כולם ציפו שיום שני יהיה יום סוער במיוחד. הדיון במליאה לקראת ההצבעה בקריאה שנייה ושלישית על החוק לצמצום עילת הסבירות החל יממה קודם לכן, עוד לפני צהרי יום ראשון.
ככל שהתקרבו השעות לקראת ההצבעה המתח רק הלך וגבר. ההפגנות, הן של תומכי הרפורמה בתל אביב והן של מתנגדיה בירושלים, רק הגבירו את התחושה שהיום – שמראש היה בסיכון להיות מתוח במיוחד – יהיה בפועל נפיץ הרבה יותר.
עם התחושות האלה התעוררו הח"כים, אלה שתפסו תנומה במהלך הפיליבסטר של האופוזיציה, יחד עם משמר הכנסת ועובדיה. לצד החשש מפני יום נפיץ במיוחד במקרה שהחוק יעבור, בקואליציה התעוררו עם חשש נוסף, הפוך לחלוטין: מה יקרה לו ראש הממשלה נתניהו, שעבר השתלת קוצב לב יממה בלבד קודם לכן, יחליט שוב ללחוץ על בלם החקיקה, וגם הפעם, בדיוק כמו בחודש מרץ, הקואליציה תוותר על חקיקת הרפורמה.
למעשה, משעות הבוקר ניסו ח"כים מכל סיעות הקואליציה להבין אם יכול להיות שבסוף כלל לא תהיה הצבעה על החוק באותו יום. הסיבה לחשש לא נולדה משום מקום. ניסיון העבר שיחק כאן תפקיד חשוב. הידיעה שנתניהו עצמו לא מאוד אוהב את הרפורמה העלתה חשש בקרב גורמים בכירים בקואליציה כי ברגע האמת הוא יהנדס פשרה כלשהי, שלמעשה תקבור את החקיקה. בנוסף לכך, כולם זכרו שבשורות הליכוד היו חסרות בסבב הקודם לפחות ארבע אצבעות, כלומר, כלל לא בטוח שיהיה רוב.
הטלפונים בסביבתם של לוין, רוטמן, סמוטריץ', קיש, יושב ראש הקואליציה אופיר כץ ושאר מקדמי הרפורמה לא הפסיקו לצלצל בשעות הבוקר. גם להם לא היו תשובות מלאות מה צפוי להתרחש בהצבעה שנועדה להתחיל באחת בצהריים. יחד עם זאת, דבר אחד היה להם ברור: תהיה הצבעה במהלך היום.
"ההצבעה תהיה היום. זה ברור. על מה בדיוק היא תהיה זה עוד לא לגמרי ידוע", אמר ל'בשבע' בשעות הבוקר אחד המעורבים. "זה תלוי הרבה במה תעשה האופוזיציה. אנחנו לא יכולים להיכנע, ואנחנו נסכים רק להצעת פשרה שתהיה הגיונית".
כבר באותן שעות הוא היה משוכנע שפשרה לא תצא אל הפועל. "בכנות? לא מאמין שזה יקרה. ליברמן ומיכאלי לא נותנים ללפיד וגנץ ללכת לצעד כזה. הצעות המציעים הן לא הצעות פשרה. הן הצעות כניעה. הם פשוט רוצים לקשור אותנו כך שלא נוכל לעשות כלום שנתיים, וכל זה בשביל שהם יואילו בטובם לבוא ולדבר. זאת לא הצעת פשרה. לפיד וגנץ לעומתם הסכימו לפשרה הגיונית".
הדברים האלה נאמרו שעות לפני ההצבעה. למעשה, הם נאמרו במקביל לכך שבמליאת הכנסת תוקפים לפיד וגנץ את החקיקה ואומרים כי מדובר באירוע שהוא אסון למדינת ישראל. בה בעת כל הצדדים עדיין מנהלים משא ומתן על פשרה, משא ומתן שהתחיל בחדרים הסגורים ועבר בהמשך למליאה עצמה.
