נראה שמלחמת לבנון השלישית אינה שאלה של אם אלא שאלה של מתי. המלחמה הבאה תכלול לא רק איום רקטי על בסיסי צבא, ערים וישובים, חיזבאללה אינו מסתיר את תכניתו לפיה חייליו, שהתנסו ורכשו מיומנויות לחימה קרקעית בשירות שליט סוריה, יעשו שימוש ביכולות אלו במלחמה הבאה.
בחדירות רבות מעבר לגדר, בתקיפת ישובים ובתפיסת נקודות שולטות שישתקו את התחבורה בכבישי הצפון.
האם ניתן למנוע את המלחמה?
בדרך כלל הרתעה מושגת על ידי הצבת כח נגדי גדול. הבעייה של ישראל היא שגם הצלחות זמניות של חיזבאללה, קטנות ככל שיהיו, עדיין יתפסו כניצחון שלו. זאת בשל הרגישות הגבוהה (יהיו שיאמרו: המופרזת) שלנו לאובדן חיים, כמו גם לנפילה בשבי, ואף לגופות חיילינו הנמצאים בידי האויב. בתחום זה נדרש שינוי תודעתי. שלא נרחיב אודותיו כאן.
שינוי מדיניות מתבקש שיש בו כדי למנוע את המלחמה הוא הכרזה על יעד טריטוריאלי. דהיינו הכרזה לפיה המלחמה הבאה תגרום ללבנון לא רק נזק בתשתיות, אלא תוביל להסטת הגבול צפונה ולסיפוח של חלק מהמדינה הלבנונית.
הגבול הנוכחי אינו יציב מטבעו, ויעידו על כך הניסיונות לחדור דרכו, כמו גם לחפור מנהרות תחתיו. בחלקים רבים הגבול עובר בתוואי מפותל ומיוער, שמקשה על תצפית ומעקב. גבול 'טוב' הוא גבול טבעי, שברור לכולם היכן הוא עובר, בלי אי בהירות באשר לתוואי שלו, גבול קשה למעבר ונוח לתצפית ולשליטה גם ללא מכשול קרקעי מעשה ידי אדם הפוגע בנוף ובטבע, שהקמתו ותחזוקתו דורשת כח אדם ומשאבים, ועצם הקמתו יוצרת חיכוך מיותר.
תוואי כזה ישנו. המדובר הוא על העמדת הגבול על קו נהר הליטאני. הליטני זורם בבקעת הלבנון דרומה, וכ-5 ק"מ ממערב למטולה הוא פונה מערבה ונשפך לים מצפון לעיר צור. בליטאני יש זרימה משמעותית בכל ימות השנה, והוא זורם בתוואי קשה למעבר, ולכן הוא מהווה גבול טבעי מצוין.
תביעה טריטוריאלית ישראלית של השטח שמדרום לליטני לא תהיה חדשה. למעשה תוואי זה עמד ביסוד הצעת ההסתדרות הציונית לקביעת גבולות הבית הלאומי היהודי בשנת 1919. ההצעה הצביעה על היות הליטני גבול טבעי בעבר, למשל בין הממלכות ההלניסטיות, והסתמכה על עברו היהודי של האזור: הקהילה היהודית בעיר החוף צור לא חגגה יום טוב שני של גלויות, ועדויות מהמאה ה-17 מלמדות שחקלאים יהודים בעיירה חאצבייא שבמורדות החרמון לא עיבדו את שדותיהם בשנת השמיטה, אחר שראו את עצמם כיושבים בארץ ישראל.
תביעה טריטוריאלית זו צריכה להיות מושמעת לאורך זמן. וההיסטוריה היהודית והציונית של האזור צריכה להיחקר להתפרסם, להילמד במערכת החינוך ולהיות נוכחת בשיח הציבורי.
תביעה טריטוריאלית כזו תהווה משקל נגד לתביעות הטריטוריאלית שחיזבאללה מטפח בהתמדה. תביעות שאינן מסתכמות באזור הר דב ובכפר ראג'ר, אלא כוללות גם את שבעת הכפרים השיעיים בגליל העליון שהועברו לתחומי המנדט הבריטי רק בשנת 1924 וננטשו במלחמת העצמאות (ועל אדמותיהם קמו הקיבוצים מלכיה ויראון, מושב מרגליות ועוד). האיזון בין התביעות הטריטוריאליות המנוגדות יוכל להיות חלק מההרתעה ההדדית.
מאידך, החפץ בשלום יכון למלחמה: חשוב שהתכניות האופרטיביות למלחמת לבנון השלישית ייבנו בהתאם לתביעה הטריטוריאלית הישראלית, וכך גם התכניות ל'יום שאחרי' המלחמה. כולל הכנות למנהל אזרחי שישלוט במקום אחרי כיבושו, תכניות הנדסיות לחיבור תשתיות התעבורה והחשמל באזור למדינת ישראל, ותכנית להקמת מוצבים, בסיסים ואף היאחזויות וישובים בשטח המשוחרר.
תכניות כאלו, ובמיוחד העמקת התודעה של הזיקה הישראלית לאזור, גם אם לא ימנעו את המלחמה העתידית עדיין עשויים לקצר אותה. שכן היריב הצפוני יבין שהתארכות המלחמה והעמקת החדירה הקרקעית של צה"ל בלבנון תסכן את הטריטוריה הלבנונית.
ברמה המעשית, כמו גם לטובת ההסברה הבינלאומית, יש לארגן מראש ובהקדם קבוצות של פליטי צד"ל מכפרי דרום לבנון, מאלו שהשתקעו בארץ כמו גם מקרב חבריהם שהתפזרו בעולם, שיבקשו לשוב לכפרי מוצאם שישוחררו על ידי ישראל. כדאי לטפח גורמים כאלו בקהילות יוצאי לבנון בני כל העדות, הן כאלו שמוצאם בכפרים שמדרום לנהר הליטני, והן גולים ממוצא לבנוני בכלל. להעצים את השיח על רצונם לשוב למכורתם ולחיות בה בשלום תחת השליטה הישראלית.
מה באמת יהיה עתיד השטח שישוחרר במלחמה? האם יסופח כמו רמת הגולן ומזרח ירושלים, או אולי יישאר "קלף מיקוח" כמו המדיניות הישראלית אחרי 67 ביחס לרוב שטחי יו"ש? נשאיר לחברה הישראלית להתווכח על זה ביום שאחרי הנצחון...
ד"ר בנימין אלבוים הוא חוקר במדעי היהדות העוסק גם בדמוגרפיה של העם היהודי