דתיים שהדליקו את המכשיר הסלולרי במוצאי שבת, ונכנסו לאתרי החדשות ולרשתות החברתיות כדי להתעדכן במה שהתרחש במהלך השבת, היו משוכנעים שאחרי שמונה שנים של שקט יחסי אירוע דומא חדש נולד.
על פי המתואר, חבורה של טרוריסטים מן הגבעות פשטו על הכפר בורקא שבבנימין, תקפו פלשתינים ואף ירו באחד מהם למוות. הטרור היהודי שב ובגדול.
במשך כל השבת השתוללה העלילה ברחבי המדיה, בלי שדתי אחד שמעורה בפרטים יוכל להשיב לה. לא המשטרה, לא הצבא, לא כלי התקשורת ולא נבחרי הציבור נדרשו לבירור במעמד שני הצדדים. להם היה ברור: משרד הבריאות הפלשתיני דיווח על הרוג מירי המתנחלים, ומה אמין ובדוק יותר מדיווחים של הגוף שוחר השלום הזה. יחיאל אינדור, פצוע ראש קשה מסלע שיידה בו פלשתיני, זכה לליווי של שני בלשי ימ"ר ש"י ליד מיטתו במחלקת טיפול נמרץ (אגב, לאן נעלם שר הבריאות משה ארבל שרץ להצטלם כשהוא מגן על מחבל פלשתיני שנאזק למיטתו בבית החולים?). אלישע ירד נעצר גם הוא בחשד לרצח, וכמה מעורבים נוספים נעצרו ושוחררו עוד באותו היום.
ניתן כאן מדגם מייצג ממצעד שנאת המתנחלים ועלילות הדם שנערך בשבת. "הזרוע המדינית מגיעה לביקור אצל הזרוע הצבאית", כתבה יושבת ראש מפלגת העבודה מרב מיכאלי, שצירפה תמונה של חבר הכנסת צבי סוכות מבקר את אינדור שנפצע קשה, וסיכמה: "מפלגה של תומכי טרור על מלא בתוך הקואליציה". יושב ראש האופוזיציה יאיר לפיד היה נחרץ לא פחות: "נערי הגבעות הופכים את יו"ש לזירת קרב בין טרור של מחבלים יהודים לטרור של מחבלים ערבים. הגיבוי שהם מקבלים מתוך הקואליציה הקיצונית בתולדות המדינה הוא פיגוע מדיני".
תינח אנשי האופוזיציה, שפופוליסטיותם אומנותם. אך מה נגיד על שלושת הגופים שאמונים רשמית לדאוג לשלום התושבים ביהודה ושמרון? דובר צה"ל מיהר להוציא הודעה מפורטת ומצוצה מן האצבע. מקורות פלשתיניים, שידועים בסילופיהם העקביים, הפכו אצל דו"צ למידע מוצק שאין לערער עליו. "העימות החל בהגעת אזרחים ישראלים לרעות צאן סמוך לכפר בורקא", נכתב בהודעה, "ופלשתינים שהגיעו מהכפר על מנת להרחיקם. במקום החל עימות מילולי שהמשיך ליידוי אבנים של שני הצדדים, ירי זיקוקים מצד הפלשתינים, אזרחים ישראלים ירו לעבר הפלשתינים. במהלך העימות נהרג פלשתיני, נפצעו ארבעה פלשתינים נוספים ורכב פלשתיני נמצא שרוף. מספר אזרחים ישראלים נפצעו מזריקות האבנים". הקורא סבור: מתנחלים ששמעו כמה צעקות ונהנו ממופע זיקוקים החליטו לבצע טבח. אה, הם גם נפצעו אפעס מזריקות האבנים.
במוצאי השבת הביאה המשטרה להארכת מעצר שניים: יחיאל אינדור הפצוע, שלא יכול היה לנכוח בדיון בהיותו מאושפז לאחר ניתוח ראש, ואלישע ירד. הם הואשמו ברצח ממניע לאומני, לא פחות. מעצרם הוארך עד יום רביעי. בדיון שאלו עורכי הדין של 'חוננו', אביחי חג'בי ונתי רום, את נציג המשטרה האם נעצרו ונחקרו גם מעורבים פלשתינים באירוע. התשובה, כמה מפתיע, הייתה פשוט לא.