מחוץ למשכן הכנסת המצב היה מתוח גם כן. עוצמת המחאה נגד החקיקה נעה כל העת למעלה ולמטה. היו שלבים שבהם התרחשו אירועי שיא של מחאה, מה שהוביל לפקקי ענק וחסימות דרכי הגישה לכנסת. בסביבות השעה תשע בבוקר הכנסת הייתה למעשה תחת מצור. אלה שביקשו להיכנס באותן דקות לכנסת נאלצו לפלס את דרכם בין המוני מוחים שהפגינו. לאחדים מהם לקח כמעט שעה לעשות את הדרך הלא מאוד ארוכה מהכניסה לירושלים ועד לכניסת הרכבים למשכן הכנסת. אלה שהבינו את רוח האירועים החליטו להקדים ולהגיע כבר בשעות הבוקר המוקדמות, למרות שבאותן שעות לא היה הרבה מה לעשות במשכן הכנסת. מי שדווקא החליטו שלא לשהות במשכן בשעות הבוקר היו שורה של חברי כנסת, שהעדיפו ללכת לישון במלונות הסמוכים ולחזור למליאה רק לקראת ההצבעות.
החזרתם של חברי הכנסת הפכה להיות מבצע צבאי כמעט. חלקם הוברחו על ידי המשטרה, לאחרים פילסו את הדרך, וחלקם נאלצו להמתין זמן רב עד שהצליחו לעבור את המחסומים, בדרך לשטח הסטרילי שהציבה המשטרה. רק סמוך לשעה אחת, רגע לפני פתיחת שלב ההצבעות, הודיע יושב ראש הכנסת אמיר אוחנה כי כל חברי הכנסת הצליחו להיכנס למשכן. נתניהו עצמו הגיע דקות ספורות קודם לכן מבית החולים שיבא.
באופן מעט אבסורדי, זה היה השלב שבו המחאה הנמיכה את להבות. למעשה, כל מי שניסה להגיע לירושלים אחרי 12 בצהריים, כולל כותב שורות אלה, גילה כי הנסיעה עצמה מהירה יותר מאשר בכל יום רגיל. הכבישים בדרך לעיר היו פנויים למדי. חניון הלאום היה יחסית נקי מרכבים, בוודאי ביחס לציפיות שהיו קודם לכן. שיהיה ברור, המחאה הייתה נוכחת מאוד. מתחם הסינמה סיטי היה מלא הרבה יותר מאשר ביום רגיל של החופש גדול. משפחות של מפגינים עם דגלי ישראל וחולצות מחאה הסתובבו במתחם, ורבים מהם הפגינו על הגשר שמחבר בין מתחם הסינמה לבית המשפט העליון, אחת מדרכי הגישה המרכזיות לכנסת.
למרות ההפגנה שהייתה על הגשר עצמו, התנועה למטה זרמה בחופשיות. השטח הסטרילי שהוגדר היה רחב יותר מאשר בימים רגילים, בגלל החשש מניסיונות פריצה של מפגינים למתחם הכנסת. כמה מפגינים אכן ניסו לחדור לגן הוורדים הסמוך, שהוגדר מראש כאזור ללא כניסה, אך בסך הכול באותן שעות עיקר המחאה התמקדה בהרבה מאוד רעש, בלי ניסיונות שימוש בכוח.
מי שצפו בכל האירוע באדישות מסוימת הם אנשי משמר הכנסת. הפעם עבודתם הייתה קשה יותר מצד אחד, אך פשוטה יותר מצד שני, שכן רק בעלי אישור קבוע יכולים היו להגיע לכנסת החל מיום ראשון. זאת בעקבות ניסיונם של המפגינים לחסום את הכניסה למליאה עצמה, בעוד אחרים מנסים לפרוץ אליה, בזמן שהחוק עבר בקריאה ראשונה.
"יום משוגע מצפה לכם", אמרתי לאחד מהמאבטחים במחסום, בזמן שהוא בדק את אישורי. "האמת", ענה, "כבר התרגלנו. זאת ממש לא הפעם הראשונה בשבועות האחרונים. ולמען האמת, זה הרבה פחות ממה שחשבנו שיהיה".
