חודשים חלפו מאז ניסיון המרד של כוח וגנר, אך העדויות על הזוועות שביצע הכוח בשבויי מלחמה באוקראינה ממשיכות לזרום.
איליה מיכלצ'וק, לוחם אוקראיני שאיבד את שתי ידיו אחרי שלא קיבל טיפול רפואי ראוי בשבי של כוח וגנר, שיחזר בריאיון לעיתון הוושינגטון פוסט על ימי הזוועה שעבר.
כמו שבויים והרוגים רבים מהצד האוקראיני, מיכלצ'וק לחם באיזור העיר בחמוט, שם התנהלו קרבות עקובים מדם.
הוא שחזר את רגע הנפילה בשבי: "אני וחבר נוסף נחטפנו בצורה מהירה ואלימה, כשעשרות לוחמים אחרים היו נעדרים ולא ידענו מה עלה בגורלם".
בשל הקרבות, מיכלצ'וק נפל בשבי כשהוא פצוע בשתי ידיו כתוצאה ממתקפת רקטות. "הם שמו לי רצועות גומי שישמשו כחוסמי עורקים וכשהגענו לשטח רוסיה התחננתי שיקטעו לי את היד הימנית מרוב כאבים".
לדבריו, היה ניתן להציל את ידו השמאלית, אך הכוח החליט שלא לטפל בבעיה עד שהנמק החריף. "הם אמרו לי שלא יתנו לי טיפול רפואי עד שאדבר בחקירה".
בשלב מסוים, הורדם וכשהתעורר גילה כי שתי זרועותיו נקטעו ללא תפרים, דבר שהפך את ההחלמה לקשה וכואבת הרבה יותר.
החקירות נמשכו שעות ארוכות - וכשהיו רואים שמיכלצ'וק עומד לאבד את הכרתו - הזריקו לו חומר מעורר.
"אני לא חושב שהיה לי מידע למסור להם והם גם ידעו שאת המידע האמיתי הם יכלו לקבל רק מלוחמים בדרגות גבוהות יותר", טען. "אני חושב שהרעיון של החקירות והעינויים היו בעיקר עניין פסיכולוגי".
בנוסף, טען כי השובים מצד צבא שכירי החרב, ניסו לסכסך בין השבויים האוקראינים בניסיון לפגוע במורל שלהם. "הם ניסו לגרום לנו להאמין שאנחנו לא יכולים לסמוך אחד על השני, ושאנחנו במצב של להרוג או להיהרג".
לדבריו, אנשי הכוח שחקרו אותו ואת חבריו היו אכזריים אך ידעו להתייחס במידה פחות רעה משל לוחמי הכוח שתפסו אותם בשטח. הוא גילה כי הלוחמים בכוח הגרילה קטעו אצבעות לכמה שבויים ממניעים סדיסטיים והציתו אחד מהלוחמים.
"היינו בחדר חנוק שלא היה בו חלון. בשלב מסויים קדחו לנו חור בקיר כדי שיהיה טיפה אוויר", העיד. "השבויים האחרים עזרו לי לתפקד בלי הידיים וכשלא הצלחתי להרדם מכאבים, הם דיברו איתי והעסיקו אותי במשמרות".
מיכלצ'וק סיפר על יום השחרור שלו: "הרגשתי עקצוצים בעיניים מהשמש אחרי תקופה בלי אור יום והתקשיתי לנשום בגלל השינוי הקיצוני מהאוויר הטחוב. "הדבר הראשון שקיבלתי אחרי השחרור שלי היה כוס קפה וסיגריה".
בסיום הריאיון נשאל מה לדעתו עלה בגורלם של עשרות מחבריו שנעלמו השיב: "אני מעדיף שלא לחשוב מה קרה להם. הורים ובני משפחה של החברים האלו פונים אליי ושואלים אם אני יודע מה קרה להם. אני לא יודע מה לענות להם".