באותן שעות ראש השב"כ שקע בשיחות טלפון קדחתניות עם הכתב הצבאי של ידיעות אחרונות, יוסי יהושע. מה כל כך דחוף בשיחה עם עיתונאי, תשאלו, בערב שאחרי אירוע קשה כל כך ביו"ש. התשובה התקבלה למחרת, בעמוד השער של ידיעות. לצד הידיעה על שני יהודים שחשודים ברצח ממניע לאומני הופיעה "חשיפה" מאת יוסי יהושע: "ראש השב"כ מזהיר: טרור יהודי מלבה טרור פלשתיני, קיימות התרעות לחטיפת ישראלים שנכנסים לפרוע בכפרים".
כמה חוצפה יש ברמיזה הזאת של ראש השב"כ, כאילו המתיישבים הם אלו שנכנסו לפרוע בכפר והירי במהלך העימותים היה פעולת טרור. מזלם של אנשי השמאל, כולל אלה הנושאים בתפקידים ממלכתיים כביכול, היה שהאירוע התרחש סמוך לכניסת השבת. 25 שעות של טבילה מענגת במימיה החמימים של ביצת השקר ניתנו להם. כמה שעות אחר צאת השבת, כשכלי התקשורת הימניים חזרו לפעולה, התחילה הגרסה של שומרי השבת באירוע להתבהר.
צה"ל מחוץ לתמונה
על פי עדויות של מתיישבים שנכחו במקום, הדבר היה כך: בסביבות השעה שש יצא אחד הבחורים, קרוב לגיל עשרים, למרעה שגרתי עם הצאן. לפי טענתם, השעה המאוחרת יחסית בערב שבת קשורה למזג האוויר החם ששורר בעונה, וכך נהוג בדרך כלל בקרב רועי הצאן. נסביר רגע את תמונת המרחב, כי היא קריטית להפרכת הטענות. בין הכפר בורקא למאחז עוז ציון, הממוקם דרומית לצומת גבעת אסף, מפרידות כשבע דקות הליכה אם צועדים לכיוון דרום־מזרח. הרועה לא צעד לכיוון הכפר, אלא פנה עם הצאן דרום־מערבה לנקודת מרעה שתושבי הגבעה נוהגים ללכת אליה כבר תקופה ארוכה, מרחק של כרבע שעה הליכה. זו נקודה לא מיושבת לחלוטין, ובכמה עצי זית שפזורים בה נזהרים רועי הגבעה שלא לפגוע. כלומר, אין שחר לאמירה של ראש השב"כ על "ישראלים שנכנסים לפרוע בכפרים", וגם לא להודעת דו"צ על "הגעת אזרחים ישראלים לרעות צאן סמוך לכפר בורקא".
סמוך לכניסת השבת נתקל רועה הצאן בכמה פלשתינים שיצאו לקראתו מן הכפר והתחילו לאיים עליו בצעקות. כשהרגיש שהוא עלול להיקלע לסכנה הרים טלפון לחבריו בגבעה. בתוך זמן קצר הם התארגנו, והגיעו לעמוד לצידו מול האיום. משם האירוע הלך והסלים. הפלשתינים הזעיקו עוד ועוד פורעים למקום והתחילו בזריקות אבנים וירי זיקוקים, תוך שהם מחזיקים בידיהם מוטות ואלות. חבורת המתיישבים שחשה בסכנה הזעיקה גם היא תגבורת של אזרחים מכל האזור, ובשלב הזה יחיאל אינדור ואלישע ירד מגיעים לעזרה.
העימותים מתלקחים. הפלשתינים ממטירים על המתיישבים סלעים וזיקוקים באופן מסכן חיים. כמה מהם נפצעים קל. בשלב מסוים יחיאל אינדור סופג סלע ענק שהגיע בתנופה חזקה לתוך ראשו ופצע גדול וכעור נפער במצחו. לא ידוע, נכון לשלב זה, אם ביצע ירי באקדחו האישי כשחש בסכנה קודם שהוטחה האבן בראשו או לאחר מכן. כן ידוע שהאקדח שלו הוא שירה, ושמשרד הבריאות הפלשתיני דיווח על הרוג באירועים. אחרי האירוע הזה אינדור מתחיל בנסיגה על מנת לקבל טיפול רפואי. הוא מצליח לצעוד כ־15 דקות עד לגבעת עוז ציון, עולה על האמבולנס ומתמוטט. את עיניו הוא יפקח בבית החולים כשהוא עצור ולצידו שני בלשי ימ"ר ש"י ששומרים עליו.
