"הישראלים שתומכים בנתניהו, המשיחיים והחרדים, הם לא חלק מהחברה שלי. הם כבר לא האחים שלי" – במילים חריפות אלה התבטא בשבוע שעבר פרופ' גור אלרואי, רקטור אוניברסיטת חיפה בריאיון לניו יורק טיימס.
"הסולידריות בישראל כבר לא קיימת יותר", קבע נחרצות הרקטור בן ה־55, שאף הודיע באותה הזדמנות כי יפסיק להתנדב למילואים.
לא יכולה יותר לשמור בבטן
מי שהעזה להשיב לרקטור הנכבד היא ד"ר קרן אסייג, מדענית חוקרת מאוניברסיטת חיפה. "היי רקטור, כמה עשרות מטרים ממך נמצאת ד"ר קרן אסייג, חוקרת סרטן שד במסגרת פוסט־דוקטורט, מרוקאית אסלית, ביביסטית גאה. אני מתביישת לחלוק איתך אוניברסיטה ואגיש נגדך תלונה. לא עוד מושתקת, די לטרור האקדמי! אחיי באקדמיה זה הזמן להתנגד", כתבה אסייג בדף הפייסבוק שלה.
בטור שפרסמה מאוחר יותר באתר מידה, כתבה ד"ר אסייג בין היתר גם את המילים הבאות: "כאשר קראתי אתמול את דבריו של רקטור אוניברסיטת חיפה פרופ' גור אלרואי על כך שתומכי נתניהו הם לא חלק מהחברה, בדיוק הגעתי למעבדה באותה אוניברסיטה ממש. התחושה הייתה כמו לקבל אגרוף בבטן. אני מעריכה את ראש הממשלה נתניהו, הצבעתי עבורו בבחירות ואני תומכת ברפורמה המשפטית. האם זה אומר שיש להדיר אותי מן האוניברסיטה שלי, רק כי העזתי להשתמש בזכותי הדמוקרטית כדי לבחור במי שלטעמי היה המועמד המתאים ביותר? האם לדברי הפרופסור המכובד עליי להיות מנודה? האם אני כעת אויבת בעיניך? האם זו אקדמיה בעיניך? למרות החשש מפגיעה מקצועית, אני מרגישה שאני לא יכולה יותר לשמור בבטן ולשתוק. זה חוטא לאמת שלי".
"הצדק חייב לצאת לאור. מה שקורה באוניברסיטת חיפה ובכלל באקדמיה הוא טרור. טרור מחשבתי מהסוג החשוך ביותר. המכתבים הפוליטיים שמרצים וחוקרים מפרסמים, לכאורה בשם המוסד כולו או עולם האקדמיה כולו; השביתות הבריוניות והחד־צדדיות כחלק מתנועת המחאה. הם מנסים להפעיל מכבש לחצים על הממשלה, ומייצרים מצג שווא בו כולנו פה אחד מתנגדים לרפורמה. ברור הרי שמדובר באבסורד", היא מציינת.
"גם אני הייתי אנוסה באקדמיה. במשך 14 שנים שתקתי עד שאזרתי אומץ והחלטתי לצאת מהארון הפוליטי. זה קרה לפני כארבעה חודשים ומאז פנו אליי בהבעת הזדהות סטודנטים ומרצים רבים, אך לא רק – גם קצינים בכירים, טייסים, רופאים, אנשי הייטק, אנשי חינוך ועורכי דין. רובם לצערי עדיין אנוסים, אך לא מעט מהם כבר מתחילים לצאת גם הם מהארון. אני קוראת לאחיי ואחיותיי באקדמיה, בצבא וברפואה, בהייטק ובכל מקום אחר: אתם ראויים. אתם לא פחות חכמים, לא פחות מוצלחים ולא פחות מוסריים. אל תיתנו יד להשתקה המזעזעת הזאת. זכותכם המלאה לחשוב אחרת. אל תפחדו".
