כבר מיומה הראשון של הממשלה היה ברור כי היא תנסה להעביר שורה ארוכה של רפורמות מרחיקות לכת. הדרמטית מכולן, כמובן, היא הרפורמה במערכת המשפט.
אבל מיד אחריה מגיעה הרפורמה של שר התקשורת שלמה קרעי בשוק התקשורת, רפורמה שלאחריה הוא ייראה אחרת לגמרי ממה שאנחנו מכירים כיום.
כצפוי, גם סביב הרפורמה הזאת ישנו ויכוח סוער בין התומכים למתנגדים, ובדיוק כמו בוויכוחים על הרפורמה במערכת המשפט, חלק מהטיעונים נגד הרפורמה מבוססים, לעומת אחרים שמציגים בעיקר ספינים וקמפיינים לא מדויקים בלשון המעטה.
עיקרה של הרפורמה, לפי השר קרעי, הוא פתיחת שוק התקשורת לתחרות, ולמעשה חתירה לגיוון עולם התקשורת הישראלי. בעבור הימין, במיוחד בשנים האחרונות, מדובר ביעד מהחשובים שיש, לאור תחושות ארוכות שנים, לעיתים מוצדקות ולעיתים פחות, כי התקשורת הישראלית מוטה לצד השמאלי במפה הפוליטית. הדרך לעשות זאת עוברת בשינוי מסיבי של מבנה השוק, החל מהגופים הרגולטורים ועד לשחקנים עצמם. הרפורמה, יש לציין, נמצאת בעבודה במשרד התקשורת כבר שנים ארוכות, וחלק בלתי מבוטל מהסעיפים בה קודם על ידי שרים קודמים במשרד, כולל השר יועז הנדל בממשלה הקודמת.
השינוי הגדול הראשון הוא שינוי בתפקוד התאגיד השידור הציבורי. כזכור, בתחילת הדרך דיבר השר קרעי על סגירתו המוחלטת של תאגיד כאן, אלא שהרעיון נגנז עקב התנגדות נרחבת בתוך הקואליציה עצמה. ברפורמה המוצעת הלכו קרעי ואנשי משרד התקשורת על שינויים אחרים. הראשון הוא הוצאת חלק מתדרי הרדיו הנמצאים בבעלות התאגיד, כמו גם אלה שנמצאים בידי גלי צה"ל, והוצאתם למכרז לצורך הקמת רדיו מסחרי ארצי. המציאות הישראלית כיום חריגה ביחס לעולם כולו, שכן אין בישראל רדיו מסחרי ארצי, ולמעשה כל השוק מולאם על ידי המדינה.
החלק השני של השינויים הנוגעים לתאגיד עוסק בתחום הפרסום בו. כיום התאגיד מוכר פרסומות, בעיקר ברדיו, בסכום כולל של 250 מיליון שקל. לפי הצעת החוק החדשה הפרסום ברדיו ייאסר, בדומה לטלוויזיה. האיסור החדש יוביל לאחת משתי האפשרויות הבאות: או צמצום תקציבו של התאגיד במאות מיליוני שקלים, יעד שקרעי חתר אליו במקור, ושעלול להוביל לפגיעה בתכנים שמפיק התאגיד, או השלמת התקציב מקופת המדינה.
החלק השלישי בשינויים בתאגיד הוא החיוב להפוך את תכניו לחופשיים לשימוש לציבור, ולא למכור אותם כמו גופי תקשורת אחרים. לגבי תוכני הארכיון, התכנון הוא שמתן האישור לשימוש בתכנים אלה יהיה בעלות תפעולית בלבד. גם שינויים אלה צפויים לפגוע כלכלית בתאגיד כאן.
