פרופ' גבריאל איזיבצקי מנהל מכון הריאות בשערי צדק טייל בזנזיבר ונחשף לחוסר במכשור רופאי בסיסי וידע על מחלות ריאות בבתי החולים בזנזיבר.
כשנה וחצי לאחר מכן דאג להביא לישראל שבוע של למידה את הצוות הרפואי מזנזיבר, ודאג להם לתרומה של ציוד רפואי מהותי.
"הפרויקט התחיל לפני כשנה וחצי" מספר פרופ' איזביצקי. "בדצמבר 2021 הייתי בטיול בזנזיבר ששילב ביקור בבתי חולים ומתן הרצאות. ביקרתי שני בתי חולים בזנזיבר, ובאחד מהם סגרתי מראש עם מנהל בית החולים שאתן הרצאה על מחלות ריאתיות, בעיקר אסטמה סי או סי די, שזו מחלה של מעשנים, ושל קורונה. זה היה בשיא תקופת הקורונה".
"הלכנו לבקר את בית החולים אל רחמה בעיר הבירה של זנזיבר ונתתי שם את ההרצאה, והתרשמתי מרמת הידע של הצוות. הם הבינו די טוב במחלות, בסוגי הטיפולים ובמשאפים השונים. כששאלתי אותם אם הם עושים בדיקות על מנת לאבחן אסטמה וסי או פי די הם אמרו לי שלא. הופתעתי ושאלתי אותם האם הם מפנים את המטופלים לבית חולים אחר, וגם אז ענו שלא. שאלתי למה, והם אמרו שאין להם את המכשור הרפואי", הוסיף.
" זניזבר שייכת לטנזניה, זה אי של כמיליון וחצי תושבים וגיליתי שאין שם אפילו לא מכשיר תפקוד ריאות אחד בסיסי שנקרא ספירומטר. מכשיר בסיסי בגודל של טלפון שמחברים למחשב כדי להשתמש בו. צריך להבין, אי אפשר לעשות הבחנה של אסטמה וסי או סי די בלי המכשיר הזה. אם מטפלים באנשים ללא המכשיר הזה, אפשר לתת להם טיפול לא טוב שעלול להחמיר את המחלה עד כדי התקפים חמורים של אסטמה וכו' ואפילו מוות. אין להם מכשיר כי אין להם מספיק כסף. אסטמה היא מחלה שכיחה יחסית כ-8% מהאוכלוסיה בישראל חולה באסטמה. מחלת סי או פידי פוקדת כ 20-30% מהמעשנים. אם החולים לא מקבלים את הטיפול המתאים הם עלולים לחלות בהתלקחויות חוזרות ו\או בהתקפים קשים ולמות ממחלתם בגיל יותר צעיר מהמוצע באוכלוסיה הכללית".
תוחלת החיים בטנזניה היא 66 ובישראל 82. "מנהלת בית החולים זרק לי, אולי שתבוא לישראל תוכל להשיג לנו מכשיר", סיפר הרופא. "כשהסתובבנו בבית החולים, ראינו שרוב בית החולים שם במצב לא טוב עם ציוד רפואי ישן. ביקרנו גם בבית חולים שני בצפון המדינה ושם, בקומה העליונה ראינו חדר ענק עם חלון גדול מלא בציוד רפואי חדיש ומנויילן. היא אמרה שזה מכשירים שהם קיבלו בתרומה, מכשירים הכי טובים שיש. שאלתי אותה למה זה בחדר נעול ומנויילן, ותשובתה הייתה שאין אף אחד שיודע להשתמש בזה. מכאן הבנתי שאם נתרום להם מכשיר תפקודי ריאות, נביא להם גם את כל ההדרכה וניתן להם את התמיכה גם לאחר מכן, לכמה זמן שצריך, אפילו חודשים ושנים".
פרופ' איזביצקי מוסיף: "החלטתי ללכת על זה. פניתי לחברת תרופות בבקשה לממן את הפרויקט. המחיר של המכשיר זה בסה"כ 12,000 שקלים. זה לא הרבה ביחס לציוד רפואי. הזמנתי להם בנוסף לזה מחשב נייד ו-1,500 פילטרים כדי שיוכלו לעשות 1,500 בדיקות ראשונות. פניתי לחברת תרופות בורינגר-אינגלהים ישראל שהסכימה לתמוך כלכלית בפרויקט החלטנו להביא את הצוות לכאן - רופא ואח. זה היה תהליך ארוך ובירוקרטי, אבל בסופו של דבר הם הגיעו ביום ראשון שעבר. הזמנו להם מלון, כרטיסי טיסה, מוניות, כל מה שצריך.