הפוסט של ד"ר אסייג נכתב לאחר שלפני כארבעה חודשים היא החליטה באומץ "לצאת מהארון הימני" כהגדרתה ולהפסיק לפחד: "אני כבר שיתפתי את המנחה שלי בתחושות הקשות שלי ויצאתי מהארון. אני ימנית גאה ולא אסתיר זאת ואף אחד לא יגדיר אותי או יתייג אותי כנחותה", חתמה את הפוסט ההוא.
בת למשפחת אסייג המפורסמת מטירת כרמל
ד"ר קרן אסייג, בת 34 ואם לשניים מטירת כרמל, היא בעלת תואר שני בחקר המוח ודוקטורט במדעי הרפואה. כעת היא עושה פוסט־דוקטורט באוניברסיטת חיפה, שם היא מובילה צוות שחוקר את סרטן השד.
את כבר 14 שנה באקדמיה. את מזרחית, ימנית ומסורתית מהפריפריה. פגשת תקרות זכוכית בדרכך המקצועית?
"כן", היא אומרת בכנות. "הרגשתי אחרת באקדמיה וגם לפני זה, בבית הספר". אסייג למדה בבית הספר הריאלי בחיפה. "ההורים שלי לקחו הלוואות ועבדו מאוד קשה כדי לממן לי את הלימודים בריאלי כי רצו שאקבל את ההזדמנות לחינוך איכותי יותר מהחינוך שקיים בפריפריה". היא מעידה כי הלימודים בבית הספר האליטיסטי גרמו לדואליות מחשבתית: "הכול שם אחר. הם מדברים בשפה אחרת, כל תפיסת העולם שם היא כביכול הרבה יותר ליברלית. למרות שאני לא יודעת אם המילה ליברלית מתאימה, כי לאחרונה הוכח שמי שקורא לעצמו ליברל הוא הכי חשוך", היא אומרת בכאב.
ד"ר אסייג היא בת למשפחת אסייג המוכרת. אביה מוריס הוא אחיו הבכור של שלום ומני אסייג. "באתי מבית מאוד מיוחד", היא מעידה. "יש לי עוד שני אחים ביולוגיים ובנוסף הוריי אימצו עוד חמישה ילדים, שלושה מהם בעלי צרכים מיוחדים ואחד מתוכם מוסלמי, שלאחרונה התגייר. הוריי עשו זאת מתוך ציונות. זו הציונות והיהדות האמיתית, וכואב לי שאנשים כמו הרקטור שלי חושבים שאנשים כמו הוריי הם לא אחים שלהם ושהם חשוכים", היא אומרת בקול רועד.
"הוא צריך להתבייש באמירות הללו. בגלל שהתחנכתי לערכים של נתינה, אהבה וקבלה של האחר והשונה המילים של הרקטור מאוד חרו לי. אני לא אחותו רק בגלל שהצבעתי באופן דמוקרטי לראש ממשלה שהוא לא תומך בו? בגלל זה אני צריכה להרגיש מודרת? למה?"
את מכירה את רקטור האוניברסיטה באופן אישי?
"לא, אבל נחשפתי לאמירות מזעזעות שלו גם קודם לכן. אני לא יודעת איך אדם שמגיע לתפקיד בכיר כל כך במוסד שאמור להיות נקי מפוליטיקה, מוסד ממלכתי, מרשה לעצמו להתבטא כך".
אליבא דאסייג האמירה של הרקטור מעידה על כל החולאים של האקדמיה: ההשתקה הנוראית, ההסתה חסרת הגבולות והגזענות. "לומר שכל מי שתומך בנתניהו וכל החרדים והדתיים אינם אחיך זה מזעזע".
הרקטור הוא האדם שאחראי למינויים באקדמיה. אני תוהה אם היא חוששת לקידומה, והיא משיבה בכנות שכן: "למה שהוא לא יתנכל לי כשאבקש קידום? למה שיבחר בי ולא בחבריי לצוות שמתנגדים לרפורמה?"
