אחת ההחלטות הכי קשות בחיים היא ההחלטה לחיות אותם. את החיים האלה בדיוק, החיים שלי.
היכן שהוא בין שלל הכותרות המבאסות שאפשר עכשיו למצוא בחדשות, ראיתי השבוע רעיון חדשני של לא זוכרת כבר מי, ומעדיפה גם לא לזכור. ההצעה המבריקה שלו למציאות ההזויה הנוכחית הייתה לחלק את המדינה שלנו לשני חלקים – ישראל ויהודה. לא אכנס כאן לפרטים בנוגע לרעיון שלו, כי לא על זה רציתי לדבר. רק התפעלתי מהדרך המקורית שבה הוא פותר את הבעיות שלו בחיים – פשוט לוקח מספריים וגוזר! רק רציתי לשאול אותו, מה הוא יעשה כשגם בתוך מחצית המדינה שלו יצוצו בעיות נוספות, האם הוא פשוט ימשיך לגזור?
וכשחשבתי על זה עוד קצת, הבנתי שלמרות שההצעה שלו קיצונית למדי, באיזה שהוא מקום גם אני הייתי עושה אותו דבר אילו רק יכולתי. הייתי לוקחת מספריים וגוזרת מהחיים שלי את כל מה שלא מתאים לי. דבר ראשון הייתי גוזרת את חשבון הבנק שלי, מעבירה אותו למדינה השכנה ומספחת לעצמי חשבון בנק עם סכומים שונים לגמרי. הייתי גוזרת את השכן שמשפץ מעליי והפועלים החרוצים שלו עושים לי השכמה בשבע בבוקר. גוזרת את כל מי שעומד בפקק לפניי, את כל החורים בשיניים, גוזרת את נדודי השינה המטרפים, כן. הם חייבים להיגזר ומהר. גוזרת את החופש הגדול, איזה שם משובש! חופש למי? כן, אם אני ממשיכה בכיוון הזה – קרוב לוודאי שגם כשאסתכל בראי אגזור כמעט חצי מהדמות הנשקפת מולי...
כשהייתי קטנה הייתי בטוחה שלהיות מאושרת זה לחיות חיים שאין מה לגזור מהם. נראה היה לי שזו המטרה החשובה ביותר – להשיג את כל דמיונותיי בשלמות ורק כך אוכל להיות מאושרת. חשבתי שאם רק אוכל לפתור את כל מה שחסר לי, אם אתאמץ עוד קצת, ממש כמו בסרטים – יגיע רגע כזה שבו אכבוש הכול ואוכל לחיות לנצח באושר ובעושר.
הספר שנשאר על המחשב
אני זוכרת את הזמנים הראשונים של החזרה בתשובה שלי. הייתי מוקפת אז בגל אדיר, בעצם הרבה יותר מגל – זה היה ממש צונאמי – של אנשים כמוני. היינו רבים רבים, והייתה לנו כזו עוצמה, כזה כוח. פשוט כולם חוזרים בתשובה. זה מה שהיה. שער ענקי שנפתח אז, שער לאלפים. זה היה הדור שלנו. משיח היה בכיס שלנו, היינו בטוחים ומאמינים ורוצים כל כך. מצאנו את האור של העולם, גילינו אמת נצחית ומופלאה ומעכשיו אנחנו עומדים לחיות באמת באושר לנצח. לגבי העושר, זה קצת פחות, אבל מי צריך כסף כשהוא מגדל בבית שלו את ענקי התורה של הדור הבא?
היה לי חלום לכתוב על זה ספר. על המסע המופלא, המטורף, המצחיק, הכאוב, המסע שלא ייאמן שלי ושל כל מי שהיה איתי שם. של בעלי התשובה המתוקים, המוארים, החולמים והתמימים עד דמעות. מסע שמנקודת הזמן הנוכחית ממש לא קל לספר עליו. ובאמת יש לי במחשב כבר די הרבה פרקים בספר, שכתבתי כנראה רק לעצמי. זה סיפור שאני לא מפסיקה לחשוב עליו, לברר אותו, להתפלל עליו, שמעורר בי כל כך הרבה רגשות ולא מעט כאב. אבל הסיבה שהפסקתי לכתוב הייתה בעיקר בגלל התחושה הברורה שלמרות שלפעמים זה לא נראה כך – אנחנו לגמרי באמצע הסיפור. זה סיפור שכותב השם בעצמו, ועוד מוקדם להסיק ממנו מסקנות, כי אין לי ספק שהנסתר רב על הגלוי.
