ימי בין המיצרים נתפסים בצדק כימים קשים לישראל. מי"ז בתמוז קהילות רבות נוהגות באיסורים על המשך החיים הישראליים התקינים כדי להכניס לאוירה של חורבן והסתר פנים.
ודאי מראש חודש אב מתעצם הצער והרגשת החסרון באופן עולה עד ליום ט באב. אין מזל לישראל בימים הללו ונוהגים שלא להתחתן ולנהוג במנהגי אבלות על החיים השלמים שאינם ועל הנתק שנוצר ביננו לריבונו של עולם.
"כל רודפיה השיגוה בין המיצרים" (איכה, א). אולם למרבית הפלא דורש המגיד ממזטריטש בפירושו לאיכה את הפסוק שכל הרודף את הקשר עם הקב"ה ישיג אותו בימי בין המיצרים. הכיצד?
מיצרים הם אמנם צרות אך הם גם סוג של צירים המביאים למשבר. משבר ביחסים הוא סוג של משבר הלידה. דווקא בזמן שבו יש נתק כה חמור נוצרת הזדמנות לחידוש הקשר וללידה של חיים גדולים יותר. חז"ל מבארים במדרש כי בט' באב נולד משיח לישראל. באותו זמן של החורבן כבר יוצר להם הקב"ה את תחילת הגאולה כמבואר באריכות בסיפור במדרש על בעל הפרה הגועה והערבי.
על שבת ט באב כבר כתב האדמו"ר מאפטא שמעלתה גדולה יותר מכל שבתות השנה ואין להם מועד לישראל יותר מחורבן בית המקדש כיון שהוא מבטא את עוצמת הקשר בין ישראל לקב"ה בצורה הכי פנימית ויסודית את הכיסופים והגעגועים ואת היותם בנים לה' למרות כל החטאים. זהו החזון של ישעיה שדווקא מתוך מריים של ישראל מגלה את הנקודה הפנימית בבחירת האלוקית.
חז"ל במסכת תענית מביאים שלא היו ימים טובים לישראל כיוה"כ וכט"ו באב שבהם בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים ומה היו אומרות בחור שא נא עיניך. שני ימי נישואים היו בישראל.
האחד: נישואים של בת גילו – מה' אישה לאיש ע"פ המזל וגזירה אלוקית כשידוך וזיווג משמים.
השני: נישואים של בחירת ליבו – על פי מאמציו והשתדלותו של החתן ולפי מה שחיפש ומצא.
הרב יצחק גינזבורג מקביל את שני הסוגים הללו לשני הימים הטובים של ישראל. יוה"כ הוא יום הידיעה והוודאות "אתה יודע רזי עולם" בו ישנה הארה אלוקית שמאירה את המציאות ומבטאת את העצמיות בצורה הכי גבוהה שלה. לעומת זאת, יום טו באב הוא יום הבחירה בו כל אחד בוחר את בת זוגו ובוחר בטוב מתוך רצונו החופשי – הותרו שבטים לבוא זה בזה.
בעצם השילוב שלהם הוא שאלת הידיעה והבחירה המפורסמת. אלא שבאמת אין סתירה כי בשורש הדברים גם הבחירה שלנו נעוצה בידיעה האלוקית וגם הידיעה האלוקית נעוצה בבחירה העצמית שלנו. כדרך שזה בין איש לאשה כך הוא בין כנסת ישראל לקב"ה – כוח האהבה שבין איש ואשה יונק מכח האהבה בין הקב"ה לכנסת ישראל.
גם הקב"ה בימים אלו בוחר בעמו ישראל ובוחר בבית עולמים כפי שנאמר המקום אשר יבחר ה'. כאמור, התהליך מתחיל מט באב אך בא לידי גילוי כשהלבנה מתמלאת בטו באב כשאר חגי ישראל. אז מתחדשת הזוגיות עם הקב"ה והפעם מתוך בחירה שלנו. לבחור בטוב בחסד בעין טובה באהבת חינם בתורה וכפי שהגמרא אומרת שזהו יום תבר מגל וכוחה של חמה נחלש וכבר לא כורתים עצים אלא הולכים ללמוד תורה. זהו התיקון הגדול לניתוק הקשר עם הקב"ה שהיה בימי השופטים עת עבדו לפסל מיכה במקום לקב"ה. כאשר היה בלבול ללא נבואה ומלכות הגיעו לזוועות כמו פילגש בגבעה.
התיקון היה לשוב ולעורר כיסופים לשכינה, לנבואה ולמלכות כפי שהתגלה בימי שמואל הנביא. לעורר את האהבה ביננו לעצמנו וביננו לקב"ה לקראת ימי הרחמים והסליחות שבו נתאחד שוב עם הדוד ביום הכיפורים, יום מתן תורה.
כך מסיימת המשנה: "צאנה וראנה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעיטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו. ביום חתונתו זה מתן תורה וביום שמחת לבו זה בית המקדש שיבנה במהרה בימינו אמן.