איש משמר הכנסת מסביר. "די הימרנו כמה בלגן יהיה. כולם יודעים שזה יום מטורף, אבל כולם גם חשבו שיהיו פה הרבה יותר אנשים והרבה יותר ניסיונות פריצה. עד עכשיו יחסית שקט. בעיקר מגפונים וצופרים. והרבה פחות אנשים ממה שהיה כאן לפני שבועיים, כשהעבירו את החוק בקריאה ראשונה".
הנשיא על הקו
התמונות מסביב הראו שהמאבטח בכניסה לכנסת לא טועה. מתברר שלא רק בצד הכניסה של הסינמה סיטי לא היו המוני בני אדם בהיקף שחסם את הגישה לכנסת, אלא גם בכביש הכניסה הראשי ברחוב קפלן, הפעם בירושלים. כן, היו לא מעט אנשים, וגם היה רועש למדי, אך המספרים שעליהם דיברו רק בלילה שלפני כן, ועל המוני הצועדים לירושלים, לא נראו בשטח. לפחות לא ברגעים שלפני ההצבעה.
בתוך משכן הכנסת התקבלה תמונת מראה כמעט לנעשה בחוץ. קולות המחאה מבחוץ נעצרו בדלתות הכניסה למשכן עצמו, הופכות אותו לאירוע שמתנהל במקום אחר לגמרי. זה לא שהאווירה במשכן הייתה רגועה ושלווה. המתח הורגש באוויר לאורך כל שעות היום. אך מזנון הכנסת היה מלא כהרגלו בימי שני, ובאופן מפתיע לא כולם דיברו על ההצבעה שבדיוק החלה במליאה, בעברה השני של הקומה.
מי שהפכו לפופולריים במיוחד באותן דקות הם חברי הכנסת של הליכוד, ובמיוחד כל מי שנמצא בסביבתם, החל מהדוברים וכלה באחרוני היועצים. העובדה שהליכוד נתפס כחוליה החלשה בנושא הרפורמה גרמה לכולם לברר האם הפעם יש מספיק אצבעות מהליכוד כדי להעביר את החוק. לא רק עיתונאים חיזרו באותן דקות, כשהשר לוין מסיים את נאומו לפני תחילת ההצבעה, אחרי חברי הליכוד, אלא גם הח"כים מכל סיעות הבית, קואליציה ואופוזיציה כאחד.
"הפעם אין את הסרט מהסיבוב הקודם. הליכוד יצביע בעד החקיקה. אנחנו כבר יודעים שיש לנו מספיק אצבעות", אמר 'לבשבע' באותן דקות אחד מבכירי הליכוד.
גם גלנט יצביע בעד? כי הוא משמיע גם עכשיו קולות שהוא מתנגד לחקיקה.
"זה לא ממש משנה. גם אם הוא יימנע או יצביע נגד, יש מספיק אצבעות חוץ ממנו. אבל לפי מה שאני מבין מהדברים הוא יצביע יחד עם הקואליציה. הוא לא ילך נגד. הוא ינסה להשיג פשרה כלשהי עד הרגע האחרון, אבל ברגע האמת הוא יצביע איתנו".
התחזית של אותו בכיר עמדה למבחן בתוך דקות ספורות, כשהחלו ההצבעות על ההסתייגויות על החוק וחבר כנסת אחד מהקואליציה לא היה במליאה. זה היה כמובן גלנט. במשכן הוא כן היה, כפי שהראה לוח הנוכחות האלקטרוני. העובדה הזאת יצרה רחש הולך וגובר ביציע העיתונאים, שהחלו להעלות ספקולציות על כך שגלנט מבשל לחבריו בקואליציה תרגיל שיפיל להם את העסק. כמה דקות מאוחר יותר, כשגלנט נכנס למליאה והחל להצביע על שאר ההסתייגויות יחד עם הקואליציה, כבר היה ברור שהוא לא ילך נגדה.
