כל כך הרבה להגיד, כל כך הרבה לכתוב,
הרב, לא מאמין ולא נתפס לי שנשמתך הקדושה חזרה לאבא שבשמיים, הרב.
הגעתי אלייך נער באמצע כיתה י"א במחצית השנייה לאחר חצי שנה הפסקה בבית, אמרתי להורי שרק לישיבה שלך אני מוכן להיבחן ולחזור ללימודים. היה לי מצחיק כתלמיד לשמוע את החבר שלי כל הזמן מספר כמה טוב לו בישיבת כוכב השחר וכמה הוא רק מחכה לחזור!
אמרתי לעצמי: אני חייב לבדוק את הישיבה, לא הגיוני, ואכן כך ראיתי אותך, הרב מאיר אור על כל הישיבה. ראיתי ישיבה מגובשת, ישיבה שהמורים משקיעים בתלמידים כדי שכל אחד ואחד יצליח. הרב אני רוצה להגיד לך שזכיתי, הרב זכיתי לבוא להיבחן אצלך ולהיות תלמיד בישיבה שלך!
זאת הייתה זכות פשוט, זכיתי לקום לשיעורי תורה שלך שאחד מהם התקיים ב6:00 והשני ב-06:45. אני לא אשכח הרב שבאחד הפעמים שהעברת שיעור בבית מדרש עלינו במדרגות, דיברנו ואמרתי לך שבדרשה שמסרת על 5% תלמידים שנושרים מהישיבות...זאת הישיבה הישיבה כוכב השחר שהרבה ממנה היו מה-5% אחוז שעזבו מישיבות אחרות כמוני, ואתה האמנת בהם ותמכת עם כל המסגרת! מהמורים המקצועיים, למחנכים ליועצות וכל סגל ההנהלה, כולם היו קשובים אלינו לתלמידים גם כשאנחנו לא הבנו את זה או היה קשה!
ואמרת לי: "אני יודע לזה התכוונתי". הרב אני יכול להגיד לך שבשנה וחצי שלמדתי וחייתי בישיבה לא ראיתי מחזה מדהים בעניין השיעורי תורה והתפילה. בחיים לא חייבת אותנו להתפלל אבל כן אמרת לכולם יש מסגרת ובמסגרת צריך לעמוד, עם זאת, בזמני התפילה צריך להניח תפילין ולא להפריע לאלה שכן רוצים להתפלל. הרב, אני יכול להגיד לך שהצלחת, הצלחת דרך האהבה לגרום לתלמידים לקום לשיעורים ולרוץ להספיק בזמן, הצלחת לגרום ל98% תלמידים להתפלל.
השקעת בנו, השקעת בי! דבר אחרון: אני רוצה לבקש הרב סליחה ומחילה שלא באתי לבקר אותך בבית החולים, שלא באתי לבקר בבית, שלא שמרתי על קשר, תמיד אזכור אותך ותמיד תהיה חלק ממה שאני.
תנוח על משכבך בשלום, תשמור על משפחתך ועל התלמידים והבוגרים שלך ותתפלל לשלום במדינה.