רבים מסתפקים האם מותר לשמוע שירים במוצאי תשעה באב, שכידוע שביום זה נשרף ביהמ"ק, מ"מ האם גזרו ביום זה שלא לשמוע שירים, והאם אפשר להקל במוצאי תשעה באב שחל בערב שבת, כמו השנה.
הנה פסקו הטור והשולחן ערוך (סימן תקנא סעיף ד): "לאחר התענית, מותר לספר ולכבס מיד". וא"כ נראה ה"ה לשמיעת כלי שיר במוצאי תשעה באב שיש להתיר.
ואע"ג שמבואר במסכת תענית (כט.) שבשבעה באב נכנסו האויבים לבית המקדש וחיללוהו, ובתשעה באב סמוך לערב הציתו בו את האור והיה דולק והולך כל יום עשירי באב עד הערב, שנאמר אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב. ואמר רבי יוחנן, אילו הייתי בדור ההוא לא הייתי קובע את הצום אלא בעשירי באב, מפני שבו נשרף רובו של ההיכל. וחכמים סוברים התחלת הפורענות עדיפא, ולכן קבעוהו בתשעה באב.
ועל פי האמור כתבו הטור והשלחן ערוך (בסימן תקנח), שמנהג כשר שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בליל עשירי באב וביום עשירי.
מכל מקום לא נהגו כן אלא בבשר ויין אבל לא בשאר דברים כדמוכח מלשון הטור והשלחן ערוך וכמ"ש המאמר מרדכי (סימן תקנח סק"ב). וכן כתב מרן החבי"ב בשיורי כנסת הגדולה (סימן תקנח אות ד), שאפילו הנוהגים להחמיר שלא לאכול בשר ויין בליל ויום עשירי מותרים ברחיצה, וכן הוא מנהג טירנא. ונראה שה"ה לענין שמיעת כלי שיר במוצאי תשעה באב שיש להתיר.
ועל פי האמור נראה שאף לפי מה שכתב מרן החיד"א בשו"ת יוסף אומץ (סימן נו), ובמחזיק ברכה (סימן תקנח סק"ב) להחמיר שלא לברך שהחינו ביום עשירי באב, שאיך אפשר לברך ברכת "שהחינו" ביום שחרב ביהמ"ק? מכל מקום לענין תספורת וכיבוס ורחיצה בחמין ושמיעת כלי שיר, יש להתיר, שבהם לא שייך טעמו של מרן החיד"א.
וכיוצא בזה כתב בשו"ת הרמ"ץ (חלק אורח חיים סימן מ) שמותר לעשות נישואין בליל מוצאי תשעה באב, שלא אסרו אלא עד התענית, כלשון השולחן ערוך (סימן תקנא סעיף ב), ולא מצינו חומרא אלא לגבי אכילת בשר ויין במוצאי תשעה באב.
ואולם לבני אשכנז שנוהגים להחמיר בכל זה וכמו שכתב הרמ"א (בסימן תקנא סעיף ב) שגם בליל מוצאי תשעה באב השייך לבין המצרים, יש למנוע נישואין. וכתב המשנה ברורה (סימן תקנא ס"ק לז, וסימן תקנח סק"ג) וה"ה שיש להיזהר בזה שלא לרחוץ במרחץ ולספר ולכבס עד יום עשירי לאחר חצות. כ"כ הגר"מ אליהו במאמר מרדכי (מועדים, פרק כט סעיף ה). אולם לדידן לבני עדות המזרח ההולכים אחר שיטת מרן השו"ע יש להקל בכל זה.
ונראה לי עוד להקל שלכל הדעות אין בזה איסור מן הדין אלא מנהג בעלמא, ששירים בספיה"ע, ושלושת השבועות, אינן נאסרו מדברי הגמ' והשו"ע אלא הראשון שכתב דאסרו לרקוד בימי הספירה הוא המג"א (בסי' תקנ"א סק"י). וג"ה אינו אסר בשירים אלא בריקודים ומחולות. והבין מדבריו בשו"ת שו"ת כפי אהרן אפשטיין (סי נב) ובשו"ת אגרות משה (ח"א סי' קסו) דבימי ספירה יש לאסור בזמרא דמנא אף להמתירין.
