א. עם ישראל חי במוגילוב
בסקירה קצרה עם הרבנים והשלוחים שהגיעו מרחבי בלארוס להשתתף השבוע ביום ראשון בחגיגה הגדולה בעיר ויטבסק, התברר לי, כי מוגילוב היא העיר הקרובה מביניהן. עז חפצי לנצל את הביקור בבלארוס גם אצל בן-דודי, רב העיר מינסק בירת בלארוס, הרב שניאור דייטש, וכך גם בערים היסטוריות אחרות במדינה זו - אך המרחקים גדולים, ועוד חזון למועד בע"ה.
בשעה מוקדמת של יום שני, יצאתי מויטבסק ברכבי, ולאחר שעתיים ורבע הגעתי ליעד: תפילת שחרית בבית הכנסת שבמרכז העיר 'מוגילוב'.
בפתח הבניין קידם את פניי רב העיר הרב מנחם מענדל אלפרוביץ, שפועל בשליחות כאן עם משפחתו כבר כעשרים שנה.
לאחר טבילה במקווה וסיום התפילה, נערכו מיד השולחנות עם ארוחת בוקר מזינה. כעבור מספר דקות נכנסו בזה אחר זה ילדים שמחים ומאושרים, המשתתפים בימים אלו בקעמפ 'גן ישראל' לילדים היהודיים שבמוגילוב, כאשר בראש הקעמפ עומדת אשת הרב, וילדיהם מסייעים במרץ רב לצד מדריכים מסורים.
הרב אלפרוביץ מזמין אותי לסיור קצר בעיר. אנו יוצאים בהליכה רגלית, מזג אוויר מצוין - דומה מאד למה שיש לנו השנה ברוסיה הסמוכה, אוויר טוב וכמעט לא חם.
תחנתנו הראשונה היתה באנדרטה שהוקמה לזכר אלפי היהודים הקדושים הי"ד, שנרצחו על ידי הנאצים במשך שלוש השנים ששלטו כאן בעיר. אנו עומדים באזור הגטו היהודי, אחד מתוך ארבעה שהוקמו פה במהלך המלחמה. נעמדתי לומר מזמור תהלים לזכרם של הקורבנות, אני מסיים ורואה את הרב אלפרוביץ עם בניו, עדיין עומדים ומתפללים. אני מביט עליהם, ומסתכל לכיוון העמק שלרגלנו, בו נרצחו הקדושים בדם קר, וחש את הנקמה היהודית, שגם לאחר חורבן גדול כזה, הקהילה היהודית התנערה מעפרה ופורחת במוגילוב, כמו בהרבה ערים בבלארוס.
ואך טבעי היה, להמשיך משם במעבר חד, אל הבניין המרשים שבנייתו הולכת ונשלמת במרכז העיר. כאן יהיה בע"ה היכל בית הכנסת, פה חדרי שיעורים, בצד כיתות לימוד ושם ספרייה גדולה - מראה לי הרב, כשאני כולי השתוממות מיופי הבניה והתכנון המדויק לצרכי יהודי מוגילוב המצפים לפתיחתו בקרוב.
ב. שרשרת דורות רוחנית וגשמית
נפרדתי מהרב אלפרוביץ שהודה על הביקור, ורק ביקש למסור דרישת שלום למספר אנשים במוסקבה. עם חזרתי הביתה, נודע לי שיש לו 'מניות' כאן בקהילה, שכן מספר אנשים הם פרי עבודתו, תלמידים ותלמידות שנולדו והתחנכו במוגילוב, גדלו והקימו משפחות יהודיות לתפארת.
וכמו שקורה לי פעמים רבות, במסעות שונים ברחבי העולם, מהם אני משתף את אחי היקר הרב מתתי', והוא מוצא מיד קשר משפחתי-היסטורי מרתק, קרה גם הפעם וכך כתב לי בין השאר, מתוך מחקר עמוק שהוא כעת בעיצומו:
לפני למעלה ממאתיים שנה, בתקופת עליית הפרושים תלמידי הגר"א מווילנא, עלה לירושלים משקלוב, עיר יהודית ידועה במחוז מוהילוב שבבלארוס, יהודי חשוב בשם רבי משה ב"ר צדוק הלוי סג"ל, ונטל חלק בבניית היישוב היהודי המתחדש בירושלים. לא נשתמרו פרטים רבים עליו, אולם הוא זכה להקים בירושלים משפחה ענפה, שמונה כיום עשרות אלפי צאצאים כן ירבו, ובהם גם אנחנו - צאצאיו דור תשיעי. ר' משה ב"ר צדוק זה נפטר בירושלים בחג השבועות תקפ"ה, כלומר לפני 198 שנה!
