגון. ארגון 'בצלמו' החל ביצירת רעש תקשורתי סביב העניין, וזה חילץ סוף סוף שיחת טלפון מתחנת משטרת בנימין. הם ביקשו ממנכ"ל 'בצלמו', שי גליק, את הפרטים הנדרשים לפתיחת חקירה, ורק אחרי שגליק הגיש להם על מגש כסף את כל הפרטים הגלויים ממילא, גררו רגליים בעצלתיים לפתיחת התיק. אחרי חודש זומן פעיל 'מסתכלים לכיבוש בעיניים', גיא הירשפלד, לחקירה בתחנה. שבועיים מאוחר יותר התיק נסגר.
מכתבים ששלחו חברי כנסת דוגמת בצלאל סמוטריץ', לימור סון וניסים ואטורי, סביב האירועים הללו, ובהם דרשו מהפרקליטות להיכנס לעובי הקורה, זכו להתעלמות מוחלטת. בארגון 'בצלמו' החליטו להחליף אסטרטגיה, לאחר שראו שבמסלול הפלילי לא תצמח הישועה. הם ליוו את החקלאים בהליך אזרחי של הגשת תביעה נזיקית בבית המשפט נגד הפורעים האנרכיסטים. כאן סוף סוף החלו הפעילים לנוע באי־נוחות קלה, חלק מהם כבר ניסו להכחיש קשר.
לפני כשבועיים ניתן פסק הדין של שופטת בית משפט השלום בירושלים, קרן מילר. זו חייבה את הנתבעים – ארגון 'לוחמים לשלום' והפעילים גיא הירשפלד וקטי בר, בתשלום פיצויים כולל בסך עשרת אלפים שקלים לבעלי החוות אורי כהן ועשהאל קורניץ, בגין חיתוך גדרות הבקר שלהם במהלך שלושה אירועים שונים. סכום הפיצוי אומנם אינו גבוה, בוודאי לא ביחס לסכום הראשוני בתביעה – 150 אלף שקלים, אולם יש בדבריה של השופטת בהחלטתה משום קריאת כיוון מרעננת.
"קבלת טענת הנתבעים לדחיית התביעה פירושה מתן הכשר לכל מאן דהוא לאכוף בעצמו את הדין על כל אדם, אם מטעמים אידיאולוגיים ואם מטעמים אחרים. הכשר כזה עלול ליצור אנרכיה, שעלולה להידרדר אף לאלימות ולפגיעה קשה בסדר החברתי ובשלטון החוק", קובעת השופטת מילר, שפוסלת את הפעילות האנרכיסטית של ארגוני השמאל ואת החלטתם ליטול את החוק לידיהם. "לנתבעים עומדות שלל דרכי פעולה על מנת להביא לאכיפת הדין על ידי הגורמים המוסמכים לכך. עשיית דין עצמי באמצעות היזק בזדון לרכוש אינה אחת מדרכי הפעולה הלגיטימיות במדינה שומרת חוק".
אבל עוד לפני מתן ההחלטה בבית המשפט, גליק טוען כי עצם הגשת התביעה יצרה את אפקט ההרתעה. "מיום שהגשנו את התביעה לא היו עוד מקרים של גרימת נזק למתיישבים", הוא מספר, "ראינו גם שינוי באסטרטגיה. למשל, שלום עכשיו הצהירו בעבר שיעלו על אביתר עם טרקטורים. עכשיו לגבי חומש הם לא אמרו נפרק את חומש, אלא נפגין כדי שהמדינה תפרק את חומש. יצרנו שינוי בשטח".
פנינו לפרקליטות בבקשה להבין את ההוראה על סגירת התיק, אך שם הפנו אותנו למשטרה. במשטרת בנימין עדכנו אותנו כי התיק נמצא כעת בטיפול וחקירה, ככל הנראה בעקבות פסק הדין של השופטת מילר, שהאשים את המזיקים.
גליק מציע לאותם אזרחים סוג ב' שזוכים לאפס יחס ממערכת אכיפת החוק כשהם נפגעי העבירה, לבחור במסלול האזרחי־נזיקי כדי להשיג תוצאות. ויחד עם זאת, הוא זועם על התנהלות המשטרה והפרקליטות: "יש פה אנשים שמתעדים את עצמם עושים נזק, וגם אחרי שבית המשפט מחייב אותם בהוצאות ומצביע על אשמתם – מערכת האכיפה עדיין בוחרת לא לחקור אותם, עושה להם הנחת סלב. לא זימנו אותם לשיחה במשטרה, לא פתחו בחקירה. יש אנשים שמערכת אכיפת החוק פשוט לא נוגעת בהם". גליק לא התייאש, ולאחר החלטת בית המשפט שלח מכתב ליועצת המשפטית לממשלה ולפרקליטות המדינה בדרישה לפתוח מחדש בחקירה נגד הארגונים המדוברים. ניתן להניח שתשובה מניחה את הדעת לא תתקבל בזמן הקרוב. מן הסתם עסוקים שם בניסוח כללי אכיפה מחודשים על האנרכיסטים בקפלן.
לתגובות: [email protected]
***