
רגע לפני יציאת הכנסת לפגרה אושרה בקריאה שניה ושלישית חוק הפרוטקשן שקובע עונש מינימום של שלוש שנות מאסר על גביית פרוטקשן. על פרטי החוק והסיכוי שאכן הוא יהיה המענה לתופעה שהפכה חלק בלתי נפרד מענפים מסוימים במשק, שוחחנו עם הקרימינולוג הפרופ' ארנון אדלשטיין, איש המכללה האקדמית אשקלון.
"החוק נועד לנסות ולהילחם בתופעת גביית דמי חסות תוך איומים שהעסק יישרף או ייפגע ואם ישלם הוא בטוח מפגיעה בעסקיו. זו תופעה רווחת לא מעט במגזר הבדואי והיא מופעלת כלפי יהודים וערבים כאחד", אומר פרופ' אדלשטיין המציין כי לארגוני פשיעה קל יותר לאיים על בעלי עסקים ולחייב אותם לשלם תשלום חודשי, ואפילו להנפיק חשבוניות מס על שירותי השמירה הללו, מאשר לבצע פעולות פשע שיסבכו אותם עם החוק.
התופעה כידוע אינה מסכנת רק רכוש אלא מגיעה לא פעם לסכנת חיים של ממש. ירי לעבר בתיהם ומשרדיהם של אנשי עסקים הם חלק מנהלי האיומים של אותם ארגוני פשע. על פי החוק החדש "כל פעולה שיש בה כדי לגבות דמי חסות באיומים או בפועל ייגזר עליה עונש מאסר של שלוש שנים לפחות".
"מטרתו של החוק טובה, אבל יש לנו בעיה בתפיסה", אומר אדלשטיין הסבור שמענה לתופעה לא יוכל להגיע מכיוון זה של חקיקה. "אנחנו אומרים שחשוב לחוקק חוק מחמיר, אבל הבעיה היא שבתי המשפט לא מפעילים את מלוא חומרת הענישה לפעמים בגלל עסקאות הטיעון", הוא מציין ומזכיר את תקדים ענישת המינימום על אונס, עונש מינימום של ארבע שנים, מה במביא את הפרקליטות לעסקאות טיעון שמהם יוצא התוקף בענישה פחותה בשל שינוי הגדרת העבירה בה הוא מואשם.
באשר לגביית דמי חסות, אומר פרופ' אדלשטיין כי האפקטיביות של החקיקה נמוכה מאוד שכן מרבית בעלי העסקים המאוימים יחששו להתלונן שמא יבולע להם על כך שלכאורה הפרו את ההסכם הבלתי כתוב עם הגובה. המותקף יודע שעסקת טיעון תוציא את המאיים עליו בכתב אישום קל הרבה יותר, על עבירות של שוד או תקיפה, מה שיבטל את חובת עונש המינימום, ושוב אותו בעל עסק מוצא את עצמו מאוים, והפעם אף באופן חמור יותר ממי שירצה לנקום בו.
אדלשטיין סבור כי כל עוד לא תהיה קיימת בישראל תכנית להגנת עדים ימשיך להתקיים החשש מהגשת תלונה ותביעה. "בארה"ב יש תכנית יחסית טובה להגנת עדים. מרשלים שומרים על העדים. העד לאחר עדותו יקבל ניתוח פלסטי לשינוי תווי פניו, יועבר למדינה אחרת עם משפחתו, יימצא לו מקום עבודה, אבל אסור לו לשמור על קשר מסוג כלשהו עם חבריו הישנים ומשפחתו הלא גרעינית". המגבלות הללו גורמות לכך שרק מי שעדותו מצילה אותו מאשמה חמורה יסכים להיכנס לתכנית. פושעים רבים אחרים יעדיפו להיכלא ולהשתחרר אחרי תקופת מה ולשוב לאורח חייהם השגרתי.
פרופ' אדלשטיין מזכיר את תופעת העד העוין שמשנה את עדותו מהקצה אל הקצה בעקבות איומים שהוא מקבל, מה שגורם לפרקליטות שלא לתבוע אותו על שינוי הגרסה, שכן גם שם מודעים היטב לגורם האמיתי שהוביל לשינוי העדות, חששו של העד לחייו ולחיי בני משפחתו.
לשאלתנו אם המשמעות היא שבפועל ידי המערכת כבולות ולא ניתן להתמודד עם תופעת הפרוטקשן, אומר אדלשטיין כי המענה חייב לבוא מכיוונה של המשטרה שתעצים את כוחותיה המיומנים, תפנה משאבים להתחקות אחר משפחות פשע באמצעים שונים, סמויים וגלויים, ולמעשה להפוך את משטרת ישראל לבעל יכולת וכוח ברמת ה-FBI ואף יותר מכך.