הדמוקרטיה החדשה ששטפה את מדינת ישראל הרגילה אותנו למשטר שכולו חירות וחופש ביטוי. כבר סקרנו בעיתון הזה, גם מעל גבי במה זו, את תופעות הפחד והאיומים שהפכו מנת חלקם של מי שמעזים לא ליטול חלק במרד הקדוש ברפורמה. באקדמיה היו אלו סטודנטים שהוכשלו בבחינות או מרצים שקידומם מאוים; במערכת הבריאות היו אלה רופאים שחוששים להביע עמדה שמא ייפגע עתידם המקצועי, או מטופלים שמפחדים שזהותם הסוציולוגית לא תעלה לרצון לפני הרופא התורן; תחת מנורות הלד במשרדי ההייטק יושבים עובדים שדווקא תומכים ברפורמה, אבל הס מלהזכיר זאת כשהבוס ורוב הקולגות יורדים בשעות העבודה לחסום את קפלן.
כעת הגיע תורה של הגילדה המקצועית הבאה בתור: העובדים הסוציאליים. על אף שלא מדובר בענף בולט ובעל שרירים במשק, מתברר כי הפוליטיזציה הארגונית שלו אלימה לא פחות מהמתרחש בגילדות האחרות, ותרבות ההשתקה אינה נופלת מאלו של מתחריו בענפים אחרים. מראשית דרכה של המחאה הייתה ענבל חרמוני, יושבת ראש איגוד העובדים הסוציאליים, דמות בולטת בהפגנות השונות ובהתבטאויות החריפות נגד הרפורמה המשפטית. בקבוצות הווטסאפ המקצועיות מתפרסמות קריאות תכופות לעובדים הסוציאליים ליטול חלק במחאות ברחבי הארץ, והשיח נוטה באופן בולט לכיוון אחד בלבד.
מרים רייס, עובדת סוציאלית, מסבירה כי בשונה מגילדות אחרות, תחום העבודה הסוציאלית תופס את עצמו כרלוונטי באופן מהותי להשפעות הרפורמה המשפטית. "המהות של המקצוע שלנו היא להוביל שינוי חברתי. עובדים סוציאליים מוכשרים באקדמיה להשפעה ולשינוי חברתי. לכן הם תופסים את ההתנגדות לרפורמה כמשהו שמובנה בתפקיד שלהם, זה חלק מעולם הערכים המקצועי שלהם להתנגד לזה. הם טוענים שהרפורמה תפגע בחלשים, ולכן עלינו להתנגד כמי שאמונים על רווחת החלש. אין שום מקום לדיון אם זה נכון או לא. מי שלא תופס את זה כך – נתקל באיומים. הם אומרים לי ולעובדים סוציאליים אחרים שמנסים לטעון אחרת, שאנחנו לא ראויים להיות במקצוע. כך, בצורה ישירה ובוטה. כותבים נגדנו ביטויים קשים ולא מקצועיים", מתארת רייס, "למשל שאנחנו חולי נפש. אסור להעיר או לערער על הפוליטיזציה שמוביל האיגוד". וזה לא נעצר במילים. רייס מספרת כי יש עובדים שקידומם למשרות בכירות עוכב בשל עמדותיהם, וגם על עובדת סוציאלית שלא יישרה קו וכשהיא נכנסת למשרד הקולגות נעלמים בחדרים ולא מדברים איתה.
בקבוצה של איגוד העובדים הסוציאליים חברים כעשרת אלפים עובדים, ולדברי רייס מדובר בקבוצה אלימה מאוד מילולית ובאמתחתה דוגמאות לציטוטים בוטים ומשפילים נגד מוביל הרפורמה שמחה רוטמן, ולצידם תגובות אלימות ומאיימות כלפי עובדים שהעזו לטעון לתמיכה ברפורמה או לצאת נגד הפוליטיזציה של האיגוד. לפני כשבוע הודלפה מהקבוצה אמירה קיצונית ופוגענית של יושבת ראש האיגוד, ענבל חרמוני, שכתבה על חבר הכנסת רוטמן, בעקבות התנהלות דיון בוועדת החוקה, כי הוא "גבר אלים" והוסיפה "ברור לי שגם בבית".
ההתבטאות הזאת גררה תגובות נגד, בהן גם של סגנית שר האוצר, חברת הכנסת מיכל וולדיגר, שאמרה: "אני מזועזעת. השפה הבוטה, הפרת כללי האתיקה והכנסת דעות פוליטיות לתוך עולם הטיפול הוא פשע חמור ואין לעבור עליו בשתיקה. יש פה ירידה שפלה לפסים אישיים. אני קוראת להדחתה מתפקידה לאלתר. גברת חרמוני, השאירי את הארגון ואת העו"סים נקיים משיח חסר אחריות ופוגעני, כפי שאת עושה שוב ושוב".
