אתגר השתלבות המגזר החרדי בשוק העבודה מעורר חששות אצל בעלי עסקים במגזר הכללי. מיטל דובדבני, מנכ"ל מועדון המשקיעים הפורטוגלי, מספרת על ההתמודדות בראיון לערוץ 7
דובדבני קובעת כי לא ניתן להתעלם מהאתגרים אך היכולת להתנהל יחד במקום עבודה אחד תלויה מאוד בנכונות המעסיקים להכיל את האחר. "יש חשש כשקשה לקבל אורחות חיים שונים משלך וזה רלוונטי לכל ציבור אחר, יש הבדלים ולא ניתן להתעלם מכך", היא אומרת ומציינת כדוגמא עכשווית את יום העבודה המקוצר בערב תשעה באב עבור חרדים המבקשים להיערך לצום המתקרב, מה שאולי לא תמיד מובן למעסיקים, אך "אם יש נכונות להכיל יהיה פחות קשה".
בדבריה מציגה דובדבני אירוע אישי אותו חוותה וגם ממנו למדה על הפערים הלא צפויים בין המגזרים. היה זה כאשר ביקשה לקיים ערב חברה לעובדים בביתה. היא הזמינה שף לאחר שווידאה שכשרות המאכלים שהוא מבשל מחמירה ומתאימה לעובדים, אך ברגע האחרון הודיע לה אחד העובדים החרדים כי לא יוכל להגיע. היא כעסה ונפגעה מכך, אך לאחר שתמו הזעם והכעס שוחחה עם העובד שהסביר לה שהקושי שלו אינו תלוי רק בכשרות האוכל, אלא גם במוסיקה, באווירה, בעירוב בין גברים ונשים ועוד מאפיינים שאינם תואמים את אורחות חייו ואת דרישות ההלכה כפי שהוא חי אותה. הכעס שלה נעלם "כשהבנתי את זה הבנתי שזה לא עניין של רצון, מוטיבציה או מוכנות להיות חלק מהחברה".
עם זאת היא מציינת כי על מנת לייצר השתלבות הנכונות צריכה לבוא משני הכיוונים, וגם כאן היא מתארת את המציאות בעסק שלה, מקום בו המוסיקה שברקע לא תמיד תואמת את רוחם של העובדים החרדים, אך העובדים מתנהלים בפתיחות רבה אותה היא מעריכה מאוד. ,כשאנחנו מבצעים תדריכים למיניהם כשיש אירוע כמו תקופת בין המיצרים עבורי זו הזדמנות ללמוד ואני מבקשת מהם להביע את עצמם גם כדי שהם ירגישו בנוח וגם כדי שאנחנו נשכיל מתוך הסיטואציה הזו".
"אני רואה בכך את ההזדמנות להכיר כי כולנו אחים ואנחנו חיים באותה מדינה ולא הגיוני לא ללמוד אחד מהשני לצד האתגרים,, היא אומרת ומספרת על ראיון טלפוני שקיימה עם עובד לפני קבלתו לעבודה ו"בשיחת טלפון הראשונה הפרט הראשון שהוא אמר לי היה שהוא חרדי. שאלתי אותו למה הוא מבליט את זה, והוא אמר שבהרבה מקומות ברגע שהבינו שהוא חרדי זה כבר לא היה רלוונטי, והוא לא רוצה לבזבז זמן שלי ושלו. אמירה כזו מאוד קשה לי לשמוע".
"עם זאת יש הבדלים גם במנטאליות, בפער שבין שעות עבודה לשעות בית, עד כמה התקשורת היא מסביב למפעל, גם ברמת השיח והבדיחות יש הבדלים, אבל אני מאמינה שעל תשעים אחוז מהדברים ניתן לגשר כששני הצדדים באים מתוך רצון לקבל". על האחוזים שלא ניתן לגשר עליהם מזכירה דובדבני כי לכל מגזר יש את המגבלות והצרכים שלו, וכך גם מול עובדים מהמגזר החרדי. "גם לאימא יש מוגבלות", היא אומרת ומציינת כי גם הסטריאוטיפים קיימים כלפי כל מגזר ומגזר, אמהות, גרושים, דור צעיר ועוד.
"בסופו שלד בר רוצים לפגוש את הבן אדם ולבחון אם הוא מתאים או לא. יש בחוץ שיח גזעני, שיח של שנאה. קשה לנו לקבל את השונה למרות שהרציונל אומר שצריך לעשות זאת. זה עניין של בחירה ואחריות שלי כבעלת חברה", אומרת דובדבני ועל השאלה אם לעיתים היא לא חושבת שעדיף היה לקבל רק עובדים מרקע דומה לשלה ובכך להימנע מהאתגר של שילוב מורכב, היא משיבה ומזכירה כי בסופו של יום "המבחן שאני בוחנת כבעלת עסק הוא מבחן התוצאה ואם נעים לי בדרך, וכשיש תוצאה לא אכפת לי המגזר", היא אומרת ומספרת כי יש מאפיינים לעסק שלא ישתנו והעובד צריך לבחון אם יתאים לו לקבל אותם, בין השאר הלבוש שלה כאישה שאינה שומרת מצוות, העובדה שהיא כאישה תנהל אותו ישירות וכיוצא באלה. "אם הוא יגיד שהוא לא מסוגל זו הבחירה שלו. לא אשנה את ה-DNA של החברה, אבל אפתח את הדלת ואאפשר לדברים להתקיים".