כמה פעמים יצא לכם להסתכל על רווק או רווקה שמזדמנים לכם ובאינסטינקט של רגע לעצור ולחשוב לעצמכם: 'וואלה, אם רק היינו יכולים לקום ולהציע הצעת שידוך לאותו רווק/ה שאנחנו מכירים, כמה טוב היינו עושים בעולם'.
אבל אז מגיע שיטפון הרציונליזציה שאומר לנו: 'נו באמת?, מה נייתם לי עכשיו שדכנים?' ו'אין מצב שיצא מזה משהו וסתם פדיחות'. זה הרגע הרעיון מתפוגג לו כפי שהוא הגיע ושום הצעה לא יוצאת לפועל.
חשבתי כמה בתים היו יכולים להיווצר בעולם שלנו דרך ההצעות המקריות הללו, אם רק אנשים לא היו נבוכים כל כך או הולכים אחרי השכל הישר שלהם ששופך מים קרים על אש ההתלהבות הרגעית שאחזה בהם באותו רגע.
קיבלתי לא מזמן מכתב מבחור בשם טוהר קפלן שהסביר לי למה לפעמים צריך לשים את קול השפיות וההיגיון על השתק וללכת עם הבטן והאינטואיציות שלנו:
"בוא תקשיב מה זה אין ייאוש בעולם כלל: אני נמצא עם חבר שלי בחופשה באחד מהישובים ברמת הגולן. פתאום אני קולט במניין של שחרית שמתחיל ב8:00 בחור שנראה לי רווק: איך אני יודע? הוא היה בלי טלית. בכל מקרה לפי הלבוש שלו אני מבין שמדובר במישהו רציני. מכובד כזה... מעבר לרושם החיצוני , אני לא מכיר אותו כלל ואין לי מושג עליו בכלל.
התגנבה לי מחשבה לראש:
למה שלא תכיר אותו לקולגה שלך מהעבודה. מדובר בבחורה בת 42, קסם של אישיות. באמת משהו שאין דברים כאלו. לא מזמן היא שיתפה אותי שהיא לא יצאה לדייטים מעל לשנתיים!!! בגלל שמציעים לה הצעות הזויות לגמרי. מעליבות. נגמר לה כבר הכוח לצאת ולשרוף משאבים על דייטים.
התייעצתי עם החבר שהיה איתי ביחד בחופשה והוא השיב: "תגיד לי אתה הזוי? אתה בכלל מכיר אותו? מה אתה הולך להתאים לי עכשיו חצאית למכנסיים? מי זה הבן אדם הזה? מה הוא מחפש? מאיפה אתה בכלל נופל עליו? אתה רוצה להגיע לבן אדם שאתה לא מכיר ישר אחרי התפילה ולהגיד לו שיש לך מישהי להציע לו מבלי שאתה באמת יודע מה הוא מחפש? אחי, אל תיפגע אבל זה נראה לי מעליב...".
אז לא נפגעתי...אבל משהו בבטן שלי בכל זאת המשיך להציק לי בעניין למרות שהדברים של החבר שלי נראים לי נכונים. וואלה אני לא מכיר אותו בכלל, מה אני עכשיו אפול עליו? וכן, זה נראה מוזר... אבל אמרתי לעצמי בלב, יאללה, מה יש לך להפסיד. מקסימום תצא טמבל. גם ככה אתה מתחפף מהמקום הזה עוד יומיים ולא תראה אותו יותר...
אז חיכיתי מעט ובסיום התפילה הגעתי וניגש אליו: "תשמע, אני לא מכיר אותך ואם אתה חושב שזה הזוי או מביך תדע שאני ממש לא בא לפגוע בך. הרגשתי פשוט קול פנימי כזה שאמר לי שאני חייב להכיר לך מישהי בעבודה אצלנו שהיא בחורה מדהימה ואולי תוכל לעניין אותך, במידה ואתה לא יוצא עכשיו או משהו". הוא הסתכל עליי והסתכל עוד קצת ואני כבר נלחצתי".
לפתע הוא אמר לי: "תשמע, אתה לא תאמין אבל באת לי עכשיו משמיים. אני כבר ארבעה חודשים לא יוצא כי שום דבר לא נראה לי....ואמרתי לקב"ה שייתן לי איזה סימן. איזה רמז, משהו שאני באמת אדע שהוא עדיין איתי....ועכשיו נפלת עליי עם ההצעה הזו שלך. אז למרות שזה נראה לי הכי הזוי שבעולם כי אין לי באמת מושג מי זו הבחורה הזו, תשלח לי תמונה שלה ונזרום. מה אתה אומר"
"מעולה!" עניתי לו. ותוך חמש דקות התמונה שלה הייתה אצלו בנייד.
שכחתי מהמקרה הזה אך לפתע בערב הוא קיבלתי לנייד תשובה חיובית מהבחור ואמר שישמח להכיר אותה. עדכנתי את הקולגה שלי, העברתי לה תמונה שלו והיא עפה לגמרי.
היום בבוקר הם יצאו לדייט ראשון שנמשך חמש שעות.... לא יודע מה יהיה בהמשך. לא יודע מה יצא מזה. אבל הקולגה שלי כבר סיימה בזכות הפגישה הזו 'תקופת בצורת' של שנתיים והלוואי שאוכל לבשר בשורות טובות.
למה אני כותב את זה? כי לפעמים אנחנו צריכים לשים את השכל בצד. לא לבלבל יותר מידי את המחשבה עם ההיגיון וה'לא נעים' שמרגישים ופשוט להיות שליחים של הקב"ה, להציע הצעות לרווקים\ות שיכולות להתאים ולסמוך על השם יתברך שהוא ימשיך משם :)".