פחות פיקוח, יותר שקיפות
נושא נוסף שהרפורמה עוסקת בו הוא תחום הרגולציה על השידור המסחרי בישראל. כיום יש שני רגולטורים שאמורים לפקח על השידור המסחרי בישראל: הרשות השנייה ומועצת הכבלים והלוויין. במשך שנים דיברו בענף על הכפילות הרגולטורית הזאת, ועל הסמכויות הניתנות לשני הגופים הללו. בין היתר, מדובר בסמכויות בתחום התוכן המשודר ועוד. לפי התוכנית החדשה יאוחדו שני הרגולטורים הללו לגוף חדש, שימונה כולו על ידי הממשלה, ולגוף יהיו סמכויות מינימליות בלבד, שלא יהיו קשורות לתוכן המשודר. בסביבת קרעי מסבירים כי הסמכויות היחידות שיהיו יעסקו ביכולת למנוע מגופי תקשורת להפוך למונופולים שיהרסו את התחרות בשוק. במקביל לכך, גם דרישות התוכן הקיימות כיום על הגופים המשדרים יצטמצמו באופן דרמטי.
השינוי השלישי הוא ברישיון לשדר חדשות בישראל. כיום, כדי לשדר חדשות בישראל בטלוויזיה, צריך לעמוד בשורה של תנאים, שכוללים תשלום של שלושה מיליון שקלים ערבות, התחייבויות השקעה בתוכן, שידור מירושלים, הפרדה מבנית בין חברת החדשות לערוץ המשדר ועוד. לפי המודל החדש בהצעות החוק של קרעי, לא יהיה יותר צורך ברישיון לשידור חדשות, אלא ביצוע רישום בלבד. במקביל לכך יבוטלו כמעט כל הדרישות הרגולטוריות הקיימות, ובמקומן יחויב כל גוף המשדר חדשות להציג לציבור את כללי האתיקה העיתונאית שהוא יקבע לעצמו.
כמו כן, כיום יש איסור בחוק על בעלות צולבת, כלומר גוף שמייצר חדשות לא יכול להחזיק גם בערוץ טלוויזיה. כך למשל קבוצת ידיעות אחרונות, או קבוצת 'בשבע', לא יכולה להחזיק גם בערוץ טלוויזיה. התפיסה הזאת נולדה מהחשש ליצירת מונופולים בשוק התקשורת. יחד עם זה, מי שכן יכולים להחזיק בערוצי טלוויזיה הם בעלי חברות בשאר ענפי המשק, כמו מזון, בנקאות, ביטוחים וכן הלאה. יש לציין שמציאות זאת חריגה לעומת הנעשה ברחבי העולם. בשינוי המוצע בחוק ייכנס מודל חדש, לפיו עדיין תהיה הגבלה על מתן זכאות לשידורי טלוויזיה לגופי חדשות המשדרים בפלטפורמות אחרות, כדוגמת עיתונים, תחנות רדיו ואתרי אינטרנט, אך היא תצומצם דרמטית. בפועל, מי שמחזיק בגוף חדשות המסקר באופן יומי עדיין לא יוכל להפעיל גם ערוץ טלוויזיה.
השינוי המשמעותי האחרון עוסק בספקיות התוכן עצמן, וכולל כמה פרקים. הראשון הוא בשאלה מי יכול להיות ספק תוכן. כיום ישנה הגבלה קשיחה מאוד שנועדה למנוע מספק תוכן, כדוגמת הוט או יס, להחזיק בבעלותו גם בערוץ מסחרי או ערוץ ברודקאסט, כלומר ערוץ בפריסה חופשית, במתכונת אחרת. השינוי נועד להסיר את המגבלה הזאת. יש לציין שהמשמעות היא שספק התוכן יהיה מחויב לספק את ערוץ הברודקאסט לכל ספקי התוכן בחינם, כמו שמחויבים ערוצי הברודקאסט הקיימים כיום.
הפרק השני עוסק בשאלה מי יכול לשדר פרסומות. כיום רק ערוצי ברודקאסט יכולים לעשות זאת, מתוך ההבנה שלספקיות התוכן האחרות יש מודל עסקי אחר, מודל של מנויים, ומתן האפשרות לשדר פרסומות גם להן יפגע קשות במקור ההכנסה המרכזי של ערוצי הברודקאסט. לפי המודל החדש תוסר המגבלה הזאת. במקביל לכך יוכלו בעלי הרישיונות לערוצי ברודקאסט לדרוש דמי מנוי על הערוצים שהם מפעילים. חלקו השני של פרק זה עוסק בחבילות התוכן של ספקיות התוכן, שהיום הן קבועות. לאחר אישור החוק, אם יעבור במלואו, תהיה יותר גמישות, וכל לקוח יוכל להרכיב איזו חבילת תוכן שהוא רוצה ולא לשלם על ערוצים שהוא לא משתמש בהן.
