ברשותכם אשתף אתכם בתחושות איתם אני מהלך בימים אלו. ימים מיוחדים בתקופה מיוחדת.
אני לוקח אתכם מחורשה מוצלת זו אל מחוזות אחרים. אספר לכם על סבי. סיפור שסיפר לנו, חלקכם מכירים את הסיפור. הונגריה, 1944 מחנה עבודה מונקהטאבור "כמה יהודונים יש במחנה העבודה בהונגריה?" שאל קצין האס. אס. מעיין ברשימות. "כמה אלפים". "תעבירו את כולם למשרפות". "כן, המפקד". בבוקר, כשהתחילו ללכת שמע חיילים הונגרים מדברים: "לאן לוקחים אותם?" . "לגבול האוסטרי, הגרמנים רוצים אותם במחנה השמדה".
במהלך המסע לגבול, הפציצו הרוסים את סביבות המחנה. דבר שאיפשר לסבי וחברו יעקב לברוח. מרחוק הבחינו בצריף ונכנסו להתחבא בתוכו.
לאחר מספר שעות הדלת של האסם חרקה. בעל הצריף התעורר משנתו שיכור כלוט, עודנו מתנדנד, הצליח להגיע אל החבילות הנמוכות, ובתנועות מנומנמות נעץ את קלשונו בקש המגובב. אבל במקום רכות העשב, משהו אחר הפתיע את הקלשון.
בפרצוף חסר דעת ניסה להבין מאיפה הגיע לכאן תיק. כשפתח אותו נבעט עוד יותר. זוג התפילין שהשתלשלו ממנו הוציאו ממנו צרחה מקפיאת דם: "יהודים !!" עיניו של סבי היו קרועות לרווחה ועקבו אחרי כל תנועה של האיכר. ליבו הלם בו כבמכות חשמל, פחד מוות לא להתגלות. בהחלטה של רגע קפץ ממקומו, התגנב מאחורי גבו של הגוי, והצמיד את כף ידו על פיו.
בקול שלא הבין איך נשמע לו, אמר בשקט, "אנחנו פרטיזנים. יש לנו קשר עם הפרטיזנים הרוסים. אם תעיז לגעת בנו, אתה תהיה הראשון שהם יחסלו".
מהחריצים בקיר, צפו מאיר ושמואל במתרחש בחוץ. שאלותיו של האיכר לבני משפחתו הפכו חשדניות יותר ויותר כל יום כשלא היה סימן לפרטיזנים רוסים, ומקומם הפך בטוח פחות ופחות . זהו סיפור אחד מתוך מיליוני סיפורים המבטאים את השפלות, חוסר האונים והשנאה - שחווה עמנו היקר לפני הנס הגדול של מדינת ישראל אליו כבר התרגלנו. לשמחתנו התרגלנו, לשמחתנו שכחנו. אנחנו לא מסוגלים אפילו להבין או לדמיין את ה מצב הנפשי של נרדפות והשפלה יומיומיים.
לצערנו, גם היום יש מי שמבקש להשמיד ולחסל את ה"ישות הציונית" היא מדינת ישראל אליה הם מתכחשים אפילו בלשונם. מדינת העם היהודי השב לציון אחרי אלפי שנים. ואנחנו זכינו. זכינו להיות חלק מכוח המגן העומד יציב ואיתן ונחוש להגן ולהתכונן.
אני עומד כאן היום. מביט אל העיניים העייפות והפנים השרופות מהשמש. ומשתאה. מהעוצמה ומהנחישות. כבר שנים שאני שואל את עצמי. שאלה אחת שחוזרת אליי כל הזמן. מאין העוצמות? כאשר אני מביט בעינייך בזמן שאני מודיע לך על עוד מילואים, אני רואה בהבעת הפנים שלך את המחשבות שרצות. על עוד שבוע של הרדמות ילדים, על אסיפת הורים נוספת שתלכי לבד, אני רואה את הגבורה בהבעת הפנים. עוד פעם מאפשרת. משתדלת לא לשדר שום קושי, ומצליחה. אני שואל את עצמי מאיפה הכוח שלך, קצינה במילואים? סטודנטית, אני חושב את מחשבותייך – את עומדת כאן מולי ויודעת שמועד ב' יהיה קשה יותר ממועד א'. ואולי תצטרכי לעשות שוב את הקורס הכי קשה בתואר?
מאיפה מגיעה ההחלטה שלך לוחם בגדוד לסכן את הקידום בעבודה? אולי אפילו לקרב את סיום העבודה. כי המנהל הישיר שלך לא מבין למה רק אתה מכל העובדים שלו מתעקש לצאת למילואים. ובכלל, למה לתת מעצמי יותר? למה להיות מפקד במילואים או מ"מ או מ"פ שעושה יותר? מאיפה מגיעה ההחלטה הזו? ומאיפה הכוח לבחור לבוא לכאן, למרות הכול! גם אם אני חושב שהמדינה שלנו במסלול התרסקות מסוכן? והתשובה שלי ברורה לכולנו, התשובה לא נוכחת ביומיום, היא לא מקלה על ההתמודדות, היא אמת פשוטה וחמקמקה.
שצריך במעמד זה להדהד אותה. יש כאן רוח גדולה שמפעמת. רק בגלל הרוח. בתוכי, במוחי, בנשמתי. רק בגלל הרוח. בתוכי, בדמי, בנשמתי. את שיש לי להגיד, אני עוד אצרח, אפילו בירח ישמעו, מי שיגיד: "לא כך", אותו לא אשכח יבוא היום אוכיח צדקתי. למדברים היום על מלחמת אחים נגיד בקול ברור. תבואו לכאן ונבואות הזעם שלכם יתמסמסו מאליהם. תראו את הדבר האמיתי, היפה והחזק שיש בינינו. קוראים לזה אהבת חינם. במילואים ובמיוחד בגדוד הזה יש אהבה שאיננה תלויה בשום דבר.
