כבר בימים אלה מתחילים אזכורים רבים סביב יום השנה ה-50 למלחמת יום כיפור, אולם יום ה-12 באוגוסט, למעלה מחודש לפני פרוץ המלחמה, היה יום דרמטי ביותר, היום בו הוסרה הכוננות המיוחדת עליה הכריז הרמטכ"ל, דוד אלעזר, דדו, מספר חודשים קודם לכן.
על ההחלטה הגורלית שהתבררה לימים כטראגית להסיר את הכוננות, שוחחנו עם סא"ל במיל' גדעון מיטשניק, חוקר ומרצה למורשת, איש אמ"ן בעבר, המחזיר אותנו לימי ההחלטה על החלת הכוננות המיוחדת, כוננות 'כחול לבן' על ידי הרמטכ"ל דדו.
"הידיעות על פרוץ מלחמה מצד מצרים וסוריה החלו כבר בפברואר אפריל 1973, בעיקר ממקורות אנוש (יומינט), שאחד מהם הוא אשרף מרוואן, "המלאך", חתנו של נאצר שנותר בתפקיד בכיר בלשכת סאדאת ושימש כמקור הבכיר של המוסד במצרים. דובר אז על מלחמה שתפרוץ ב-19 במאי. היו לכך חיזוקים נוספים. הרמטכ"ל מקבל את המידע מראש אמ"ן וטוען שאם יש סיכון של 20-25 אחוז לפתיחת מלחמה עם מצרים הוא חייב לנקוט צעדים ולא לקחת סיכון".
מנגד "ראש אמ"ן, אלי זעירא, טוען, כפי שטען לאורך כל הדרך, שלא צפויה מלחמה, שצבאות מצרים וסוריה חלשים והוא מונה עוד סיבות לכך שמצרים וסוריה לא ערוכות לפתוח במלחמה", אומר מיטשניק ומביא ציטוט של זעירא מתוך הפרוטוקולים של הדיונים המקדימים למלחמה - "לפי ניתוח לוגי המצרים יטעו אם יצאו למלחמה", כך אמר זעירא ומיטשניק תוהה על משפט זה "לפי ניתוח לוגי של מי הוא אומר זאת? שלו או של סאדאת? מה הניסוח הזה? אתה שמעת את סאדאת אומר זאת? אתה מבין את כל השיקולים של סאדאת? כשמדברים על חטא היוהרה אנחנו מדברים על שלוש נקודות, על האופוריה שהתחילה בששת הימים, על הקונספציה המדינית הצבאית והמודיעינית ועל הרהב הצבאי והמדיני. המשפט הזה מגלם את היוהרה של אגף המודיעין".
"גם אם מדובר בצבאות חלשים וגם אם המצב הכלכלי במצרים קשה, אנחנו צריכים לדון בכוונות של המנהיג שבראש הפירמידה ובמקביל לבדוק את רמת המוכנות של הצבאות ולבחון את האג'נדה והאינטרס של סאדאת. סאדאת רצה להחזיר את סיני ולא לכבוש את ישראל, וזה מה שהוא אומר לאנשיו. המודיעין מקבל את הנתונים וקורא את דבריו של סאדאת לאנשיו. הוא מכריז בפני המועצה העליונה שהוא רוצה כיבוש של רצועה צרה בגדה של התעלה שתאפשר לו הישג מדיני".
מיטשניק מוסיף ומזכיר כי "בתקופה הזו יש משא ומתן חשאי עם מצרים. ממשלת גולדה מקבלת גם מקיסינג'ר יוזמות לשלום מסאדאת שרוצה הכול וגולדה אומרת לא. סאדאת מעביר דרך קיסינג'ר אולטימאטום ואומר שאם הוא לא יקבל את סיני בדרכי שלום הוא יפתח במלחמה. האזהרה עוברת לגולדה והמודיעין לא מקבל את האזהרה".