ובכל זאת, כשעמדתי מול חברה חילונית מעברי הרחוק מאוד, והיא שאלה אם אני שמחה שעשיתי את זה – לא הייתה לי תשובה אוטומטית לשלוף לה. כי את מי היא שואלת, אותי או את זאת שנמצאת בראש שלי עם מספריים שחושפים כל כך הרבה קושי שהלוואי שכבר ייגזר ממני?
להיות כמו הלבנה
ונזכרתי אז ברגע אחד מלפני שבוע. עמדתי במטבח, יום חמישי בערב, מבשלת אוכל לשבת ושומעת באוזניות שיעור של הרב שלנו ב'קול הלשון'. שומעת דיבורים מתוקים שמזכירים לי, כמו תמיד, עד כמה טוב לי לחיות בדיוק כאן. הוא הסביר ששלום מגיע מהמילה שלם. לנו נדמה שהחיים שלנו צריכים להיות מושלמים ורק החצי היפה מדבר אלינו, מרגישים כל כך שבורים ואומללים בגלל כל מה שלא מסתדר כרצוננו ורוצים מציאות מושלמת, שמשום מה ככל שאנחנו רצים אחריה יותר – כך היא מתרחקת מאיתנו. אבל השם ברא עולם אחר, עולם שמורכב תמיד מהפכים. וכמו שהלבנה העגולה והמוארת מתמעטת בכל חודש מחדש עד שנשאר ממנה רק פס – כך גם אנחנו כל הזמן מתמעטים ומתמלאים בכל פעם מחדש. לפעמים נמצאים בצד המואר, ולפעמים פחות, ודווקא זה מה שהופך את החיים שלנו לכל כך יפים. האומץ לחיות אותם בדיוק כמו שהם, שלמים ולא מושלמים. חיים של אמת, שיש בה מקום לכל אחד - גם לאש וגם למים.
חזה עוף צלוי עם עגבניות שרי ורוזמרין
מסוג המנות הכל כך קלות ויפות שנדמה כאילו השקענו בהן שעות! מנה מושלמת לימים החמים ולרגע שבו מתחשק לנו ארוחה בריאה, כיפית וטעימה בכלום עבודה.
אפשר להחליף את הרוזמרין בפטרוזיליה קצוצה או בזיליקום.
דרגת קושי:
קלה
זמן צלייה:
20 דקות
6 מנות
6 מנות חזה עוף ללא שומן וסחוס
כוס וחצי עגבניות שרי צבעוניות (או רגילות) חצויות
4 שיני שום קלופות ופרוסות
4 כפות שמן זית
מלח ופלפל שחור גרוס
כפית רוזמרין טרי, או כף פטרוזיליה או בזיליקום, קצוץ
חצי כוס יין לבן
מחממים תנור לחום של 190 מעלות. פורסים את העוף לרצועות ומניחים אותו בתבנית בינונית. מתבלים אותו במלח ופלפל ויוצקים עליו שתי כפות שמן זית, מערבבים היטב. מסדרים בין רצועות העוף את פרוסות השום, חצאי העגבניות והרוזמרין הטרי. מפזרים על הירקות מלח ופלפל ויוצקים את יתרת שמן הזית על הכול. לבסוף מוסיפים את היין לתבנית. מכניסים את התבנית לתנור ללא כיסוי וצולים 20-15 דקות, עד שהעוף מזהיב. לפני ההגשה יפה לקשט את המנה ברבעי לימונים ועשבי תיבול. מגישים חם.
לתגובות: avmyzlik@gmail.com
***