חנה קורן, היועצת הפוליטית של ח"כ סוכות הותקפה אתמול באוהל השיח שהקימה בתל אביב.
פעיל מחאה דרס אותה באופניו, ומספר פעילים נוספים קראו לעברה קריאות גנאי. קורן הגישה תלונה במשטרה כנגד הדורס.
בפוסט שהעלתה בדף הפייסבוק שלה כתבה קורן: "טוב אז קצת נשמתי, ועכשיו הגיע הזמן שלי להגיב. בראש ובראשונה- תודה רבה לכל התומכים ששלחו פרחים והודעות והביעו דאגה רבה. זה מחזק אותי ואני מעריכה את זה"
"נתחיל מהסוף- ברוך ה' אני בסדר. עוד קצת בהלם מהסיטואציה שקרתה ואיך שהיא השפיעה על השיח הציבורי אבל יש לי סביבה תומכת ואת הבוס, צבי סוכות, שלא משאיר אותי לבד בסיטואיציה הזאת".
קורן המשיכה ותיארה את הקמת מטה החיבורים שיזמה: "לאחר העברת חוק צמצום עילת הסבירות ראינו את המשבר שנוצר בעם, הקושי וההפרדות, וצבי החליט להקים את "מטה חיבורים" שכל מטרתו הוא להפיל חומות, לשבור מחיצות ולקרב את הלבבות. השתתפתי איתו בהובלת מערך של כ20 מוקדים ברחבי הארץ שפועלים בימי חמישי בערב למשך 3 שבועות שבהם אנשים פשוט באים להקשיב, לדבר ולהתחבר. זה המוטו".
"לקחתי על עצמי להוביל בנוסף את המעגל בתל אביב. המפגש הראשון בשבוע שעבר היה מדהים! מלא בדיבור, בשיח. לא הגענו למסקנות קונקרטיות - אבל לחלוטין אני הצלחתי לראות שלו אין קרניים, והוא הצליח לראות שלי אין קרניים".
עוד כתבה, "השבוע המשכנו בפעילות, כמו בכל הארץ, והגענו לרחבת הבימה לבצע את המעגל המוצלח שוב. כבר בדרך לשם קיבלנו הודעות מאנשים שמתארנת נגדנו הפגנה אבל שום דבר לא הכין אותנו לקבלת פנים שהכינו לנו. רק הנחנו את השולחן ועשרות מפגינים התקבצו סביבנו עם משרוקיות, מגפונים וזמבורות שמזמן היו צריכות לצאת מהחוק."
"נצמדו אלינו, מאוד קרוב, ישר לתוך האוזן. ואז הגיע מבול הקללות, מ"יודונאצית" ועד "פאשיסטית" ועוד המון שאני לא רוצה לפרט מפאת כבודכם. התקרבו אלי בצורה מאיימת, לקחו את הכסאות שלנו וזרקו אותם על הרצפה, קיפלו לנו את השולחן באלימות, לקחו את כל הדברים שהיו עליו והטיחו על הרצפה. ממש ככה. ירקו על צבי סודה, דחפו אותו וביזו אותו".
על התקיפה כתבה קורן: "היה מפגין שנסע לי על הרגליים, עצרתי אותו ואמרתי- 'למה אתה דורס אותי'? והוא בתגובה ענה 'זוזי מפה, אני אמשיך לדרוס אותך' ולאחר מכן דרס אותי שוב ודחף אותי. כן, הגשתי תלונה למשטרה. כל זה קרה בעוד שהמון האנשים רדף אחרי צבי שהלך לרגע הצידה"
"לאחר מקרה הדריסה ניסיתי ללכת הצידה לרגע כי הייתי נסערת ופשוט התקבצו סביבי נשים בצעקות 'יודונאצית'. הדבר היחידי שאמרתי להן הוא 'אני יהודיה'. לא ניבלתי את הפה כמוהן ולא ירדתי לרמת שיח רדודה ודוחה".
לסיכום כתבה: "הרגשתי תחת איום, התירו את דמי. ברגע שקוראים לי בשם כזה אז מותר הכל. הרי מה עושים לנאצים? הורגים. אז מותר לדחוף אותי, לסוע עלי, לקלל אותי, לשים לי זמבורות באוזניים - ובעיקר - לנסות להשתיק את הקול שדורש דיבור. שדורש שיח אחים ואחיות. בתוך כל הסיוט הזה היו אנשים טובים. אישה מתוקה ששמרה עלי כל הזמן, הייתה לידי ודאגה לי ואני מודה לה על זה. עוד אנשים שהביעו אכזבה וכעס על ההמון האלים ועוד אנשים שרצו לדבר איתי באמת, על הפחדים שלהם והחששות שלהם."
"אני לא אפסיק, אנחנו לא נפסיק. לא נפסיק לבטא את קול השיח, החיבור , השלום. את הקול שקורא לנו גם מהרחובות- מימין ומשמאל - לדבר"