הפרק השלישי הוא השינויים בשירות עידן פלוס, שכוללים הוזלה ניכרת של אגרות השימוש בו לערוצים המשתתפים, ומעבר לאפליקציה ולא לממיר הקיים כיום, במטרה להוזיל מאוד את עלויות התפעול של המערך, שנחשב לכושל, ולהגדיל את היקף הערוצים המשתתפים בו.
הציבור אינו מטומטם
כאמור, ישנם תומכים רבים ומתנגדים רבים לרפורמה המדוברת. באופן טבעי, הערוצים הגדולים מתנגדים לחלקים נרחבים בה, שכן הם פוגעים בהם ישירות. לצד זאת, יש כאלה הסבורים כי הרפורמה לא הלכה די רחוק. "צריך להבין משהו אחד", אומר עורך דין זיו מאור, חבר המועצה לשידורי כבלים ולוויין והיועץ המשפטי של רדיו גלי ישראל. "הרפורמה הזאת הכרחית לא רק בשביל גיוון התקשורת ושאר היעדים החשובים, אלא מסיבה בסיסית הרבה יותר: שוק התקשורת הישראלי בנוי על בסיס מבנה שכבר לא קיים כיום. הרבה מאוד מההגבלות שהיו קיימות בעבר, כמו למשל משאבים מוגבלים של תדרים ואפיקים, כבר לא רלוונטיות למציאות הטכנולוגית של היום. כיום כל אחד יכול לשדר על גבי האינטרנט, וללא שום מגבלת משאב, כך שהרבה מאוד מהתנאים של מבנה השוק המוכרים כיום פשוט לא רלוונטיים. מה גם שרוב התוכן שאנשים צורכים כיום נעשה בצורה הזאת".
לשיטתך כל הטענות שאנחנו שומעים בשבועיים האחרונים נגד הרפורמה שגויות?
"ברור שהרפורמה לא מושלמת. ברור שיש דברים שצריך לעשות אחרת. אני אישית חושב שהרפורמה אפילו לא הלכה די רחוק בכמה נושאים. אבל יחד עם זה, מה שבעיקר מזעזע את המתנגדים אלה טיעונים שמאחוריהם עומד הרצון לשמר את הכוח שיש להם כיום. מה הבעיה שכל אחד יוכל לשדר חדשות? אנחנו צריכים מיניסטריון אמת כדי שיגידו לנו מה נכון ומה לא נכון? וחוץ מזה, אם המצב היה כל כך טוב, האמון הציבורי שיש בעיתונאים ובגופי התקשורת בישראל לא היה כל כך נמוך והרייטינג של הערוצים יורד. ברור שמשהו שם לא עובד, אבל הם לא מוכנים להבין שצריך תיקון. התפיסה הפטרנליסטית הזאת שצריך שמישהו יפקח על האמת עומדת בסתירה לכל תפיסה ליברלית, והיא גם לא עומדת במבחן המציאות".
לא רק בעניין הטענות נגד פתיחת שוק שידורי החדשות סבור מאור כי מדובר ברעיונות פטרנליסטיים, אלא גם בעניין כל מה שקשור לפרסום סמוי בתוכניות טלוויזיה, ובדגש על סדרות טלוויזיה. במצב החוקי כיום אסור לחברה מסחרית כלשהי לשלם כסף להפקה כדי שמוצר שלה יופיע בסדרה מסוימת, גם את החלק הזה הרפורמה צפויה לשנות. "זאת הוראה שיוצאת מנקודת הנחה שהציבור מטומטם, ואם הוא חס וחלילה יראה מוצר כלשהו בסדרת טלוויזיה זה יחריב את עולמו. בפועל הדבר הזה עושה רק נזק להפקות הטלוויזיה השונות, כי ברחבי העולם חלק ניכר מהמודל העסקי של הסדרות הוא פרסום סמוי, שהצופה יודע שהוא קיים וזה לא באמת משנה את עולמו. האיסור הזה מצמצם את ההכנסות של התוכניות, מה שמוביל לכך שיהיה פחות משתלם לייצר סדרות ותוכן איכותי בישראל. רק נזק נוצר מזה", הוא טוען.