המשימה הערכית היא המלכדת אותנו למשפחה. משפחה בבחירה. אני ממליץ לכתבי ערוץ .11 .12 .13 .14 תבואו לכאן! תצלמו כאן את הכתבות שלכם! זה הרבה יותר מעניין. זה משקף היטב איפה אנחנו באמת נמצאים וצריכים להיות. היום יותר מתמיד אנחנו נחרצים באמירה מאוחדת ומלוכדת. קריאה משותפת ערכית חדה וברורה. נמשיך להגן עלייך מולדת אהובה. עלייך חלמנו ועלייך נלחם. ללא תנאי ובראש גאה ומורם. לא רק בגלל שאין לנו ברירה.
אלא כי זאת זכות שסבינו והוריהם רק חלמו. ועליה הם מסרו את נפשם. נישיר מבט אל אויבנו. את הרוח הגדולה המנשבת כאן בחום הלוהט הזה לא תצליחו לעצור. יש לנו מדינה שלנו. ויש לנו צבא שלנו. שהו א קודש קודשים. וזה מה שלא מובן מאליו! ובמובן הזה ההתייצבות במילואים היא מובנת מאליה. נתאמן. אם צריך נלחם. באויבים לא באחים. וככה ננצח. וגם המבקשים לקום ולהילחם בנו יידעו. גם כשאנחנו קצת מדשדשים. אנחנו עוד ננצח. לא רק בגלל הכוח, אלא בזכות הכוח ובגלל הרוח המנשבת בגבכם. בכם לוחמים ומפקדים ובמשפחות שבאו לכאן היום. תודה לכם לוחמים ומפקדים יקרים על הבחירה שלכם.
על הרוח הגדולה שדוחפת אתכם לבוא. להתאמן. להתכונן. ברצינות ובקושי פיזי ומנטאלי. למרות המחיר האישי. בגלל גודל המשימה והשליחות . ואיך אצליח להביע תודה לכם, מ"פים, סמג"דים, קציני מפג"ד ופלס"מ, שותפים מלאים לשליחות ולמשימה, מכונות של רוח, מקצועיות, ירידה לפרטים, השקעה מתוך תחושת אחריות של מחר בבוקר מלחמה, מתוך רצון להיות ראויים לזכות ואחריות הפיקוד אותה קיבלתם על עצמכם.
תודה רבה. מפקדי - רוזן וקובי. תודה והערכה גדולה שזרמתם עם כל היוזמות המשוגעות שלנו. חנכתם, אפשרתם, דחפתם לאמן לשפר ולעזור. הורי האהובים. החינוך וסדרי העדיפויות שבחרתם בדוגמא האישית שלכם ברורה ומופלאה והיא מפעמת חזק. משמעותית במעגלים נרחבים. ילדי היקרים. צור, אורי, ציון, בארי, טל, נעם, שחר, מעין ואביה. הסיטו את מבטכם ותסקרו את כל האבות הלוחמים והסטודנטים המפקדים, המילואימניקים שעומדים כאן לידכם. שעזבו הכול ובאו לכאן בחום הזה.
תיפגשו בעוצמת הרוח. תנצרו רגע זה במוחכם. בתוככם, בדמכם, בנשמתכם. למענם ולמען השליחות והרוח הגדולה הזו הם ואבא שלכם נאלצו להחמיץ ימי הולדת, אסיפות הורים ועוד ימים בלי אבא בבית. תודה לכם על התקופה המאתגרת הזו מוריה. אין לי מילים. הכול נאמר וכלום לא יספיק.
בצניעותך את גם לא תסכימי שאדבר כאן עלייך. מלבד שתיקה ומבט ישיר עם עיניים בורקות וחזה העומד להתפוצץ מגאווה אהבה והערכה. 5 שניות של שקט. אור אחי היקר, כמה משמח טבעי ומרגש להעביר אליך את הזכות לפקד על הגדוד הזה. ראוי הגדוד הזה אליך ואתה ראוי אליו. מפקד. מנהיג. מקצוען. לוחם ואיש רוח מפקד מהטובים שפגשתי.
אביה, בהצלחה לך ותודה על התמיכה יחד עם האתגרים והחששות. אסיים בבקשה אליכם. אחי הלוחמים והמפקדים. הרוח עליה אנו נישאים, היא משימה של כולנו, אווירה של עוצמה ורוח חיובית. של שמחה של גאווה ושל שליחות מייצרים כאן. בתרגילים ועם פק"ל קפה מתחת לעץ.
עם זיעה ושריטות קוצים. תתמקדו כל הזמן במה אנחנו יכולים לעשות טוב יותר ולא במי שמעליכם. אל תתבכיינו. תתמקדו בטוב ובאתגר הבא. דעו לכם שמפקדים זקוקים לעוצמה והאווירה שלכם. תהיו גאים בבחירה שלכם.
תמשיכו לתת מעצמכם הכול. תדמיינו מלחמה כמה שניתן ותדעו שאין אויב שיכול לכם. עוצמת האש שחווינו לפני מספר שעות, של צוות קרב גדודי עם טנקים, חיל אוויר, עם תחבולה ורוח תנצח. בידכם הדבר. בוטח בכם אוהב וגאה על הגדוד המיוחד הזה.