כמי שכיהן כרב קיבוץ ראש צורים בגוש עציון במשך ארבע שנים, וכרב העיר עפולה במשך יותר מ־25 שנה, אני רואה חובה להעיר על כמה בעיות חמורות שיש בהצעת החוק למינוי רבני ערים, אזורים, יישובים ושכונות, שהונחה על שולחן הכנסת על ידי חברי הכנסת שמחה רוטמן וארז מלול, ושנדונה בימים אלה בוועדת חוקה, חוק ומשפט לקראת קריאה ראשונה.
ההצעה קובעת שכל הרבנים בישראל – למן רבני ערים ועד רבני שכונות - יהיו כפופים להנחיות מועצת הרבנות הראשית. זוהי קביעה המנוגדת בראש ובראשונה להלכה. למועצת הרבנות הראשית אין מעמד של סנהדרין ואין חובה הלכתית להישמע להוראותיה. אדרבה, בענייני הלכה אסור שאהיה כפוף לאף גורם או שיהיה עליי מורא אדם או כל גוף אחר. כרב, עליי להביע את דעתי מתוך מורא הדין בלבד.
באופן בחירת הרבנים המקומיים, הצעת החוק נותנת משקל רב למשרד לשירותי דת ולמועצת הרבנות הראשית על חשבון השלטון המקומי, וזהו דבר פסול. לא כל רב מתאים לכל רשות ולכל מקום, ולכן נדרש שיהיה רוב לתושבי המקום באסיפה הבוחרת את רב העיר. כך מונו רבנים מאז ומעולם בקהילות ישראל – על דעת הקהל ועל דעת המקום. לכן צריך לצמצם את נציגותם של חברי מועצת הרבנות הראשית באסיפה הבוחרת, כך שיינתן רוב לנציגי המקום, שיכללו פרט לחברי המועצה המקומית נציג מכל אחד מעשרת בתי הכנסת הגדולים (במספר המתפללים כל שבת) בעיר.
והוא הדין לשאר המינויים. לא יעלה על הדעת שרב יישוב ייבחר בלא שנציגים של כל אחד מבתי הכנסת ביישוב יהיו שותפים בבחירתו ובלא שיהיה רוב לנציגי היישוב בבחירה. היכן היחס לתושבים שהרב עומד לשרת אותם?! וכך גם בנוגע לרב האזורי. לא יעלה על הדעת שרב אזורי ייבחר ללא נציג של כל יישוב במועצה. היכן היחס לתושבים שהרב עומד לשרת אותם?!
גם בנוגע לרבני שכונות, צריך שהם יהיו מקובלים על התושבים. צריך שבאספה הבוחרת אותם יהיו נציגים מכל אחד מבתי הכנסת שבשכונה, שגבולותיה נקבעים על ידי משרד הפנים ולא על ידי השר לשירותי דת, שיקבע מהי שכונה ומיהו הרב שימונה בה.
בנקודה הזאת חשוב להעיר שיש להעלות את הנציגות הנשית באספות הבוחרות לחמישים אחוזים. עלינו לזכור כי במקוואות הנשים טובלות נשים בלבד, והרב עונה לשאלות נשים לא פחות מאשר לשאלות אנשים. פרט לבית הכנסת שבו הנציגות של הנשים קטנה יותר, בשאר השירותים שהרב נותן חלקן של הנשים אינו פחות משל האנשים.
הצעת החוק פותחת גם פתח לשחיתות בכך שהיא מאפשרת להעניק כושר לרבנות עיר בלא בחינה שבכתב, אלא על סמך ועדה הקובעת שהוא "גדול בתורה". רק מי שעבר את כל הבחינות וקיבל תעודת כושר יכול להיות רב עיר. אפשר לומר שבמקרים חריגים ודחופים, כגון שיש בחירות והרב טרם סיים את כל הבחינות, אז יכולה בחינה בעל פה להוות תחליף לבחינה בכתב. אך בלא זאת אין לאפשר לתת כושר לרבנות עיר בוועדות שאין עליהן פיקוח ושעלולות לעשות איפה ואיפה בהסמכה שהן מעניקות. נוהל זה, שבוטל בעבר, אין להשיבו.
ועוד שתי הערות לסיום. הצעת החוק צריכה להשית חובה למנות רב עיר, אזור, יישוב ושכונה בתוך שלושה חודשים מפרישת הרב הקודם בגלל התפטרות, פטירה, יציאה לגמלאות או כל סיבה אחרת. תפקיד הרב אינו שונה מכל תפקיד ציבורי אחר, ואם אנו מבקשים שאחרים יתייחסו אליו ברצינות, כך גם עלינו להתייחס אליו.
מלבד זאת, ראוי להסדיר בחקיקה גם את תפקידם של רבני הקהילות בבתי הכנסת הגדולים. כל בית כנסת צריך מנהיג רוחני אשר ינווט את התפילות, ילמד גדולים וקטנים, יוביל כולל בוקר או צהריים לפנסיונרים, ייתן שיעור למבוגרים לפני מנחה או לאחר ערבית ויעביר שיעורים לילדים. אי אפשר להסתפק במה שנותן בית הספר. לימוד מרב, ללא מורא, ללא עונשים, ללא מסגרת מאיימת, הוא ברכה עצומה. לכן חשוב לקדם גם חקיקה בדבר סיוע בשכר רבני הקהילות.
הכותב הוא רב העיר עפולה
***