בכל מהלך ההתרחשויות האלה הצבא כלל אינו בתמונה. על פי גורמים בצה"ל, הדיווח הראשון על האירוע מתקבל רק בשעה שמונה, והוא מגיע לקצין קישור במת"ק באמצעות הצד הפלשתיני. באותו רגע יוצא לשטח חפ"ק מג"ד, ומתחיל לחפש את האירוע בתוך הכפר עצמו. הוא נכנס מדרום, מחפש בין הסמטאות, בזמן שהאלימות משתוללת מצפון לכפר מחוץ לשטח הבנוי. ב־20:52 מגיע דיווח נוסף, הפעם למוקד בנימין, מאחד מרכזי הביטחון שהגיע למקום. הפעם הדיווח נהיר יותר, והוא מכוון את הכוחות אל הנקודה.
סביב השעה 21:20 מגיע המג"ד אל מוקד העימותים, אך ככל הנראה בזמן שבין הדיווח השני להגעתו התבצע הירי, ומיד אחריו המתיישבים התפזרו מהמקום. כלומר, הכוחות הצה"ליים הראשונים שהגיעו למקום לא הספיקו לראות את ההתרחשות בעצמם. בצה"ל מודים שהלוחמים שהגיעו לא מצאו בשטח שום עדות לכך שפלשתיני נפצע מירי, וגם סרטונים של פינוי הפצוע לא נמצאו. הקביעה שפלשתיני נהרג מירי מתנחלים מבוססת אך ורק על הודעת משרד הבריאות הפלשתיני, שעל פי גורמים צה"ליים "הדיווחים שלו בדרך כלל אמינים".
וכאן יש צורך בגילוי נאות. לאינדור ולי יש היכרות ארוכת שנים ואפילו יחסי ידידות. הוא למד כמה שנים מתחתיי בישיבת ההסדר, עשה שירות צבאי כלוחם, ולאחר תום לימודיו בישיבה הקדיש את חייו לחקלאות ובנייה מתוך אהבה אמיתית לארץ. מדובר בבחור קרוב לגיל שלושים, מיושב בדעתו, בלי עבר של אירועי אלימות ובאופן כללי בעל אופי נוח וחיוך תמידי. גם שכנו לשעבר ליישוב עפרה, העיתונאי עקיבא נוביק, העיד על אופיו בציוץ שפרסם בטוויטר. כשעדות האופי מתיישבת עם הממצאים בשטח, החשד ברצח הופך למופרך.
ואכן כך היה. לא רק עיתונאים בשבועון לציבור הדתי סבורים שהיה מדובר במקרה של הגנה עצמית, אם בכלל יש אמת בדיווח על ההרוג הפלשתיני. בימים שחלפו מאז הופצה עלילת הדם גם כלי התקשורת הגדולים ביצעו פניית פרסה. בערוצים הגדולים דיווחו כי סיכויי ההרשעה ברצח אפסיים, לנוכח העובדה שהחשוד פצוע קשה ואין כל פקפוק בכך שהרגיש שהוא בסכנת חיים. סיבה נוספת היא העובדה שהפלשתינים מיהרו לקבור את הגופה, בלי שבוצעה בה בדיקה מינימלית שתוודא כי הקליעים שלטענתם נמצאו בה שייכים לאקדחו של אינדור.
גם התנהלות המשטרה הוכיחה שכיוון החקירה השתנה. ביום ראשון בלילה נכנסו כוחות צה"ל לכפר בורקא ועצרו כמה חשודים בהשתתפות באירועים האלימים. בתדרוכים שהעבירה המשטרה לכתבים נאמר כי ככל הנראה בהיעדר ראיות ישוחררו החשודים היהודים למעצר בית ביום רביעי. דובר צה"ל חש צורך להתנצל, גם אם בסגנונו הגס, על ההודעה השקרית שפרסם בסמיכות לאירוע. "האירוע בבורקא נמצא בחקירה", אמר לרדיו קול ברמה בבוקר יום שלישי. "אני דובר צה"ל ואני נותן את המידע המבוסס, נשענתי על הדיווח הפלשתיני. אם התושבים היו מרימים טלפון לצה"ל, לא היינו באירוע הזה".