הרקטור אומנם לא הגיב לפנייתה של אסייג, אך היא מעידה כי מאז שיצאה מהארון הפוליטי לפני כמה חודשים קיבלה אלפי פניות של אנשי ימין באקדמיה שמרגישים כמוה: "זו בעיה מאוד רצינית. יש המוני אנוסים באקדמיה, לפחות חמישים אחוז הם ימנים בארון כי הם פוחדים שיתנכלו להם. זה מזעזע. נותנים המון כבוד לערבים באקדמיה וזה מבורך, אבל מה איתנו, ימנים, דתיים ומזרחים? אנחנו סוג ב'? לנו אין זכויות? רק מי שמניף דגל אש"ף הוא אח שלך?"
שיעור אנתרופולוגיה עם מסרים של 'בצלם'
אסייג נמצאת כבר 14 שנים באקדמיה, ועד לפוסט שפרסמה לפני כמה חודשים לא התבטאה בנוגע לדעותיה הפוליטיות מלבד במקרה אחד: "בשנה הראשונה של התואר ראשון למדתי קורס בחירה באנתרופולוגיה. המנחה הפכה את הקורס לפוליטי ומסית נגד חיילי צה"ל. היא הראתה לנו חומרים של 'שוברים שתיקה' ו'בצלם'. כל הקורס היה על זה בלי זכר לאנתרופולוגיה, ואני כתלמידה ביישנית לתואר ראשון שנה א' יושבת בכיתה שבה חצי מהסטודנטיות מוסלמיות ושומעת הרצאה פוליטית של שמאל קיצוני. הרגשתי שאני לא יכולה לשתוק, נעמדתי ואמרתי לה שמן הראוי שלפחות תציג גם את הצד השני כי מה שהיא עושה זו ממש הטפה".
איך היא הגיבה?
"התגובה הייתה מאוד עוינת", היא מעידה. "נקראתי לשיחת נזיפה אצלה במשרד. היא מאוד כעסה וטענה שהרגישה שאני משמיצה אותה מול הסטודנטים, שזה לא בסדר שאני לא פתוחה לשמוע כי כל האקדמיה מושתתת על היכולת להעביר ביקורת ואני כנראה לא חושבת בצורה ביקורתית. זה אבסורד. האקדמיה אמורה להיות בית לריבוי דעות ופלורליזם אז איך מקום שאמור להכיל את כל הדעות, מכל הקשת הפוליטית ובכל תחום, לא נותן לנו לדבר ורומס אותנו בצורה כל כך גסה?" היא ממאנת לקבל את המצב.
כשסיפרה להוריה בבכי את מה שאמרה לה אותה מרצה הם כעסו: "זה פגע בבטן הרכה של כולנו. הוריי הרגישו שמנסים לעשות לי שטיפת מוח".
במשך שנים העדפת לשתוק ולא לחשוף את דעותייך הפוליטיות. מה גרם לך להיחשף לפני כמה חודשים?
"מאז תחילת הרפורמה המשפטית, הרגשתי שהפוליטיקה מגיעה לכל מקום באוניברסיטה: במסדרונות, בתוך הצוות שלי, במטבחון ובכל מקום. גם בקרב הסטודנטים וגם אנשי הסגל מתייחסים לתומכי רפורמה כאל פשיסטים, חשוכים, עילגים ומשיחיים שהולכים להרוס את המדינה. נמאס לי להתחבא ולהתבייש בדעותיי. כתבתי את הפוסט ובעקבותיו קיבלתי אלפי פניות מהייטקיסטים, רופאים, טייסים, אנשי חינוך, מרצים, מנהלי חוגים באוניברסיטאות, מנהלי מחלקות בבתי חולים. אתמול התקשרו אליי שלושה פרופסורים כדי לחזק את ידיי. זו תופעה כלל־ארצית, חוצת סקטורים, גילים ומקצועות. הגיע הזמן לדבר ולא להתבייש, אנחנו, אנשי הימין, לא פחות חכמים, ערכיים, מוצלחים ומוסריים מאנשי השמאל".
