אסנת גנני, שליחת חב"ד בגילה, מדריכת כלות ובלנית מספרת על החוויות המיוחדות שהיא חווה דווקא בתפקידה במקווה ומציגה את הגישה המיוחדת שהיא מביאה איתה.
"תמיד אהבתי את כל מה שקשור בנושא של הטהרה לכן למדתי להיות מדריכות כלות. הדרכתי הרבה מאוד כלות ורציתי להתפתח עוד בנושא הזה. לפני 14 שנה הגעתי למקווה מתוך העניין שזה מה שאני אוהבת לעשות, להיפגש עם נשים, לדבר איתן על טהרה, לנסות לגרום להן לדייק יותר, להדר יותר, לקיים את המצווה מתוך שמחה ולא בגלל שהיא חייבת. אני רואה שברוך השם כשמאוד מתאמצים ועושים השתדלות, במיוחד בדור כמו שלנו, המאמץ נושא פירות", מספרת גנני באולפן ערוץ 7.
לדבריה, "בגלל שיש לי גם את הכובע של הדולה, שהוא יותר קשור לפן הטיפולי הרפואי, אני מאוד ערה לכל מיני סימנים כאלה ואחרים. לא עם כל טובלת אפשר לפתוח שיח. יש טובלות שבאמת זה שאת מטבילה אותן זה מבחינתן גם יותר מדי. יש הרבה אחרות שהפכו להיות החברות שלנו, לפעמים החברות הכי טובות, ואז כשיש מערכת יחסים כזאת יותר פתוחה, יותר אינטימית וזורמת, אז ממילא יש מקום גם לתת עצות ולכוון בעניין הרפואי".
לדבריה, "חשוב לי שהנשים יטבלו לא רק כשר אלא כשר למהדרין. זה גם נוגע לאיך שהן עושות את ההכנה לפני הטבילה וגם לצורת הטבילה. אני גם נכונה לעזור פיזית - אם למישהי קשה לגזור ציפורניים או עור עודף שהיא לא מצליחה להיפטר ממנו - לסייע לה. מבחינתי המטרה שלי להיות מאוד זמינה ולתת הרגשה שאני שם בשביל כל צורך של הטובלת ויש לי אחריות והיא יכולה לשחרר את כל הלחץ".
היא מוסיפה שהמקוואות עומדים בתקנים מחמירים מאוד. "אנחנו עומדים בכל התקנים של משרד הבריאות ואנחנו מתנהלים לפי תקנים מחמירים. מקווה זה לא מקום שהבלנית בוחרת כמה כלור לשים במים, או כמה פעמים בשבוע יחליפו את המים בבור. הכל מוקפד מאוד".
הנגשת המקוואות, מעריכה גנני, הופכת אותם אטרקטיביים יותר. "בירושלים יש פרוייקטים לשיפוץ מקוואות. כשהכל יפה ונקי זה עושה חשק ליותר נשים להיכנס לעולם של הטהרה, לחזור אליו או להמשיך להיות חלק ממנו".