השאלה 'מה עושים עם ההתמכרות של הילדים למסכים' מלווה אותנו כבר מאז שהסמארטפונים נכנסו לחיינו, אך נדמה שמאז הקורונה היא רק הלכה והתעצמה – זו לפחות התחושה שקיבלו דוד גבאי וארז שדי-אור.
גבאי ושדי-אור הם שחקנים-יוצרים וחברי ילדות שמשחקים יחד בהצגות במתנ"סים ובבתי הספר, ובין הצגה להצגה במסדרונות הם פגשו בתופעות שלא היו קיימות בילדותם. העיסוק סביב המסך, התקשורת הלקויה, ובעיקר, הבדידות.
ההצפה של הכאב שהם חשו מסביבם וההתבוננות בלבן שבעיניים של הילדים היא זו שהובילה אותם לכתוב ולהפיק את היצירה "לבד עם אחוז אחד" - הצגה לכל המשפחה המבקשת להכיר בקושי שנגרם בשל הריחוק האנושי, לעבד את תחושת הבדידות אותה חווינו ולחפש את הדרך לתקשורת מלאה ובריאה.
בעזרת השפה המוזיקלית הייחודית, ההצגה מעניקה לילדים ולמבוגרים כלים לשיקום התקשורת הבריאה. כלי הנגינה המגוונים, מביעים את הלכי הרוח הפנימיים של הדמויות, ובכך חושפים רבדים של תקשורת עמוקה עם הזולת, אליהם נחשפים הצופים.
"במהלך השנים פגשנו ילדים רבים שנמצאים יותר במסכים ופחות עם חברים", מספר גבאי, "אבל לאחר תקופת הקורונה הדבר התעצם משמעותית. לדעתי ההצגה מצביעה על הפער שבין הילד לעצמו ובינו לאבא ואמא, כשבעצם הדבר שהכי נפגע זו התקשורת הבסיסית והתחושה שהילד נשאר עם הבדידות לבד".
מי שמכיר מקרוב את תחושת הבדידות הזו הוא ליאור משיח, כוכב טיקטוק שבעצמו חווה חרם בילדותו ולוהק על ידי גבאי ושדי-אור לתפקיד הראשי בהצגה. "כילד בהצגה נכנסתי לדמות שמוכרת לי באופן אישי", הוא מספר, "ואני מתלבט עם עצמי מול הקהל בתחושות שלי והכאבים שלי, ובהתלבטויות המהותיות שלי אל מול חיי".
"אחת החוויות שלי כשחקן זה לפגוש בקהל את העוצמה וההבנה של המקום שלי כילד בתוך החיים שלהם, וכאן אני מספר את הסיפור האישי שלי על החרם שעברתי בילדותי וגורם להם לשתף מול צוות בית הספר את הסיפור שלהם".
מה שמשותף לכל סגל ההפקה והשחקנים הוא האמונה כי גם לנו, כמבוגרים, יש תפקיד בסיפור הזה. "המטרה שלנו כמבוגרים היא קודם כל שהילד יבין שהוא לא לבד בסיפור הזה של הבדידות וחוסר התקשורת עם העולם, שזה בעצם הכי מרכזי וחשוב. מעבר לזה אנו פותחים פתח לעולם המבוגרים לדבר אל תוך הסיפור של הילדים עצמם".