אין ראיות? נערער לעליון
רק גוף אחד לא ניאות לחזור בו. בדיוק כמו באירוע שהיה סמוך לאריאל לפני כשנה, שבו מטיילים שנקלעו ללינץ' נאלצו לירות ואחד מהם נלקח לחקירת שב"כ ארוכה ומשפילה שהסתיימה בסגירת התיק, אצל רונן בר אין התנצלויות. אם ציד המכשפות לא הצליח, זה סימן שצריך להגביר את הלחץ עוד יותר. ידיעה שפורסמה ב'הארץ' ביום שלישי דיווחה כי השב"כ פועל להוצאת צו מעצר מנהלי נגד אלישע ירד, שצפוי להשתחרר ממעצר ומאישום הרצח. על פי הדיווח, "מערכת הביטחון מתקשה לגבש תשתית ראייתית בתיק", נכתב בכותרת המשנה, "ארגוני הביטחון אספו מידע מודיעיני נגד החשוד, שנחשב ליעד של שב"כ, כדי שיישאר במעצר".
אחרי קריאת המילים הללו יש צורך בכמה דקות של התאוששות. קחו לכם. אחרי שחזרתם, צריך לומר כמה דברים על הידיעה המדהימה הזאת. ראשית, הערכה כנה לראש השב"כ שמחלק את האייטמים שהוא מכתיב לתקשורת בין 'ידיעות' ל'הארץ'. הוגנות ותחרות הן ערכים חשובים. שנית, שוב אנחנו פוגשים את האסטרטגיה של השב"כ. הפרטים פחות משנים, האישומים הם זוטות והליך משפטי הוא מטרד שולי. יש אנשים שצריכים להיות מאחורי סורג ובריח כי כך רונן החליט, ואם המשטרה ובית המשפט לא יצליחו בכלים שלהם - אנחנו נסגור את הפינה בכלים שלנו. שלישית, איך ייתכן שמדינה דמוקרטית יכולה להכיל אמירה של גוף רשמי, שלפיה אם אין ראיות לביצוע פשע מגבשים משהו חלופי כדי להשאיר את החשוד במעצר. הן מפני הפגיעה בעיקרון של התגוננות הנאשם, והן בשל עיקרון העל של חזקת החפות. כל עוד לא נגזר דינו של נאשם, אסור בשום אופן להעניש אותו. מעצר משמש רק במקרים של חשד למסוכנות או לשיבוש החקירה. כשכל אלה אינם קיימים השימוש בכלי של מעצר הופך להיות ענישה, והמדינה הופכת לדיקטטורה חשוכה.
המציאות הוכיחה מהר מאוד שזו אכן התזה שהובילה את משטרת ישראל והשב"כ. מיד אחרי שפסק בית המשפט המחוזי בערר שהגישו עורכי דינו של ירד, והורה לשחררו ביום שלישי בצהריים, הגישה המשטרה בקשת עיכוב ביצוע על מנת להגיש ערעור לבית המשפט העליון. השופטת רות רונן ישבה בבוקר יום ד', האזינה לטענות הצדדים כולל 20 דקות של הצגת חומר חסוי על ידי שב"כ ללא נוכחות סנגורי הנאשם, ופסקה בסוף שיש להמתין להכרעת בית משפט השלום בדיון שנקבע מראש לצהריים. משונה ביותר, אך מועיל – בסביבות השעה שתיים קבע בית משפט השלום כי שני העצורים משוחררים למעצר בית, ובכך נתן חותמת סופית לשקריות מחול השדים שהשתולל סביב שני המותקפים באירוע בורקא.
ואם נחזור לסיום לסיפור התקשורתי, הרי ששוב למדנו כאן לקח ישן. בלי כלי תקשורת ימניים שנלחמים על כל אייטם וכל עלילה, שקרים מרושעים כמו טרור יהודי ורצח בכוונה תחילה יכולים לחגוג באין מפריע. לא רק בכלי תקשורת קיצוניים כמו 'הארץ', אלא גם בקרב נבחרי ציבור וגופים רשמיים של המדינה. כמה נזק ועוול נעשו ליחיאל אינדור, הקורבן שהפך לרוצח, ב־25 שעות שבהן היו כלי התקשורת הימניים מנותקים. אף אחד מהם לא יתנצל בפניו, ושמו הטוב כבר לא יוחזר. באין פיקוח ימני, התעמולה האכזרית חוגגת.
לתגובות: [email protected]
***