את פסיקתו מסר בית המשפט אתמול בעניין ערעורו של עורך 'מעריב' אמנון דנקנר על פסק דין של בית משפט השלום בירושלים, אשר חייב את דנקנר בתשלום פיצויים לאיתמר בן-גביר, בשל פרסום לשון הרע לאחר שזה קרא לו "נאצי".
תלונתו של בן גביר הוגשה בעקבות דבריו של דנקנר בתכנית 'פוליטיקה' בערוץ הראשון, בה אמר כי "מותר להתגונן מול איתמר הקטן, הנאצי הזה" וכן "סתום את הפה נאצי מלוכלך". כאמור בית משפט השלום בירושלים הורה לדנקנר לפצות את בן גביר, אולם דנקנר הגיש את ערעורו שהתקבל בבית המשפט המחוזי בעיר.
שופטי בית המשפט המחוזי קבעו, כי דברי דנקנר היו משום הבעת דעה וכי "הדעה שהביע לא חרגה בנסיבות העניין מתחום הסביר".
העיתון גלובס דיווח כי כבר בפסיקה הראשונית קבע שופט בית המשפט השלום, רפי שטראוס, כי "בדבריו של דנקנר היה משום הבעת דעה וכי הדעות ודרכי הפעולה של בן-גביר, אשר היה חבר בתנועת כך עד שהוצאה מחוץ לחוק, זהות ותואמות את התורה הנאצית וכי בין אלה קיימים קווי דמיון רבים, מבהילים ומקוממים".
עם זאת מציין העיתון כי למרות האמור לעיל החליט השופט, שדנקנר אינו נהנה במקרה זה מהגנות שבחוק, אך לאור הנסיבות הוא חויב בפיצוי של שקל אחד בלבד, כאקט סמלי.
על קביעתו זו של השופט ערערו שני הצדדים לבית המשפט המחוזי. השופטים יהונתן עדיאל, בעז אוקון וחנה בן עמי קיבלו את עמדת דנקנר, כפי שיוצגה על ידי עו"ד אורי שנהר.
השופטים קבעו, "הבעת הדעה אינה רחוקה מהתשתית העובדתית, לפיה קיימים קווי דמיון בין שתי התורות. המסקנה אליה יכול להגיע אדם היא, כי דעותיו של בן-גביר דומות או מזכירות את האידיאולוגיה הנאצית".
עוד הוסיפו השופטים ואמרו כי בן-גביר לא הוכיח הוכחה פוזיטיבית, שהדברים שנאמרו אינם אמת. לכן לדנקנר עומדת חזקת תום הלב בדבריו.
את הידיעה ב"גלובס" חותמות המילים "למרות פסק הדין, ציינו השופטים שהשימוש בביטוי "נאצי" יש בו משום וולגריזציה של השיח הציבורי והלהטת הרוחות לשמה ושלא לצורך. עוד ציינו השופטים, כי פסק הדין ביחס לביטוי זה מתייחס רק לנסיבות מקרה זה". (ש)
תלונתו של בן גביר הוגשה בעקבות דבריו של דנקנר בתכנית 'פוליטיקה' בערוץ הראשון, בה אמר כי "מותר להתגונן מול איתמר הקטן, הנאצי הזה" וכן "סתום את הפה נאצי מלוכלך". כאמור בית משפט השלום בירושלים הורה לדנקנר לפצות את בן גביר, אולם דנקנר הגיש את ערעורו שהתקבל בבית המשפט המחוזי בעיר.
שופטי בית המשפט המחוזי קבעו, כי דברי דנקנר היו משום הבעת דעה וכי "הדעה שהביע לא חרגה בנסיבות העניין מתחום הסביר".
העיתון גלובס דיווח כי כבר בפסיקה הראשונית קבע שופט בית המשפט השלום, רפי שטראוס, כי "בדבריו של דנקנר היה משום הבעת דעה וכי הדעות ודרכי הפעולה של בן-גביר, אשר היה חבר בתנועת כך עד שהוצאה מחוץ לחוק, זהות ותואמות את התורה הנאצית וכי בין אלה קיימים קווי דמיון רבים, מבהילים ומקוממים".
עם זאת מציין העיתון כי למרות האמור לעיל החליט השופט, שדנקנר אינו נהנה במקרה זה מהגנות שבחוק, אך לאור הנסיבות הוא חויב בפיצוי של שקל אחד בלבד, כאקט סמלי.
על קביעתו זו של השופט ערערו שני הצדדים לבית המשפט המחוזי. השופטים יהונתן עדיאל, בעז אוקון וחנה בן עמי קיבלו את עמדת דנקנר, כפי שיוצגה על ידי עו"ד אורי שנהר.
השופטים קבעו, "הבעת הדעה אינה רחוקה מהתשתית העובדתית, לפיה קיימים קווי דמיון בין שתי התורות. המסקנה אליה יכול להגיע אדם היא, כי דעותיו של בן-גביר דומות או מזכירות את האידיאולוגיה הנאצית".
עוד הוסיפו השופטים ואמרו כי בן-גביר לא הוכיח הוכחה פוזיטיבית, שהדברים שנאמרו אינם אמת. לכן לדנקנר עומדת חזקת תום הלב בדבריו.
את הידיעה ב"גלובס" חותמות המילים "למרות פסק הדין, ציינו השופטים שהשימוש בביטוי "נאצי" יש בו משום וולגריזציה של השיח הציבורי והלהטת הרוחות לשמה ושלא לצורך. עוד ציינו השופטים, כי פסק הדין ביחס לביטוי זה מתייחס רק לנסיבות מקרה זה". (ש)