הם נחתו בישראל ביום ראשון בבוקר ובצהריים כבר היו בבית החולים. יש להם תוכנית עמוסה מאוד, גם הרצאות והעשרה על מחלות ריאות, כל צוות המכון משתתף בזה. בנוסף אנחנו מלמדים אותם פיזית להפעיל את המכשיר, מה עושים אם יש באגים, לפענח את הבדיקות, הכל".
"האח והרופא שהגיעו לכאן בחיים לא עלו על מטוס. זה פעם ראשונה שהם בכלל יוצאים מטנזניה. לא ראו מעולם משהו אחר, והבאנו אותם לירושלים. בערב אכלנו עם הרופא, האח ושגריר טנזניה בישראל . וגם ביקשתי מאחי רפי, מורה דרך מוסמך, שיעשה להם סיור בירושלים. הרופא סיפר לנו שכל החיים שלו הוא חלם להגיע לאיזור ולישראל. הסתכל שנים באינטרנט על סרטונים ותמונות מישראל, הרבה לפני שבכלל ידע שיגיע לכאן במסגרת הפרויקט. כשהציעו לו לנסוע לארץ הוא מאוד התלהב והתרגש. מבחינתו הוא הגשים חלום עבור עצמו ועבור המשפחה שלו, להיות בישראל, ובנוסף הוא מביא ידע רפואי חשוב ונדרש לזנזיבר בחזרה", סיכם.
ד"ר בוקורו נסטורי שהגיע לארץ כחלק מהמשלחת הוסיף: "הגעתי לישראל יחד עם ג'ומה קאסים, אח סיעודי שעובד איתי. כולנו עובדים בבית החולים על רחמה, שנמצא באי זנזיבר. הגענו לישראל ולירושלים ויחד עם פרופ' איזביצקי והמחלקה שלו אנחנו בתהליך של למידה ורכישת ניסיון וידע במכון הריאתי של שערי צדק. בנוסף לידע הרפואי שרכשנו, גם הכרנו את התרבות והרגשנו שנתנו לנו תחושת נוחות מאוד גדולה. במהלך השהות שלנו כאן, קיבלנו לוח זמנים מסודר מאוד של לימודים, הצטרפנו לצוותים השונים, פגשנו רופאים וטכנאים שכולם היו מעורבים ובאו ללמד אותנו ולעזור לנו. אנחנו מודים לכל הצוות שהשתתף בתוכנית, ואנחנו חוזרים עם ציוד וידע משמעותי וקריטי בבדיקת מחלות ריאות".
"חשוב לי להתייחס לירושלים. זו עיר מסוג אחר מכל דבר שפגשנו עד היום. תושבי העיר היו ידידותיים, אוהבים, ומסבירי פנים. כל פעם רק ניסו לעזור לנו ושנרגיש כמה שיותר בנוח כאן. זה לא מובן מאליו. זה דבר מיוחד לירושלים. בנוסף, חשוב לי להתייחס שוב לסביבת העבודה. האווירה בין האנשים במקום העבודה, התרבות, מרגישים שיש כאן ערכים שלאורם הצוות הרפואי עובד. התרשמנו והתרגשנו מהדרך בה מתייחסים למטופלים, זהו שיעור גדול עבורנו וניקח אותו איתנו לזנזיבר. יש כאן כבוד ואנושיות, וערכיות וראינו את זה בכל מחלקה ומקום שהיינו בו בבית החולים. אנחנו רוצים להיות שגרירים של מה שראינו כאן ולהמשיך את זה הלאה.
לא נשכח לעולם את הביקור שלנו בישראל", הוסיף.
שגריר טנזניה בישראל אלכס גבריאל קאלואה אמר: "אתם לא נתנם לאוכלוסייה דג לאכול אלא חכה, כדי שהם יוכלו לדוג בעצמם ולהיות עצמאיים".