מנכ"ל מפלגת נעם עונה לידידיה מאיר: הפכנו למסדרי דרכי תשובה

האמת ידידיה שלא יצא לי הרבה פעמים כל כך לא להסכים עם מה שכתבת, אולי בגלל שבמקרים אחרים אינני בקי מספיק בעובדות כמו במקרה הזה ואולי פשוט כי בדרך כלל אני זוכה ’לכוון לאמיתו של ידידיה,, כך או כך, הפעם הדברים שונים מהותית, מנקודת מבט של מישהו ‘שהיה שם’.

אז קודם כל בוא נכיר בעובדות:

לעומת רבים מאוד מהקוראים ואולי גם לעומתך, אבי מעוז מעולם לא הצביע לאילת שקד ולנפתלי בנט. כן.

מעולם! גם כאשר כ-ו-ל-ם הצביעו להם, אז אי שם לפני 11 שנה, כשהיה נראה שאורו של משיח הפציע על מגזרנו מבחינתי החטא הגדול של בנט וחבורתו מתחיל הרבה הרבה לפני ממשלת בנט – לפיד-עבאס, החטא הגדול היה ביסודה של ממשלת האחים בתשע”ג כאשר בנט ולפיד תפסו את נתניהו בגרון, הקימו ‘ממשלה ללא חרדים’ ופעלו בשיתוף פעולה על מנת לרסק את היהדות, לצמצם את לומדי התורה, להפוך את הרבנות הראשית לפקידות, לתת לרפורמים מעמד ממלכתי, ובקיצור – להפריד את הדת מהמדינה.

שנים אחדות לפני שהרהבת עוז בנפשך לכתוב מאמר ראשון כביקורת על בנט ושקד, אבי מעוז וכותב שורות אלו כבר פעלו בפעולות ציבוריות גלויות ונרחבות על מנת למנוע את הנהירה העיוורת אחריו.

על כל מאמר שפרסמת כביקורת על ניר אורבך בממשלת בנט – לפיד – עבאס, אבי מעוז נתן שלושה נאומים בכנסת אישיים לניר אורבך, ידידו משכבר הימים, נוקבים ובלתי מוותרים.

על כל מאמר שפרסמת כביקורת על ניר אורבך, אבי מעוז וכותב שורות אלו בילו לפחות יומיים מול ביתו של ניר אורבך, שלא לדבר על שאר הפעולות שהובלנו להפלת הממשלה הקודמת ככה שאבי מעוז ‘לא צריך להוכיח’ שהוא יודע מי זה ניר אורבך וכמה גרועה היתה הממשלה הקודמת. אז לסיכום החלק העובדתי, אבי מעוז מכיר היטב את ניר אורבך, ועוד יותר טוב, מכיר לעומק את נזקי בנט בציבוריות הישראלית, על כך אין חולק.

עכשיו נדבר קצת על פוליטיקה:

למי שעוד לא יודע, צר לי לבשר, נפתלי ואילת כאן, הם לא הלכו לשום מקום וכנראה גם לא ילכו.

אחרי שניסו להשתלב בליכוד והקימו את תנועת הישראלים, אחרי שהשתלטו על המפד”ל ובשם הרצון “לשים יד על ההגה”, הקימו עם לפיד את “ממשלת האחים” האנטי-יהודית הראשונה , גם אז כולם סלחו להם והתמודדו איתם ביחד לכנסת ה 20, בחסות אמירות סלחניות של “נפתלי טעה, הוא מבין שהוא טעה” וכדו’.

ואז המגזר הופתע, נפתלי ואיילת פרשו, והקימו את הימין החדש. המגזר הרגיש נבגד. אבל הפתעת הבחירות הצפויה הפכה למפלה צורמת ששרפה מספר שיא של קרוב ל 4 מנדטים לימין.

אבל הציבור הדתי-לאומי סלח וקיבל אותם בזרועות פתוחות לסבב הבחירות הבא והפעם עם איילת בראש ונפתלי מאחור.

וההמשך ידוע… אז למי שיש ספק – לי אין ספק, נפתלי ואילת כאן כדי להישאר, לצערי את הלגיטימציה הציבורית הם קיבלו שוב ושוב מכלל הפוליטיקאים הדתיים הלאומיים (חוץ מאבי מעוז כמובן) ככל שזה היה להם נכון פוליטית, ומסתבר שכך גם יהיה בעתיד. אם אתה ידידיה סבור שהפעם הפוליטיקאים ‘הבינו’ ו’לא יחזרו שוב על טעות שטעו כבר שלוש פעמים’ אז זאת זכותך לחיות באשליות, אני מעדיף להיות ריאלי, אני משוכנע שאם יווצר מצב פוליטי בו לנציגי הציבור הדתיים משתלם ללכת שוב עם נפתלי ואילת – הם יעשו זאת. זאת ההערכה הסובייקטיבית שלי.

ומהפוליטיקה, מוכרחים לעבור למוסר

מעניין מאוד שכולנו הפכנו למסדרי דרכי תשובה, תיקון נשמות לאנשים חיים ומומחים לשאלה מה מטהר את האדם מכתם רוחני שדבק בו או לא.

אני חייב לספר לך ידידיה סיפור אישי, אבל שיישאר ביננו: כשהייתי ילד קטן, עשיתי גם כן, לעיתים נדירות כמובן, מעשי שובבות לא ראויים, אחד מהם היה כשהחלטתי לקצר את הדרך ולחצות דרך הגינה שממש רגעים אחדים קודם הגנן של המושב סיים לשתול, השתדלתי כמובן לא לדרוך על הצמחיה אבל כנראה שלא ממש הצלחתי.