הליך ההצבעה היה ארוך למדי. יותר מ־140 הסתייגויות היו על החוק, ועל חמש מתוכן נערכו הצבעות שמיות. כל הצבעה שמית מעכבת מאוד את ההליך, אך בד בבד מאפשרת למשא ומתן להתנהל.
ההצבעות לא עברו בשקט. אומנם מפגינים לא נכנסו למשכן ולמליאה, אך חברי כנסת מהאופוזיציה צעקו שוב ושוב לעבר חברי הליכוד, ובמיוחד לעבר אלה שנתפסו כחוליות החלשות, ובראשם השר גלנט. מי שתפסו את המושכות במלאכה הםו חברי הכנסת עידן רול, יוראי להב־הרצנו ונאור שירי, כשבהמשך מצטרפים ח"כים נוספים, כדוגמת מיכל שיר. המכנה המשותף של כל הח"כים שצעקו במליאה היה ברור למדי: כולם חברי יש עתיד. אף חבר כנסת ממפלגות האופוזיציה האחרות לא הצטרף לקריאות. במקום זאת, אלה בעלי ההשפעה ניסו לתפור פשרה של הרגע האחרון.
שלל גרסאות נפוצו בימים האחרונים לגבי הפשרה שהתבשלה יחד עם בית הנשיא בסדרה של שיחות טלפון שהתבצעו מתוך המליאה עצמה בחלק לא קטן מהמקרים. הדיווחים על המהלך המתבשל הגיעו גם לח"כים עצמם, שלא ידעו באותם רגעים ממש שבהם הם מצביעים האם יש בכלל תכלית לכל האירוע הזה, או שברגע האחרון ההצבעה תיעצר.
"אין לנו מושג מה קורה", אמר לי בכנות חבר כנסת משורות הליכוד. "אנחנו לא יודעים כלום. אנחנו ממשיכים להצביע וכל הזמן פוזלים לעבר הכיסאות של דרעי, נתניהו ולוין".
מישהו טורח לעדכן אתכם בנעשה?
"כלום. כל אחד מנסה להשיג מידע בעצמו. אין שום דבר מסודר בדקות האלה. זה כאוס מאוד גדול".
התחושות של אותו ח"כ משורות הליכוד היו משותפות גם לשאר חברי הכנסת. במשך הזמן הזה הפך מושבו של אריה דרעי למוקד העניינים במליאה. דרכו התנהל כל השיח, כשהוא היה בקשר ישיר עם בית הנשיא. במקביל לכך, דוברו של ראש הממשלה, יונתן אוריך, דואג שיעבירו פתק לנתניהו. ח"כים אחרים, כדוגמת השרה מאי גולן, ראו את הדיווחים בקבוצות הווטסאפ ורצו לראש הממשלה כדי לשמוע הסברים, אלא שהם לא קיבלו כאלה.
ליד דרעי החלה להתגבש קבוצה מאוד ברורה של אנשים. סמוטריץ' תפס את הכיסא הסמוך לדרעי, וגפני לידו. מהר מאוד דרעי אומר לשניים לפנות את המקום לשר המשפטים לוין, שאותו צריך לשכנע. באותו זמן נתניהו יוצא מהמליאה כדי לדבר עם הנשיא בעצמו, כשחבר הכנסת איימן עודה מעכב אותו, באירוע שהוליד הרבה מאוד תמונות שהסעירו את יציע העיתונאים. שני גורמים נוספים ניגשים באותם רגעים לדרעי ולוין. הראשון הוא שמחה רוטמן, שבא להבהיר את עמדתו על הפשרה שהוצעה ובמסגרתה הקפאה ארוכה של החקיקה. בן גביר חיכה שלוין יחזור למקומו, לקראת ההצבעות האלקטרוניות, כדי לנהל שיחה זועמת במיוחד. מאוחר יותר הוא ינהל שיחה כמעט זהה בתוכנה עם נתניהו, ומאחוריה מסר אחד מרכזי: "הממשלה תתפרק אם לא נצביע היום על החוק".
