בצעדים מדודים ונפש חפצה הלכתי ברחובות תל אביב עם שני ילדי הגדולים. לתמוך להזדהות ולעודד את נציגנו המקדמים את הרפורמה המשפטית. תוהה בדעתי על הפער הגדול בין הפגנה להפגנה.
הציבור הימני כולו מופתע ולמען האמת בשוק טוטאלי מעוצמת הברוטאליות הווננדליזם החוצפה והאלימות. מה כבר ביקשנו?
שלא ימשיכו להרוס את בתינו בנתיב האבות ובעפרה? שיאפשרו לעם להחליט על גורלו ועתידו ע"י החלטות הכנסת והממשלה? שתהיה נציגות לכלל חלקי העם גם בבית המשפט? שלא ירמסו את צביון יהדותה של המדינה?
והם בשמאל הרדיקלי נלחמים כאילו כלו כל הקיצים. חורבן הבית. אהוד ברק, אהוד אולמרט, דן חלוץ נאבקים מי יתבטא באופן הכי קטסטרופלי שאפשר. גופות בירקון, מרי אזרחי, סרבנות, חרם על ישראל, מלחמת אזרחים ושאר ירקות בגרונם... ואנחנו תמהים...
ביקשנו לעקור אזרחים יקרים מתל אביב? לתת נשק לאויבי ישראל? להרוס מפעלי התיישבות? להרוס את בתיהם?
ביקשנו – ייצוג הולם הוגן ומאוזן במערכת המשפט. סליחה על הבקשה החריפה...האמת חייבת להאמר – הם שומעים משהו אחר.
באופן אינטואיטיבי הם מזהים בקשה אחרת שנתבעת, כן גם מהם. הם שומעים את קול בניין הבית השלישי.
תבינו זה לא אנחנו הימין השמרני ביקשנו זאת- אבל הם כן שומעים את זה. הם רואים שיש כאן עם כלביא שקם ועם כל הרוחות התרבותיות של העולם "הנאור" ישנו עם אחד שעומד כחומה אל מול רעיונות פרוגרסיביים. כנגד ערכים פוסטמודרנים. כנגד עקירת ייחודנו וסגולתינו. אז מי שומע טוב יותר? לא יודע.
אבל סוף האמת לנצח. ועם כל הכאב מי שינתק את הציבור השמאלני מהמאבק הם אותם מנהיגי ציבור אהודים וברקים שלשונם הרעה כופרת באמון של עם ישראל בעצמו ובתקומתו. הציבור כולו, מימין ומשמאל, אוהב, אופטימי, מאמין, אוהב את עמו אופטימי ביחס למדינתו ומאמין בתקומת הפלאים של העם הזה.
גם אם ניצחתם בקרב לפני חודשים ספורים, תפסידו את המערכה. העם מאמין לא ברפורמה אלא בעצמו.