לכאורה ערוצי הטלוויזיה היו אמורים להיות הראשונים שיתמכו בהסרת האיסור הזה, אבל גם מזה הם מסתייגים. למה?
"תסתכל מי הבעלים של הערוצים האלה. ערוץ 12 מוחזק על ידי החברה למשקאות, כלומר קוקה קולה ישראל, וערוץ 13 מוחזק בין היתר על ידי משפחת שטראוס ובנק דיסקונט. האינטרס המובהק שלהם הוא שלא ייכנסו שחקנים חדשים לזירה, בשביל לא לפגוע במוצרים האחרים שלהם. נניח, האינטרס של ערוץ 12 הוא שלא ייכנס יצרן חדש של קולה לארץ, או אפילו שחקן מוכר כמו פפסי, אבל נתח השוק שלו קטן יחסית לקוקה קולה. אם בסדרות נראה פפסי על השולחן ולא קוקה קולה, הציבור יתרגל בעין למוצר, וזה לא ייראה לו חריג לקנות את זה. וככה חברת האם של ערוץ 12 תאבד נתח שוק. אז מה האינטרס שלה לאפשר פרסום סמוי? וזה נכון גם לערוץ 13. אין כאן שום דבר תמים מאחורי ההתנגדות הזאת, שבפועל רק דופקת את היוצרים הישראלים ואת הציבור".
מצד אחד אתה טוען שהרפורמה נועדה בין היתר לסייע ליצירה הישראלית, אבל מצד שני יש בה גם פרק גדול מאוד שמדבר על הקלה עצומה בדרישות על השקעה בתוכן מקור, שתפגע ביצירות הישראליות. איך זה עובד יחד?
"נכון שיש הקלות רגולטוריות על החובות שיש על הערוצים והספקיות, אבל יש גם חובה חדשה על ספקיות בין־לאומיות כמו נטפליקס ואמזון, שלא הייתה עד היום. וחוץ מזה, כיום כל השחקנים משקיעים 150 אחוז ממה שהם מחויבים על פי חוק, וזה בגלל שזה פשוט משתלם להם כלכלית. הציבור רוצה לצרוך תוכן כזה, אז היצרניות מייצרות אותו. לא צריך שמישהו יחייב אותן לעשות זאת, והראיה שהן משקיעות הרבה יותר ממה שהן נדרשות".
בתעשייה, לעומת זאת, לא מקבלים את הטיעון הזה. ראשית, גורמים בתעשייה אמרו ל'בשבע' כי המשמעות של ההקלות היא להפוך את דרישות ההשקעה בתוכן לאות מתה, שכן אף גוף שידורים לא יגיע לרף הנדרש לשם כך. מעבר לזה, טוענים גורמים אלה, הסיבה שהיום מגיעים ל־150 אחוזים היא שיש חובה להשקיע בתוכן, אז היצרניות משקיעות יותר כדי להוציא מוצר איכותי. אבל במידה ולא תהיה חובת השקעה, היא תצנח בהתאם, ומה שישודר בטלוויזיה הם תכנים שמוגדרים כירודים בסוגם, פשוט כי יותר זול להפיק אותם.
"אנחנו נגיע למצב של איטליה. צריך להבין, השוק הישראלי הוא שוק שבוי. הציבור הישראלי רוצה לצרוך תוכן בעברית, כי זאת שפת האם שלו. לכן הוא יצרוך מה שיתנו לו בעברית, גם אם מדובר בזבל. זה בדיוק המצב של הטלוויזיה האיטלקית", אומרים הגורמים.
אז למה היום השחקניות משקיעות יותר ממה שהן נדרשות?
