החופש הגדול מעיניים קטנות

בייביסיטר

אמא אמרה לחברה: אני עכשיו עם הילדה.

השחלנו חרוזים וליקקנו גלידה.

סבתא אמרה: זמן איכות עם הנכדה,

וקנתה לי שמלה, בדיוק במידה.

אבא ארגן לי משחק במחשב,

ומאז, כמעט שעה, אני לבד יושב.

הוא על הספה עם קולה חצי ליטר,

אמר לחבר שהוא תקוע. עושה בייביסיטר.

גלים

ישבנו בחוף, על יד הדגלים.

סבא דיבר דיבורים של גדולים,

על גאות ושפל, שקיעה וזריחה,

על סבלנות של דייגים וחכה מתוחה.

הסלעים שם רחוק, הם שוברי הגלים,

שם כל הגלים הגדולים נשברים.

לא אמרתי בקול, כי סבא איש חשוב:

הם לא נשברים, אם מנסים שוב ושוב.

חול

כשיוצאים מהחוף חייבים לשטוף רגליים,

ומישהו חשב והתקין ברזים עם מים.

דבר אחד אולי אבין כשאהיה ממש גדול -

למה שמים את הברזים תמיד תמיד באמצע חול?

מציל

מה עובר לו בראש, רק אלוקים יודע.

להיות שעות שם בסוכה מבלי שאף אחד טובע.

אני חושב, סליחה מראש, שאם קוראים לך "מציל",

זה שעמום ממש גדול בלי איזו פעם להציל.

הגנה

אם לא מורחים קרם הגנה חוטפים סרטן בעור,

צריך למרוח כל פינה ואת הגוף טוב טוב לשמור.

פעם, כשאמא הייתה קטנה, בכלל לא היו מודעים,

ואני מתפלא איך בכל זאת כולם נשארו בחיים.

קרטיב

לאבא יש סוכרת ואסור לו סוכר,

לא ארטיק בקיץ, לא קרמבו כשקר.

כשהוא גונב פה ושם אין עונש משמיים,

אבל אמא פותחת עליו זוג עיניים.

יוצא לו החשק לחטא ועוון,

נעלם לו ברגע כל תיאבון.

רק כשלבד הוא לוקח אותנו לים,

הוא קונה ארטיקים שווים לכולם.

לעצמו לא קונה, זה לגמרי אסור.

זה רק בשבילנו, הוא אבא מסור.

ביס קטן הוא לוקח, רק ביס אחד.

ואחר כך נשאר רבע קרטיב ביד.

חופש

חופש, איזה כיף, חיכיתי לו כל הימים,

ים, בריכה וקרם למרוח ופירות בטעמים.

לא לקום מוקדם בבוקר, בלי גן או לימודים,

פינות ליטוף ויצירה, משחקים וחברים.

חופש זה בעצם מין גן עדן לילדים,

רק דבר אחד עצוב בו, כששומעים את ההורים.

כי גם הם צריכים קצת חופש -

אם אפשר בלי ילדים.

הסתדרות המורים

מורים נותנים שיעורים -

אני לא בעדם.

הם באים בדרישות -

אני ממש נגדם.

אבל אני קטן ולהם יש הסתדרות,

אני לבד מולם ולהם יש התאגדות.

רק בדבר אחד צודקים כל המורים כולם,

את החופש אסור לקצר, משום סיבה בעולם.

חורבן

אני שונא ת'רומאים שאני בכלל לא מכיר.

זה לא רק המקדש שנשאר ממנו קיר.

זאת גם לא הגלות, הרי נולדתי כאן,

ובכלל החורבן היה ממש ממש מזמן.

זה גם היה קצת באשמתנו, אנחנו עם קשה עורף.

אבל אם כבר מחריבים, למה לא בחורף?

אני שונא ת'רומאים לדורי דורות.

איך החריבו מהחופש שלושה שבועות.

צלצול

כששומעים את הצלצול

מבית הספר שעל יד,

כל הגוף בכוננות

ואני נדרך מיד.

לוקח זמן להיזכר

שאני לא מאחר,

שחופש עכשיו

ואפשר להישאר.

אבל אבא, שהיה בעצמו תלמיד דגול,

לא שומע בכלל שהיה כאן צלצול.

משעמם

לא אומר "משעמם לי",

כי מבינים אותי הפוך.

שצריך, במקום בבית,

מערכת החינוך.

רק בלב שלי מבין

את הפירוש של המילים.

משעמם - הכוונה:

אני ממש צריך הורים.

לתגובות: [email protected]

***