באותה תקופה עלה יהודי נוסף ממשפחה זו, בן-אחיו כנראה של זקננו ר' משה ב"ר צדוק, ושמו ר' צדוק הלוי ממוהילוב, שנקרא כנראה ע"ש הסב המשותף, והוא נודע בירושלים כאחד העשירים הגדולים ביותר במושגי אותם זמנים, אדם בעל אישיות מעניינת, המקורב לכוללי הפרושים והספרדים כאחד, ושימש כשד"ר למענם במסעותיו בארצות הגולה, בגולת אשכנז וספרד כאחד. החצר שבנה ר' צדוק זה בירושלים העתיקה, קיימת עד היום, וכולם הכירו אותה בכינוי שהושאל מהשפה הערבית: "החאָשׁ של ר' צדוק".
המחקר שאחי כותב, משתרע על פני עמודים רבים, ובין השאר הוא כותב: "מצאתי רישומים על משפחות בשקלוב, ומתברר שצאצאי ר' צדוק היו אישים חשובים, ונקראו משפחת 'בהרב', וכנראה רבי צדוק עצמו היה איש חשוב מאוד ותלמידם של גדולי דורו לפני כ-250 שנה. מצאתי גם כתבי-יד ממנו, שלושה כרכים עבים על שו"ע וחידושי הש"ס, שהשתמרו בהשגחה פרטית מופלאה והתגלגלו אל הספרייה הממשלתית שבפטרבורג".
וכאן מתוך ציטוט שהוא מביא בשם החוקר הנודע ר' שמואל גור, מתגלה פַּן חדש ומפתיע על ר' צדוק הנגיד: "במפקד מונטיפיורי שנערך בשנת תקנ"ה לפני מעל 200 שנה, מופיע שמו של מורנו - הרב צדוק הלוי שנולד בעיר שקלאוו במחוז מוהילוב ברוסיה הלבנה, בשנת תקמ"ט. לארץ עלה בשנת תקפ"ב 1832, ולמרות היותו חסיד של בעל התניא והשו"ע, נרשם הרב צדוק הלוי ברשימת הפרושים בירושלים, בגלל ששם עדיין לא היתה קיימת עדת חב"ד. הרב צדוק הלוי היה בעל אישיות מעניינת ללא ספק, הוא אהב את ירושלים. ר' צדוק אדם נוח לבריות, משום שבאותו מפקד נרשם גם כשד"ר כולל הספרדים... וגם פעמים היה שד"ר כולל הו"ד (הולנד ודויטשלד)". מתברר אפוא, כי קרוב משפחתנו ר' צדוק הנגיד, היה במקורו מחסידי חב"ד הראשונים בתקופת אדמו"ר הזקן זי"ע, ואני מקווה כי זקננו רבי צדוק סג"ל, נהנה ממקום מנוחתו בשמים לראות את אחד מצאצאיו הרחוקים, מנצל את שהותו באזור, וטורח לנסוע ולבקר את שליח הרבי במחוז הולדתו.
ג. מקובנה לברוניא
"לאחר שאחי ואחותי נרצחו בידי הנאצים הארורים, אני דווקא נולדתי בזכות השואה". עם משפט פותח בלתי שגרתי כזה, הטיתי אוזן קשבת לדובר שמולי, שסיפור חייו יכול למלא ספר עב כרס, ועל אף שאני מכירו מזה מספר שנים, לא חשבתי שמאחורי חייו, ובמיוחד נסיבות הולדתו - מרתקות כל כך.
בית הכנסת החדש בעיר ויטבסק, הוא אחד מתוך מספר בתי כנסיות שזכה הרב יצחק קוגן לבנות במקומות שונים; אחד מהם הוא בשכונת שמי"ר בשכונת רמות שבירושלים, אותו הורה הרבי להקים בעבור עולי רוסיה. נציג מבית כנסת זה, הגיע במיוחד ומתוך הערכה גדולה כדי להשתתף בחנוכת הבית בויטבסק, והנה סיפור חייו הנפלא:
"הוריי היו נשואים טרם נישאו זה לזה. לאבי נולדה בת ולאמי נולד בן, אך שניהם איבדו במלחמה את בני הזוג ואת ילדיהם, הי"ד. לאחר השואה הכירו ביניהם והם התחתנו, וכך נולדתי אני בעיר 'קובנה' שבליטא, בן למשפחת 'צידון' המיוחסת בעיר זו, הגובלת עם 'קלינינגרד' הרוסית. בגיל 19 עליתי לארץ ישראל, לחמתי ב'מלחמת יום כיפור' ו'מלחמת שלום הגליל', ועליתי בדרגות הניהול ב'סוכנות' שבעקבותיה הגעתי לגור למספר שנים במוסקבה. ערב אחד חיפשתי מקום לומר 'קדיש' וכך הגעתי לבית הכנסת 'בלשוי ברוניא' במוסקבה. הרב קוגן 'תפס' אותי בכניסה לבניין, ומאז אני בידיו. אומנם, זה היה תהליך ארוך של חזרה בתשובה, עד שהגעתי ללבוש חסידי וזקן מלא, בסופו של דבר, מוניתי על ידי הרב קוגן לנהל את בית הכנסת שבנה, 'בית שאשא', עבור העולים מרוסיה, בשכונת רמות שבירושלים".