"לאור הנתונים על מלחמה מתקרבת ב-19 במאי דדו ממליץ לשר הביטחון דיין, בניגוד לעמדת זעירא, להכריז על כוננות בחודש מאי. המטבחון של גולדה מאשר פתיחה בכוננות 'כחול לבן' שמוכרזת ב-17 במאי. הרמטכ"ל מנחה את צה"ל להיערך למלחמה בשתי חזיתות. הפקודה אומרת שצה"ל יחזיק 515 טנקים בדרום, גיוס של שתי חטיבות שריון לאורך התקופה, אבל בעיקר מדובר בתקציב אדיר שצה"ל מקבל, 60 מיליון לירות, שהם כ-322 מיליון שקלים של היום, והתקציב הזה משמש להקמת אוגדה, לתגבור כוחות בשריון ארטילריה ואמצעים נוספים, קידום מחסני חירום ועוד. לימים יעיד טליק, סגן הרמטכ"ל, שבזכות 'כחול לבן' צה"ל הגיע למלחמה בעוצמה רבה יותר מזו שתוכננה", ולכך מוסיף מיטשניק ותוהה 'מה היה קורה ללא הכוננות הזו? נס גדול היה לנו שדדו התעקש לקיים את הכוננות למרות עמדתו המקצועית של זעירא".
אירוע נוסף מתרחש באותם ימים וגם הוא תורם לאותה החלטה להסיר את הכוננות: "עוד לפני שהקבינט והמטבחון מאשרים את הכוננות חאפז אל אסאד מגיע לביקור במצרים ב-23 באפריל ומבקש לדחות את פתיחת המלחמה כי הצבא הסורי לא מוכן למלחמה. סאדאת מקבל ומחליטים לדחות את המלחמה לסוף הקיץ ושבוע לאחר הפגישה הזו מקור בכיר של המוסד במצרים מדווח שמצרים וסוריה החליטו לדחות את התקיפה לסוף הקיץ".
עוד מציין מיטשניק כי לא נכון להסתפק רק במקור אחד ולכן בוחנים את הדברים עם מהלכים נוספים, אם הם מתאימים להערכות המודיעיניות , ואכן מהפגישה במצרים יוצא אסאד לברית המועצות, שם הוא חותם על הסכם אסטרטגי לאספקת ציוד סובייטי, והציוד מגיע לקראת קיץ 73'. המשמעות היא ש"הכוננות הוכרזה, מועד המלחמה נדחה ומתקרבים לאוגוסט והמלחמה לא פורצת ולדדו לא הייתה ברירה. אי אפשר להחזיק את הצבא באותו מצב כוננות וב-12 לאוגוסט הוא נאלץ להורות על הסרת הכוננות".
אבל קורה דבר נוסף שמוביל את דדו להסרת הכוננות, 'מבצע עמלק'. מדובר במבצע יירוט של מטוס אזרחי לבנוני משום ההערכה שעליו עשוי להיות אחמד ג'יבריל, ממנהיגי הטרור המובילים של אותה תקופה. ראש אמ"ן מעביר את המידע על כך לרמטכ"ל אך מצרף המלצה שלא לפעול כי לא ניתן לוודא שג'יבריל על המטוס, כי מקורות עלולים להישרף אם יהיה מבצע ובנוסף לכך אם ייורט מטוס אזרחי והוא יונחת בישראל נחטוף על הראש מכל העולם.
"בעשרה באוגוסט דדו ממליץ לדיין ליירט את המטוס האזרחי ומנחיתים אותו בשדה התעופה רמת דוד. לוחמי סיירת מטכ"ל נכנסים ברובים שלופים למטוס, חוקרי שבויים חוקרים את נוסעי המטוס וג'יבריל לא שם. התוצאה היא שזעירא צודק כבר פעמיים מול הרמטכ"ל, פעם בכוננות שלא הוכיחה את עצמה לקראת ה-19 במאי, ופעם נוספת במבצע עמלק. ואכן מגנים את ישראל מכל העולם וגם איגוד הטייסים הישראלי מגנה על פיראטיות אווירית. התוצאה היא שמעמדו של זעירא מתחזק כי הוא צדק".
במציאות כזו כשפעמיים כבר דדו טועה מול זעירא, "מאז ביטול הכוננות הרמטכ"ל צריך להיזהר כפליים לפני כל החלטה שמעמתת אותו עם ראש אמ"ן שמדבר על סבירות נמוכה למלחמה ומציג לכך את כל הסיבות בעולם. ב-5 באוקטובר הרמטכ"ל חש אי נוחות ומכריז על מצב חירום ג', אבל לא על גיוס והיערכות למלחמה".
מיטשניק מגדיר את ההערכה הנכונה לכאורה של אמ"ן לגבי כוננות 'כחול לבן' כלא יותר מאשר ניצחון פירוס שמטבעו עולה בסופו של מהלך ביוקר למנצחים.