אופוזיציה בלי שליטה
ככל שעברו ההצבעות המתח במליאה רק הלך וגבר. בשלב מסוים, כשהסתיימו ההצבעות על ההסתייגויות שהגיעו לפני החוק ועברו להצביע עליו בקריאה שנייה, הח"כים משני צידי הבית לא הבינו באיזו הצבעה נמצאים ברגע זה. עברו דקות ארוכות עד שהובהר לכולם שזו ההצבעה על הקריאה השנייה. מיד לאחריה עברו להצבעה שמית נוספת על הסתייגויות, ובשלב זה כבר החלו התיווכים הגלויים בין הכיסא של דרעי לכיסאות של גנץ וסער. בתפקיד המתווך עמד מתן כהנא, שהתרוצץ הלוך ושוב בין הצדדים, כשבדרך הוא גם מראה לראש הממשלה נתניהו התכתבויות שלו עם טייס קרב.
עוד דמות שלא הפסיקה להתרוצץ במליאה באותן דקות הייתה השר גלנט, שעבר מדרעי לנתניהו, ומשם המשיך להסתודד עם גנץ וסער, ולבסוף סיים אצל יאיר לפיד, בשיחה שכללה גם לחיצת יד. "בואו נסגור את זה מאחורי הקלעים. זאת הצעה טובה", הוא אמר בשקט ללפיד במליאה, בזמן שמרבית העיניים נשואות אליו.
גם חבר הכנסת אלקין נקרא בדחיפות למושבם של גנץ וסער. לאחר ההצבעה תיארו בסביבתו של אלקין ל'בשבע' את אירועי אותן דקות: "למעשה דיברנו על ההצעה של גלנט. בעיקרון מה שהוא הציע זה שהחוק יעבור היום (ביום שני, א"מ), אבל הוא ייכנס לתוקף רק בינואר. עד אז יהיו שיחות על מודל מוסכם על כולם ויתקנו את החוק לפי ההסכמות. ואם לא יהיו אז החוק ייכנס לתוקף כמו שהוא".
מה הייתה התשובה להצעה הזאת בדיונים?
"זה היה מורכב. בשביל לעשות את זה היה צריך להחזיר את החוק לוועדה לצורך תיקונים. אבל לאופוזיציה היו הסתייגויות. לוין לא הסכים להחזיר את החוק לוועדה אם ההסתייגויות שלנו לא נמשכות, וככה זה נפל".
בסביבת ראשי הקואליציה הוסיפו את העמדה שהובילה אותם. "זה נורא פשוט. אם הם באמת היו מוכנים לפשרה, הם לא היו מציגים הסתייגויות לחוק, במטרה שהוא יעבור בלי בעיה, מתוך הבנה שאת כל התיקונים עושים עד כניסתו לתוקף. אבל ברגע שהם הציגו את ההסתייגויות שלהם היה ברור שכל מה שהם רוצים זה לעצור את החקיקה ולמנוע מאיתנו להעביר את זה לפני סוף המושב".
מי לא רצה ללכת לפשרה הזאת?
"גנץ רצה, וגם לפיד עצמו רצה, אבל ליברמן ומיכאלי לא היו מוכנים לשמוע על זה. וגם בתוך יש עתיד היו קולות שלא היו מוכנים ללכת בכיוון. בסוף האופוזיציה הראתה שהם מדברים באינספור קולות. טכנית לא היה עם מי להגיע להסכם, כי זה לא נראה שיש שם שליטה יותר מדי על העסק".
במליאה התחיל להיות ברור יותר ויותר שפשרה לא הולכת להגיע. חברי האופוזיציה החליטו מראש שלהצבעה בקריאה שלישית הם לא מתכננים להופיע, במטרה ליצור סוג של מיצג מחאה שבו תהיה תוצאה של ניצחון של הקואליציה מול אפס מתנגדים. בפועל, העיניים היו מכוונות בכלל לכיוונו של גלנט. מי שהוביל להקפאת החקיקה בסיבוב הקודם ישב בכיסאו שליד מקומו של נתניהו בזמן ההצבעה, כשמסביבו שורה של ח"כים מהליכוד מחכים לראות כיצד הוא יצביע. בסופו של דבר הוא הצביע בעד החוק, תוך שהוא אומר לשר לוין כי הוא חושב שזו טעות.