הדלפת ההתבטאות החמורה הזאת השתיקה את הקבוצה לימים ספורים, ולאחר מכן היא חזרה לגעוש כשגרה. אבל ההתנהלות הלא אתית והלא מקצועית הזאת לא מתרחשת רק במרחבי קבוצות הווטסאפ או באזורי ההפגנות, אלא במחוזות רגישים הרבה יותר. העובדים הסוציאליים הם כאמור המענה והסעד לחלשים מכל האוכלוסיות, אין למטופל של השירות הסוציאלי אפשרות לבחור בעובד אחר שילווה אותו ויסייע לו. וכאן מצביעה רייס על ההתנגשות: "העובד הסוציאלי פוגש את האוכלוסייה והוא בא ממקום שיפוטי, מבחינתו יש רק דרך אחת נכונה. הדבר הזה יכול להשפיע על האופן שבו הוא יטפל ויקבל החלטות מול משפחה מסוימת. למשל, אם הוא יגיע למשפחה ברוכת ילדים והוא בעמדה של אנטי – זה ישפיע על ההחלטות שלו איך לטפל בהם. בלהט המאבק ברפורמה אנשים יאבדו את השיפוט המאוזן. זה יכול להיות דברים דקים, גם עובדת סוציאלית אשכנזייה שתגיע לאדם ממוצא מזרחי – זה יכול להשפיע על היחס שלה כלפיו. וחמור מכך: המטופל יכול לחשוש מלפנות לעובד הסוציאלי שלו, כי הוא יחשוש איזה עובד הוא יפגוש, מה העמדות שלו כלפיו".
כל אלו הובילו להקמתן של שתי קבוצות ברוח אחרת: עובדים סוציאליים בעד הרפורמה המשפטית, ועובדים סוציאליים שמבקשים לעצור את הפוליטיזציה של האיגוד. בשתי הקבוצות חברים יחד כמה מאות עובדים, והדרישה שלהם מהנהלת האיגוד פשוטה: "בואו נתמקד במטופלים", מבקשת רייס, "אלה אנשים שתלויים בנו, הם לא יכולים לבחור בנו. בנוסף לכך, אם אכן המקצוע הוא פוליטי בהגדרה, אנחנו דורשים שיהיה איזון ושגם הדעות שלנו יישמעו. תאפשרו לכל מי שרוצה להשתמש בערכי המקצוע לעשות זאת כפי שהוא מבין. אבל לא שהיו"ר חרמוני תשתמש באיגוד ובשם ערכי המקצוע באופן שאינו מייצג את כלל העובדים".
פעילותו של מטה העובדים הסוציאליים עדיין רק בתחילת הדרך, ובהפגנת המיליון בתל אביב הם הופיעו לראשונה כקבוצה מקצועית מגובשת. בקרוב מתוכנן גם להישלח למשרד הרווחה מכתב ארוך ומנומק בדרישה לכנס את ועדת המשמעת לדיון בעניין התנהלותה של יושבת ראש האיגוד חרמוני. נותר רק לקוות שהפוליטיזציה שמתרחשת באצטלת שמירה על החלשים לא תגרום נזק בלתי הפיך לאותם חלשים בדיוק.
ר' מאיר שפירא בכפר סאלד
בתוך בועת השנאה והמחלוקת שמנסים גורמים רדיקליים לנפח בציבוריות הישראלית, יש מי שמחזיקים סיכה קטנה של אמת שבכוחה לנפץ ברגע את האשליה ולהזכיר מאיזה חומר באמת קרוצים בני העם היושב בציון.
שגית פריימן (39) נולדה וגדלה בקיבוץ, וגם כיום היא חיה עם בעלה ובנותיה בקיבוץ כפר סאלד שבגליל העליון. המרחק בין אורח חייה ללימוד הדף היומי בגמרא הוא כמעט כמו זה שבין שיט בקיאקים לסעודת סיום מסכת, ובכל זאת יום אחד הם נפגשו. היה זה לפני כעשור. פריימן, שהייתה מעצבת גרפית בתחילת דרכה, הצטרפה לקבוצת פייסבוק של גרפיקאים שקיבלו עבודות קטנות בהתנדבות או במחיר סמלי. יום אחד הגיעה אל הקבוצה בקשה של הרב הראל שפירא, מנהל פורטל הדף היומי. הוא חיפש מעצב שיסייע בעיצוב סימניה ללומדי הדף היומי, שכוללת את טבלת הלימוד היומי למשך שנה. פריימן הייתה בתחילת דרכה וחיפשה להתנסות בעבודות שונות. היא קפצה על ההצעה וביצעה אותה בהתנדבות. "כתבתי לו שאשמח לעזור, זו הייתה עבודה קטנה. הוא היה מרוצה ממה שיצא וביקש ממני עבודות נוספות בתשלום", מספרת פריימן.