וכ"פ בחזון עובדיה הלכות ספירת העומר, עמוד רנח, דהנוהגים להקל בכל ימות השנה לשמוע שירי קודש המלווים בכלי נגינה, דרך הרדיו והרשם קול, נכון שיחמירו בימי הספירה שלא לשמוע בהם שירים המלווים עם כלי נגינה. ובילקוט יוסף עמוד תמח כתב, דהמנהג שלא לשמוע כלי שיר בימי העומר אינו בכדי להיות בעצב, אלא בכדי שלא להרבות בשמחה יתירה המביאה לידי ריקוד ומחולות..
אמנם יש שכ' להקל לשמוע בכל כלי שיר, דרבותינו לא אסרו בזה, אלא המג"א, וכך ראיתי שהביא בספר עמודי שש ח"א (סי' קצג), וז"ל: מותר לשמוע שירים בכל ימי הספירה, שאנו נהגנו שלא להסתפר ושלא להתחתן בלבד, וכמבואר בדברי מרן בשו"ע (סי' תצ"ג), אולם איסור שמיעת מוזיקה לא נזכר כלל בדברי רבותינו, שאין איסור לשמוח בימי ספירת העומר או להינות מכל מיני דברים, וזוהי חומרא שנהגו בה חלק מקהילות ישראל ואנו לא נהגנו בה, ורק אסרו שמחה יתירה כמו חתונה. ולכן שמיעת מוזיקה באופן פרטי ואישי בבית או ברכב מותרת, אבל בפומבי או ברעש גדול או מוזיקה שמלווה בריקודים, אסור, שזוהי כבר שמחה יתירה. עכ"ד. ואמר לי מחבר הספר הנז' דאותו הדין גבי בין המצרים. וכך הייתה דעת הגאון ר' אברהם שפירא זצ"ל.
וא"כ נראה שאפ' לדברי המחמירים שלא לשמוע שירים בשלושת השבועות, כמנהג העולם, יש להקל בשירים שאינם מביאים לידי ריקוד.
וזוהי הגדרת השירים:
האחד, שירי חתונה, המשמחים מאוד ומביאים לידי ריקוד. השני, סתם שירים, מה שמצוי בימינו, שיש בהם קצב, אך אינם כשירי חתונות. השלישי, שירים עצובים, דהיינו שקטים מאוד, שישי בהם קצב קטן. הנה נראה מכל הנ"ל דשרי ליה, סתם שירים, מה שמצוי בימינו, שיש בהם קצב, אך אינם כשירי חתונות. דמעיקר הדין אין איסור לשמוע שירים, ואעפ"כ מה שאסור זה בכדי שלא יגיע לידי ריקודים ומחולות, ולא שייך בשירים שטקים, ולכן להלכה זה מותר.
וכ' הגאון ר' שלמה זלמן אויערבך להתיר שירים אלו, וז"ל בספר הליכות שלמה (ספיה"ע פרק אחד עשר עמ' שס): "יש להמנע בימים אלה מכל שירה המעוררת לריקוד ומחול, (ולכן קבלת פנים לחתן בשירה וכו' כנהוג בישיבות הק' בשאר ימות השנה, אין לערכה בימים אלה. וכ"ש שאין להאזין לקלטות שירים כאלה בימים אלה.) (ריקוד הוא גם אם אחד או שנים רוקדים, ומחול היינו ריקוד אנשים רבים יחד ע"י סיבוב). - אבל שירה המרוממת את האדם אך אינה מביאתו לידי ריקוד ומחול, מותרת. (וכן שמיעת פרקי חזנות ונגינות "קלאסיות" וכד' יש להתיר)".