כאשר יוסיפון הגנן תפס אותי בשעת מעשה וניסה לחלץ ממני התנצלות והבטחה לעתיד שלא אעשה זאת, הסברתי לו שזה ‘ממש מקצר לי את הדרך ואני ממש משתדל לא לדרוך’… או במילים אחרות, ‘אני בסדר, כנראה שאמשיך להרוס לך את הגינות’. כשהדברים הגיעו לאוזניו של אבי מורי הוא נתן לי עונש מתקן – אתה תעבוד שעתיים עם יוסיפון הגנן ותעזור לו לטפח את הגינות של המושב. מאז אני כבר לא דורך על גינות…

אני בכלל לא בטוח שהדרך היעילה לבדוק האם אדם חזר בתשובה או לא זה לחפש את ההצהרה שלו למצלמות. אגב, אני בכלל לא בטוח שריבונו של עולם מינה אותנו לוודא חזרה בתשובה של אנשים. אני כן בטוח שאנחנו צריכים להיזהר למנות שליחי ציבור שיפעלו לחיזוק הקודש והיהדות ולא להיפך. אנחנו צריכים להיות משוכנעים שכאשר אנחנו ממנים אדם מסויים לתפקיד מסויים, הוא ילך בדרך שבה אנו מאמינים ושלשמה מינינו אותו. זאת בהחלט שאלה ואחריות אלינו כבשר ודם. אבל להגדיר האם נציג ציבור מסויים כבר ‘חזר בתשובה’ או לא, לא ברור שאנחנו צריכים או מסוגלים.

אני רוצה לטעון טענה מקוממת: לעיתים יש לנו יצר הרע לראות אנשים מפורסמים מתבזים בציבור, עומדים מול המצלמות ומתוודים “אשמתי, בגדתי, גזלתי” זה פשוט גורם לנו הנאה פנימית מיוחדת, ואני לא רוצה כאן להאריך מאיפה זה בא הצורך הזה שלנו ולאן הוא מוביל, אבל אי אפשר לברוח מזה שיש לנו יצר הרע כזה. כאשר עולה בציבור תביעה מאדם מפורסם שכשל, להיישיר מבט למצלמות ולהתוודות, אני סבור שאנחנו צריכים לבדוק טוב שאין לנו גם עירוב מהנטייה הפסולה הזאת.

ואם נחזור לסיפור על הגנן והגינות, אני שואל אותך ידידיה, האם כאשר אנחנו מבקשים מניר להיות האיש שיהיה אמון להוציא אל הפועל את המדיניות של סגן השר אבי מעוז, ולהוביל את הפעולות המעשיות שאבי מתווה ושכל עניינם הוא שקיפות להורי ילדי ישראל כך שיהיו הרבה יותר מודעים ומעורבים במה שמלמדים את הילדים שלהם, ביצוע של מיזמים חינוכיים ופרוייקטים ציבוריים שיחזקו את הצביון היהודי של מדינת ישראל, חיזוק הקשר של ילדי ישראל לעם ישראל ולתורת ישראל,

האם המהלך הזה הוא הכשרת בנט או שמא תיקון נזקי בנט?

האם מי שמוכן בפועל ממש, לפעול ולהתמסר למשימות אלו, האם הוא פחות כשר לבוא בקהל מזה שהיישיר מבט למצלמה וסיפק לנו את תחושת ה’מגיע לו’ שרצינו לחוש?

אז נכון, אין לי מתכון כיצד לגרום לפוליטיקאים מהציבור הדתי לא לכרות להבא ברית נוספת עם בנט, וגם אין לי בשורה למי שחיפש את הביטחון הזה, כי אני בטוח שבנט לא הלך לשום מקום, אבל אני חושב שכל אדם בעל מחשבה מבין שאם אנחנו עסוקים בלקדם את כל מה שהפוך ממה שבנט הוביל פה בעשור האחרון, ואם אנחנו רותמים לכך אדם שלכל הדעות יש לו את הכישורים הראויים לפעול בתוך נבכי הבירוקרטיה הממשלתית כדי לקדם את חיזוק הזהות היהודית של המדינה, אז אנחנו מתקדמים עוד צעד לתיקון הקלקולים שנעשו כאן.

ועוד משהו אישי, אנחנו מכירים את ניר עשרות שנים, לא בכדי אבי מעוז השקיע בניר כל כך הרבה נאומים, שיחות אישיות והפגנות. כל מי שמצוי באופן אישי בפוליטיקה המגזרית יודע את זה בסתר ליבו אלא שהפוליטיקה גורמת להם לא לגלות את זה:

הסיבה שכל כך השקענו, כולנו, כל מי שפעל כדי לגרום לניר לעצור את הממשלה הקודמת, דווקא בניר, זה דוקא משום שידענו תמיד שהלב שלו לא עם הפעולות של בנט, לא בפגיעה ביהדות ולא בפגיעה בלאומיות.

דווקא בגלל שכולם הבינו שניר אורבך כל הזמן היה ‘על תנאי’ בממשלה הקודמת, ניסינו לשכנע אותו עוד ועוד, ולא, אתה בהחלט טועה בכך שאתה מקטין בחלקו של ניר בפירוק קואליציית בנט-לפיד-עבאס, ניר להבנתי היה הגלגל הרעוע מההתחלה שכולם בגללו כל הזמן הסתכלו לבדוק שהיא לא מתפרקת להם רגע לפני שהם מספיקים לקפוץ ממנה.

אבל זה באמת לא העיקר, העיקר הוא כמו שכתבתי בהתחלה, אני מאמין שלא פחות מלדבר על תיקון, אם אתה עוסק בפועל בתיקון אז זה כבר מעיד שאתה בכיוון הנכון.