ידידי ר' אברהם צידון עוצר את שטף סיפורו שרובו בשפת האידיש, שפת האם שלו, והוא מסיים: "אני מוזמן למסור הרצאות, ובהן אני אומר למאזינים: 'אני כל הזמן מחייך ורואה רק את הטוב בכל דבר, כי אני זוכה לחיות, כאשר אחי ואחותי נרצחו ובמותם גרמו לחיים שלי. הם מלמעלה רוצים אח שרואה רק את הטוב בחיים ולא מפסיק להיות שמח'".
תמונת השבוע: עטרה ליושנה
רק לפני כשנה החלה הבנייה, במהלכה סיפרתי בבמה זו כמה אפיזודות בהן שיתף אותי הרב קוגן, וכמו תמיד, השגחה פרטית מיוחדת מלווה אותו על כל צעד ושעל:
"ביקשו ממני לבחור פסוק אותו ינציחו מעל ארון הקודש, כפי שנהוג בהרבה בתי כנסיות, ומשום מה עלה ברעיוני שכאן מתאים הפסוק 'ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום'. לאחר שתאריך הפתיחה השתנה כמה פעמים, הוא נקבע ליום ראשון י"ב במנחם-אב. המדהים הוא, שבשבת שלפניה - פרשת ואתחנן, השבת הראשונה שעשו כאן בבית הכנסת וקוראים לראשונה בתורה, מופיע פסוק זה, והתברר לי אחר כך, כי החברה הגיעה לקבוע את הפסוק ביום ראשון שעבר, ביום בו לומדים את הפסוק הזה בלימוד היומי של החומש. אתה מבין מה קורה פה?!" - אומר לי הרב קוגן בעיניים בורקות מאושר והתרגשות, עת הגעתי ביום שישי שעבר לשבות בעיר ויטבסק ולהיות יחד בשבת הראשונה בבית הכנסת העתיק ששוחזר ונבנה מחדש על ידי הרב קוגן.
וזה ממשיך: לפני 263 שנים, בתאריך זה י"ב במנחם-אב, כאן בויטבסק, נערכה חתונתו של האדמו"ר הזקן מייסד חסידות חב"ד, שנישא לבת העיר.
והנה גם הקשר האישי של הרב קוגן לתאריך זה: היום לפני 33 שנה, י"ב במנחם אב תש"נ, העלה הרב קוגן את הקבוצה הראשונה של 'ילדי צ'רנוביל', אחד הפרויקטים הגדולים והמורכבים שהרב קוגן היה מראשיו, ומבוגרי פרויקט זה נהנית גם מוסקבה עד היום.
בית הכנסת נבנה לפני כמאה שנה, כבית כנסת עבור חסידי חב"ד בויטבסק, והיה אחד מתוך כ-70 בתי כנסיות שהתקיימו בעיר עד למלחמת העולם השנייה. בית הכנסת נחרב כמעט לגמרי, ונותרו רק שרידי הקירות שמסביב, עדים לבית כנסת מפואר ומרשים שהיה.
ביום שישי שעבר, עוד עמדו פועלים על הפיגומים מסביב לבניין, מסיימים תיקונים אחרים, שוטרים מפטרלים מסביב, העירייה שהשקיעה בחודש האחרון שיפוצים בכל הרחוב של בית הכנסת שלחה צוות גדול של מנקים לצחצח את הרחוב כולו לקראת החגיגה שנערכה השבוע ביום ראשון, אליה הגיע במיוחד להשתתף הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, הרבנים והשלוחים בבלארוס, המושל וראש העיר, נציגי ממשל, תורמים, יהודי העיר ואורחים רבים.
בין לבין נכנסים ויוצאים פועלים לבית הכנסת שעומד עדיין ללא ריהוט. הרב קוגן קולט את אחד הפועלים, קורא לו, ובשיחה קלה מתברר כי הוא יהודי למהדרין, בו במקום חגגנו לו בר-מצווה עם הנחת תפילין הראשונה בחייו! עוד נשמה יהודית שהתגלתה בזכות בית הכנסת ששוחזר.