שיתוף הפעולה המקצועי בין המעצבת הקיבוצניקית למנהל פורטל הדף היומי הלך וצבר תאוצה, וממשימות עיצוביות קטנות הם המשיכו יחד לפרויקטים גדולים יותר. פריימן הכינה סימניות, עיצבה ספר שו"ת וספרים נוספים בהקשר לדף היומי, פלאיירים, מדבקות וגאדג'טים שונים של פורטל הדף היומי, וגם אפליקציות לשימוש הלומדים. "יש לו כל הזמן עוד ועוד רעיונות ואני נהנית מאוד מהעבודה איתו".
גם הרב שפירא מצידו מספר על שיתוף פעולה מקצועי מהנה ופורה מאוד. הוא נזכר בתחילת דרכו בפורטל, "לא היה לי אז שקל", ולכן חיפש מעצבת שתעשה עבודה בהתנדבות או בסכום סמלי. "שגית הציעה את עצמה בהתנדבות, ועשתה הכול פשוט מושלם. מאז המשכנו לעבוד יחד, ונכון שהיא באה מעולם אחר, אבל היא שיתפה איתי פעולה נפלא מהרגע הראשון, ועשתה הכול באדיבות, במסירות ובהבנה".
כחלק מהעבודה העיצובית, פריימן החלה לגלות עולם חדש שעד כה היה עלום מבחינתה. "אני זוכרת שבהתחלה, כשהוא ביקש את הסימנייה ללומדי הדף, חיפשתי בגוגל מה זה דף יומי. זה סקרן ועניין אותי להבין. היום אני יודעת מה זה דף יומי, מה זה מסכתות, איך עובד הלימוד הזה. גם רפרפתי קצת בספר השו"ת שעיצבתי. לא שאני בקיאה בדברים, אבל מכירה מה זה".
ויש משהו שהיא לקחה משם גם לחייה האישיים: "דיבר אליי מאוד הרעיון הזה שאתה עוצר את היום שלך לרגע, ועושה משהו קטן שהוא חלק ממשהו גדול. אהבתי את זה ולקחתי אליי ולבנות שלי: אפשר להקדיש אפילו כמה דקות ביום, ולהיות חלק ממשהו גדול". אומנם חזרה בתשובה לא על הפרק וגם דף גמרא עדיין לא נלמד בבית המשפחה, אבל פריימן בהחלט לא שוללת את האפשרות שיום אחד תצלול לתלמוד עצמו: "תמיד מעניין אותי ללמוד, עדיין לא הגעתי לזה".
השבוע, אחרי כמעט עשור של עבודה משותפת, הציגה פריימן את פרויקט השיא העיצובי שלה בפורטל: סדרת מוצרים ממותגים לרגל ציון מאה שנים לייסוד מפעל הדף היומי, שהחל בט' באלול תרפ"ג בהכרזתו של הרב מאיר שפירא זצ"ל, מייסד הדף היומי. ספרים, כוסות, חולצות, סימניות, ספרונים ועוד יצאו תחת ידה של פריימן ובניצוחו של הרב שפירא, מנהל הפורטל. "זו זכות לקחת חלק ולהיות גרגר מהדבר הגדול הזה", היא אומרת.
אל תמונות פרי ידיה בדף הפייסבוק שלה, צירפה פריימן את המילים האישיות הבאות: "מה לקיבוצניקית אשכנזייה ולבית מדרש וירטואלי? דווקא עכשיו, אני יותר משמחה להציג עבודות שלי, ללקוח שכביכול לא מהברנז'ה שלי... הכרתי את הרב שפירא מפורטל הדף היומי במקרה לפני כמעט עשר שנים. מאז אנחנו עובדים יחד על אינספור פרויקטים... ואני לומדת כל כך הרבה".
פריימן היא לא ממרבות הלהג ברשתות החברתיות, אולם דווקא על רקע הימים הללו היא בחרה למנף את הרגע הזה ולהעביר מסר שבוער בה. "מעבר לעצם הפרגון על העבודה שעשינו, רציתי להביא בפוסט הזה על רקע המצב הגועש בארץ", היא משתפת. "הנה אנחנו, אנשים שעובדים יחד ומסתדרים מצוין, וגם אם אנחנו לא ממש אותו דבר – רציתי להראות שאפשר לבוא בטוב. אנחנו עובדים כל כך הרבה שנים יחד, והנה דברים יכולים להסתדר. אז מתוך העולם הקטן שלי רציתי לספר שאפשר להיות יחד בטוב".
לתגובות: Hagitr72@gmail.com
***