את מרגישה שהצלחת לתת אומץ לאחרים לבטא את דעותיהם בפומבי?
"לפני ארבעה חודשים רבים פנו אליי אך לא העזו להיחשף. אחרי התבטאות הרקטור והתגובה שלי רבים החליטו לכתוב ולחשוף את דעותיהם. יש לזה המון כוח, וככל שנעלה את זה לתודעה האפקט יהיה גדול יותר".
לך עדיין אין קביעות באקדמיה, אבל מדוע אנשים בעלי קביעות מתביישים בדעותיהם?
"עושים דמוניזציה למי שחושב אחרת באקדמיה. הם פשוט מנדים את מי שמזוהה פוליטית עם הימין". אסייג מספרת על מרצה בכירה באוניברסיטת חיפה שהגיבה לפוסט הראשון שלה וכתבה: "ליבי לך, שנים של השכלה לא הצליחו להחדיר בך ליברליות והומניזם". "קראתי את זה ואחר כך ישבתי אצל ההורים בקידוש והדמעות החלו לזלוג. נעלבתי אבל התביישתי להראות את זה למשפחה שלי. לקח לי שעה עד שסיפרתי להם מה מרצה מתוך האוניברסיטה שלי כתבה לי. זה מאוד מעליב שהיא חושבת שאני חשוכה ופשיסטית". אותה מרצה, אגב, נאמה גם בהפגנת השמאל בחיפה ואמרה שהימין גנב לה את המדינה, מציינת אסייג. "כשנכנסים לפייסבוק של אנשי הסגל האקדמי קוראים שם התבטאויות מזעזעות".
מדוע את סבורה שזה המצב באקדמיה? הרי הימין בשלטון כבר הרבה שנים.
"אנחנו לא שולטים באמת, אין משילות. מי שקובע דה פקטו בכל מוקדי הכוח זה השמאל. אני סתם הולכת לקלפי ומצביעה, אין לזה שום משמעות".
גם אחרי שעברה חקיקת עילת הסבירות את מרגישה ככה?
"זה צעד אחד בכיוון הנכון", היא אומרת. "יריב לוין הוא חבר טוב שלי. לפני כחודש וחצי פרסמו את מספרו בקבוצה של חוג הפרופסורים לחוסן מדיני שאני נמצאת בה. פניתי אליו, סיפרתי לו כמה אני מעריכה אותו וביקשתי לחזק את ידיו. הפכנו לחברים טובים. יריב הוא אדם מקסים וצנוע והוא עונה לכולם. הוא אדם טוב לב וערכי מאוד, הדברים האלה בוערים בו וחשובים לו והדמוניזציה שעושים לו כואבת. הוא הצליח לעשות כאן צעד בכיוון הנכון. זה מאבק ממש לא פשוט ואנחנו רק בתחילת הדרך. כדי שזה יצליח צריך לגייס את כל האנשים, כולל האנוסים. הגיע הזמן לא לפחד, אנחנו שווים וצריך להגיד לא להסתה ולפילוג ולמלחמת האחים שהם מנסים לגרור אותנו אליה".
כתבת לרקטור שאת לא אחותו.
"נכון. דיברתי ממקום של סערת רגשות. אני חושבת שהם כן אחים שלי. אני לא אגרר למלחמת אחים אבל אני אלחם על הזכות שלי להביע דעה בעקשנות ובהתמדה".
מאוניברסיטת חיפה נמסר בתגובה: "פרופ' גור אלרואי תיאר את תחושתו האישית על הפגיעה בסולידריות החברתית. הנהלת אוניברסיטת חיפה, והרקטור בתוכה, ימשיכו לדאוג לכלל קהילת האוניברסיטה על בסיס של הישגים אקדמיים בלבד וימשיכו להבטיח חופש ביטוי מלא לכל הדעות בקמפוס".