מאז אמש והיום, בטרם פנה יום, האסירים שנפדו, קוראים ל'ציון'.
אל רחבת הכותל הגדולה באו והלכו מאות אלפים של מבקרים ומתפללים. בשעות הקטנות של הלילה הרחבה הענקית היתה מלאה בעשרות אלפים בעיקר צעירים שישבו במעגלים קראו איכה אבל אותי תפסה התופעה של שירים לירושלים ולגאולה.
ליד הכותל -התימנים. אלה באים לעיתים על בתי הכנסיות שלהם, מתנחלים מבעוד יום בצמוד לכותל פורסים שם שמיכות ולא עוזבים את הכותל שריד מקדשנו עד פנה יום במוצאי תשעה באב. מקוננים הם בצוותא את הקינות במנגינות העתיקות ומעוררים רגש והתרגשות אצל כולם.
ביציאה, לא יודע מאיפה לקחו לעצמם את ההיתר אבל שם במתחם ליד שער האשפות ישבו עם גיטרה! במעגל מאות צעירים וצעירות ושרו. מה שרו? שרו קרליבך. גם המעגל הזה כבר הפך למנהג קבוע. חלק מהם כבר מצאו בני זוג מאותה שירה . וגם זו גאולה. להקים בית בישראל.
אמש זכינו להיות במקום הקרוב ביותר לקודש הקודשים שרוב הפוסקים מסכימים ביניהם שמותר להגיע אליו בקרבה אל מקום הקודש .
גילינו מנהג, תופעה שקיימת שנים וגדלה והולכת: בסמטה ארוכה עם גגות מסוגננות רצופה בחנויות ערביות סגורות התרכזו והצטופפו אלפי צעירים ושרו שעות ארוכות.
בשירה קבוצתית בהרמוניה ברגש שרו זעקו את שירי הגאולה -שירת ציון וארץ ישראל. בחורי ישיבה מכל הסוגים חרדים וציונים, בני ישיבות הסדר ומכינות , עמדו שם ושרו ברגש בעיניים עצומות-דומעות, מתרפקים אל המקום שנחרב לפני 2000 שנה.
היו שם צעירים מישיבות חרדיות שהגיעו לארץ ללמוד תורה בשלושת השבועות. מנהג שמתקבל וגדל באמריקה החרדית, סוג של סאמער קאמפ תורני מעורב עם טיולים, שמביא כח קניה וכסף זר לישראל. השירה הייתה שקטה-בתחילה - מאוד מלודית וגוברת בהמשך להתלהבות. היתה זו שירה אדירה של ניגונים חסידיים בעיניים עצומות הם אמרו -שרו תפילה.
אלה היו שעות של התעלות עבור כולנו. לגאולה שלמה.