קשה היה שלא לשים לב שגם נתניהו לא ממש אהב את החוק, והוא נמלט מהמליאה לפני שההצבעה הסתיימה, ולפני שהוכרז ניצחונה של הקואליציה. במקומו, מי שקיבל את החיבוקים משאר חברי הכנסת היה השר יריב לוין, שהפך גם למוקד לתמונות עם חברי כנסת מסיעות הקואליציה. מאוחר יותר יגידו בסביבתו של לוין כי הוא סבל מכל רגע בצילומים הללו. "אין שום סיבה לתקוע אצבע בעין ולשמוח לאיד. זה לא תורם דבר", נאמר שם שוב ושוב.
באופן כללי לא הורגשה חגיגיות יתר בקרב הקואליציה ביום הזה. אולי זאת ההבנה שמדובר בחגיגה על סעיף זניח מאוד ברפורמה המשפטית, אולי ההבנה שכלל לא בטוח שחלקים נוספים יקודמו בהמשך הדרך, ואולי גם החשש ממה שצפוי להתרחש ברחובות בהמשך הערב. בפועל, חוסר החגיגיות של הקואליציה נבע כנראה מכל הדברים גם יחד. מיד לאחר החקיקה כבר החלו לדבר בקואליציה על כך שאחרי הפגרה בכלל לא יעסקו בשינוי הוועדה לבחירת שופטים, כי צריך לטפל קודם בחוק הגיוס. חברי הקואליציה שבו והדגישו בשיחות איתם לאורך השעות שאחרי החקיקה כי האירוע העיקרי אינו צמצום עילת הסבירות אלא העובדה שלראשונה מזה זמן רב הימין לא נכנע ללחצים הגדולים שהופעלו עליו.
לאחר ההצבעה עוצמת ההפגנות מחוץ לכנסת הלכה וגברה, והיציאה מהמשכן הייתה אירוע אחר לחלוטין מהכניסה אליו. המאבטחים כבר החליפו משמרות, ואלה שעמדו כעת בשערים היו דרוכים למדי. אחרי ששאלתי אותם אם בסך הכול המחאה עוברת בשקט, הם ענו במשפט קצר: "זה רק מתחיל עכשיו". באוויר עלה ריח הבואש שהפעילה המשטרה כדי לפזר את המפגינים שחסמו את הכבישים. המשטרה סגרה מראש את הכביש הראשי, לקראת התהלוכה מגן סאקר לכיוון הכנסת, כשבינתיים הדרך נותרה מיותמת הן מרכבים והן ממפגינים. המרוויחים הגדולים מהיום הזה היו כנראה בתי העסק במתחם הסינמה סיטי. המסעדות היו מלאות באנשים. מי שניסה לצאת באותו זמן מהמתחם ברכבו נאלץ לעמוד במקום קרוב לשעה לפני שהצליח להגיע לדרך הרצל ומשם אל מחוץ לעיר. אלה שחנו בתוך הכנסת נותרו במצור עוד שעות ארוכות.
בסופו של יום התחושה במסדרונות הכנסת הייתה שכל הצדדים יודעים שמדובר בסערה מלאכותית. גם הפיליבסטר שנערך ביממה שלפני כן היה קצר מאירועים דומים בכנסות קודמות. חלק מחברי הכנסת של האופוזיציה שהיו מעורבים במגעים, כדוגמת חבר הכנסת חילי טרופר, אמרו החל משעות הבוקר שהוויכוח הוא בכלל לא על עילת הסבירות, שכן בנושא הזה כבר יש הסכמות. ויחד עם כל זה, זאת הייתה דרמה עד הרגע האחרון, דרמה שאף אחד, כולל חברי הכנסת, לא ידע איך היא תיגמר.
***