כחודש אחרי פיגוע הירי בצומת תקוע בו נפצע באורח קשה, אלראי קאפח שחזר בריאיון ל"מקור ראשון" את רגעי החרדה, והחשש שיאבד את חייו, 18 שנים אירע שתמר אשתו איבדה את אביה בפיגוע ירי בגוש קטיף.
בריאיון סיפר כי מה שהוא זוכר מהדקות אחרי שהמחבל ירה בו מרכב חולף, הוא שתי התחושות החזקות שפיעמו בו בו־זמנית. העובדה שהוא פצוע שזקוק לסיוע רפואי בהקדם, ועובדת היותו אבא, עם האחריות הגדולה והדאגה הרבה לשתי בנותיו המבוהלות שהיו לצידו וראו הכל.
"אני זוכר את התחושה האוטומטית של רצון לשלוף את האקדח, ואת זה שהתנועה כל כך הכאיבה לי ביד, שצעקתי. בכל מקרה, לא היה סיכוי, הוא כבר ברח", שחזר.
"מהר מאוד הבנתי מה קרה, ואת חומרת הפגיעה. כאב לי מאוד ולא הצלחתי לנשום. שמעתי את הבנות צורחות ואמרתי להן 'יוצאים מהאוטו, בואו איתי'".
"אביגיל יצאה מהדלת האחורית, רחל מהדלת שלי. כשיצאתי נפלתי, ואז הצלחתי לקום. עמדתי, סקרתי את הבנות בעיניים והיה נראה לי במבט ראשון שהן לא פצועות. ראיתי שאני מדמם מהבטן. גם הן ראו. הן התחילו לצעוק 'אבא אל תמות'".