"כי זה משתלם להן. אם אתה צריך להפיק סדרה, כי אתה מחויב לכך, עדיף לך להפיק מוצר שאפשר גם למכור אותו לחו"ל. בשביל זה צריך רמת השקעה מסוימת ואיכות הפקה, ומה לעשות, הן יקרות יותר ממה שאנחנו היינו רגילים. זה פשוט חלק מהמודל העסקי של הפקת תוכן מקורי. אבל אם אין עליך בכלל חובת הפקת סדרות, למה ללכת בכלל לכאב ראש הזה? הרי מדובר בהפקות הרבה יותר מורכבות, ואפשר להשיג את אותו רווח בשידורי ריאליטי או תוכניות אולפן חסרות כל תוכן".
סכנה לדמוקרטיה
"יש עוד צד בסוגיה הזאת, שקשור גם הוא ישירות לרפורמה של השר קרעי", אומר ד"ר צוריאל ראשי, מרצה בכיר בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל וחבר מועצת העיתונות. "התאגיד הוא אחת הערובות לכך שתהיה יצירה ישראלית איכותית. הוא משך את כל השידורים למעלה. בגלל טהרן, פאודה הגיעה לארבע וחמש עונות, דבר שלפני בואו של התאגיד לעולם לא היה קיים כמעט בעולם הסדרות הישראלי. בגלל הדוקו המשובח של התאגיד, גם שאר ערוצי הברודקאסט הלכו לכיוון הזה, כי הגיע שחקן שנתן תוכן יותר איכותי, וגרר את כל האחרים למעלה. אבל כשעכשיו פוגעים בשחקן הזה ומצמצמים לו את התקציב, לוקחים בעצם את השוק עשרים שנה אחורה, במקרה הטוב. הרי אנחנו יודעים איך נראה עולם תקשורת שבו אין שידור ציבורי חזק. היינו כבר בסרט הזה".
ויחד עם זאת, ברור ששוק התקשורת צריך לעבור רפורמה, והיא לא החלה היום.
"ברור, אבל כשעושים רפורמה צריך לעשות אותה בשום שכל. צריך להבין שאתה לא רואה את כל ההשלכות שלה בטווח המיידי, ויכול להיות שהגלגל יתהפך עליך בשלב הבא. יש דברים מוצלחים, כמו הקמת עוד תחנות רדיו ארציות, אבל יש דברים רעים למדי, כמו השינוי המוצע ברגולטור ופתיחת שוק החדשות".
למה זאת בעיה? מה הבעיה שמי שרוצה ישדר חדשות?
"הבעיה לא מתחילה שם, אלא מתחילה בכך שאין כללי אתיקה מוגדרים יותר. והבעיה הגדולה יותר היא שהרגולטור החדש יישלט במאת האחוזים על ידי הממשלה, ואף שנאמר שאין לו סמכויות תוכן, יש לו שתי סמכויות חשובות מאוד. הראשונה היא מי זכאי לשדר בפריסה ארצית, סמכות שיש לו כבר כיום. אבל השנייה, והחשובה הרבה יותר, היא היכולת לקנוס גוף שמשדר חדשות על 'חוסר איזון', כאשר גובה הקנס לא יפחת מאחוז אחד מהכנסות של הערוץ. מדובר בקנסות של עשרות מיליונים. המשמעות היא שבידי המועצה החדשה, שהיא בשליטת הממשלה כאמור, תהיה היכולת לקנוס ערוצים בצורה שתוביל לסגירתם".
מה ההשלכות של הסעיף הזה?
"שליטה דה־פקטו של הממשלה בגופי התקשורת. מעבר לבעיה הרעיונית החמורה במדינה דמוקרטית, שהיא בפני עצמה צריכה להוביל להבנה שזה רעיון רע מאוד, יש כאן גם בעיה שהגלגל יכול להתהפך עליך. היום קרעי הוא השר, והוא רוצה לסייע לערוץ 14, ולכן הוא עושה שורה של מהלכים שהנהנה המרכזי מהם הוא ערוץ 14. אבל מחר מרב מיכאלי, או מישהו עם תפיסה דומה לה, ינצל את אותה רפורמה בדיוק בשביל לסגור את ערוץ 14, גלי ישראל או כל גוף תקשורת ימני. זה לא תסריט הזוי, הרי הם אמרו את זה במפורש גם במהלך קמפיין הבחירות וגם בימים האחרונים לאחר סערת ארי שמאי. קרעי בעצם בונה להם את התשתית שאיתה יפגעו בתקשורת הימנית".