ולגבי בין המצרים כתב (עמ' תיב): "השירה שנוהגין בה איסור בימי בין המצרים, אינה אלא מסוג השירים המעוררים לריקוד". ובהערה כ' דאף שמהדין מותר לשמוע שירים בימי בין המצרים, מ"מ בימי בין המצרים נכון יותר להימנע מלשמוע שירים מצד הרגש, דיש להתאבל על ביהמ"ק, משא"כ בימי ספירת העומר דאין צריך להחמיר בזה כלל.
ובודאי שעל שירים שקטים לא חל האיסור, שהרי מצינו בכמה מקומות בש"ס שהיו מנגנים בהלוויות. כדמוכח מהמשנה בכתובות (פ"ד מ"ד): "אפילו עני שבישראל לא יפחות לאשתו משני חלילין ומקוננת". ובשבת (פכ"ג, מ"ד) שהיו מביאים חלילים לספוד בהם בהלוויות. וחילק המהרי"ם שיק (יו"ד סי' שסח) דמה שאסרו זה בשירים של שמחה ולא של עצב. ויש שדייקו מלשון הרמב"ם (תעניות פ"ה הי"ד) שכ': "וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר, אסור למוח בהן ואסור לשמען, מפני החרבן". משמע דוקא ניגונים המעוררים לשמחה אסור. ולא מצינו שום איסור לשמוע בימי הספירה ובימי בין המצרים. ומ"מ רק מר"ח יש מקום להחמיר, ממה דאמרינן: "משנכנס אב ממעטין בשמחה".
ולכן העולה מהאמור להלכה, שגם לדברי האוסרים לשמוע שירים בימי בין המצרים וספירת העומר, נראה דאפשר להקל לשמוע בימי בין המצרים שירים שקטים כל שאינו מביא לידי ריקוד, שאין זה איסור ממש אלא מנהג, וכ"ש בימי ספיה"ע. ומר"ח אב והלאה יש מקום להחמיר, שמשנכנס אב ממעטין בשמחה, ואף שמעיקר הדין ג"ז מותר. ואדרבא שירים שקטים על ירושלים, לא רק שמותר לשמוע, אלא שיש מקום לומר שיש בזה מעלה, שעל ידי כך הלבבות מתעוררים יותר להתאבל על החורבן.
וכך דעתו של הראשון לציון הרב יצחק יוסף שליט"א (בשיעור שמסר בבית הכנסת ביזדים פרשת "פנחס" התש"פ) שמותר לשמוע כל שיר שאינו מביא לידי ריקוד, וכך אמר לנו.
וא"כ נמצאנו למדים שמעיקר הדין מותר לשמוע שירים שאינם מביאים לידי ריקוד בשלושת השבועות וה"ה גבי עשירי באב.
ובילקו"י (עמ' תע"ד) העלה להתיר בזה, דנקטינן לדינא שהחומרא בעשירי באבהוא רק לגבי בשר ויין, ולא לגבי כיבוס ותספורת. והביא את דבירי המועד לכל חי (סי' י' אות צב) שבליל עשרי ויום עשירי עד חצות לא יכבס ולא יסתפר "ולא ישמע כלי שיר", אמנם יש לדחות שאולי זה לדעתו, וכמו שאסר כיבוס.
וסיים בילקו"י הנ"ל: "ונראה, שא"א לחדש חומרא בדבר שלא מפורש בפוסקים לאסור, רק שהמחמיר לעצמו תע"ב..." עכ"ל. וכן יש לדייק מדברי החזון עובדיה (שם עמ' קמט ועמ' קנא) והאור לציון (פרק כה סעיף ב ויעויין היטב שם בסעיף ג). והשנה, שיום עשירי באב חל בע"ש נראה שיש צד גדול יותר להתיר.
לסיכום
מותר לבני ספרד ההולכים ע"פ דעת מרן השו"ע לשמוע שירים במוצאי תשעה באב. ולבני אשכנז והגר"מ אליהו יש להחמיר בזה עד י' באב אחר חצות היום.