"יש לי בעיה לא שגרתית", אמרה לי רותם וראיתי שהיא נבוכה. רותם היא מרפאה בדיקור סיני שנעזרתי בשירותיה רבות, ועם הזמן הפכנו לחברות. "אני לא יודעת לבשל. יותר נכון, אני לא מצליחה להבין למה עושים מהאוכל כזה עניין. מבחינתי האוכל הוא פשוט כורח המציאות, ואני משתדלת שהוא יהיה הכי בריא שאפשר. טעים זה לא משהו שמעניין אותי".
"אם זה מתאים ונכון לך, אז למה מה הבעיה?" שאלתי.
"כי אני לא לבד בעולם... יש לי ילדה אחת שיצאה דומה לי בעניין הזה. מגיל קטן אני מכינה לילדים שלי חביתות בלי מלח, בעיקר בגלל הבריאות, אבל כשהם גדלו הם לא הסכימו לזה יותר, חוץ ממנה. ואת הבישולים שלי הם ממש לא אוהבים. אפילו לא בשבת. מזל שבעלי מבשל חלק מהמאכלים של שבת ואותם הם אוהבים. אני פשוט לא יכולה לדמיין את עצמי משקיעה זמן וכוחות בדבר הזה. העיקר שיהיה בריא וזהו!"
"באמת לא שגרתי", הרהרתי בדבריה. "כמעט כל האנשים מתקשים להפסיק לאכול את מה שטעים להם ובזה עיקר המלחמה שלהם, לאכול בריא זה דבר שהם נלחמים עליו".
"בדיוק! זה מה שחשבתי, שאם קיבלתי כזו מתנה משמיים שאני לא משתגעת על אוכל, למה אני צריכה להשתגע בשביל אחרים? שילמדו ממני וזהו".
"את יודעת רותם, אני אדם זריז מאוד בטבעי. אני אוהבת שדברים יזוזו מהר בכל תחום שהוא, ומאוד קשה לי עם איטיות. כשאני נתקלת באדם איטי, נגיד קופאית בסופר, אני נטרפת ממנה. כל אחד מאיתנו קיבל טבע מסוים שגורם לו לראייה מצומצמת ולתחושה שהכי טוב להיות הוא. אם אני מסודרת – כולם צריכים להיות מסודרים. אם אני מחושבת – כולם צריכים להיות מחושבים. אבל עובדה שהשם חושב אחרת, ויש כל כך הרבה טבעים בעולם. אדרבה, פעמים רבות אנחנו נפגשים עם מישהו הפוך מאיתנו כדי ללמוד שיש עוד הרבה דרכים של קיום, וכולן נכונות בזמנים מסוימים ובעייתיות ברגעים אחרים".
אוכל שמרומם את הנפש
"תסבירי לי למה זה חשוב שהאוכל יהיה טעים? נראה לי שצורת האכילה שלי הרבה יותר פשוטה ונכונה משל שאר האנשים".
"אם תנסי להתחבר לזה מבחינה חיצונית כנראה שבאמת לא תצליחי. למרות שאני שפית, גם אני לא אוהבת שעושים מהאוכל משהו מוגזם ונערץ שמשרת בעיקר את תאוות האכילה והזלילה. אבל אם תנסי להתבונן יותר לעומק תצליחי להבין שיש כאן משהו אמיתי שאת מחמיצה. עובדה שכל השמחות היהודיות תמיד נחגגות בסעודת מצווה. סימן שיש לאוכל גם כוח מצד הקדושה, יש לו יכולת לרומם את הנפש. וזה ידוע שהרבה פעמים כשאנחנו עצובים – אנחנו הולכים לאכול משהו ומרגישים טוב יותר".
"את רואה? וזו טעות! אנשים מתרגלים לאכול שטויות בשביל כמה דקות של התרוממות רוח שהסוכר נותן להם".
"אולי. אבל מצד שני, אם מחברים לאוכל הבריא גם טעם טוב יש כאן חינוך לגוף. כך אנחנו מראים לו שהוא יכול לאכול בריא ועדיין ליהנות, וההנאה מהאוכל היא חלק חשוב בחיינו. אפילו את, כשהתארחת אצלי, נהנית מהאוכל, נכון?"
"טוב, אביגיל. את שפית, ברור שנהניתי", רטנה רותם.
"גם לי כשפית יש כישלונות ומאכלים שלא מצליחים, אבל אני מנסה ומתפללת שהאוכל יהיה הכי טעים שאפשר. את צריכה להסתכל על טעם כמו על מלבוש. התורה מצווה אותנו להתלבש באופן מכובד, להגיש את עצמנו לעולם באופן שישדר לעצמנו ולאחרים: אני חשובה, אני מכובדת, אני בת מלך. באותו אופן הטעם הטוב באוכל מלביש אותו בלבוש מכובד, הופך אותו למשהו מרומם. הרי יכולנו לאכול קש ותבן כמו סוסים באבוס. פרט לכך, כשאנחנו מכינים אוכל טעים לאנשים מסביבנו אנחנו מכניסים בו רגש, אכפתיות, הקשבה לצרכים של בני משפחתנו. כמה ילד נהנה כשמכינים לו את האוכל שהוא הכי אוהב? כי כשאמא מכינה אוכל היא מכניסה פנימה את הלב. הטעם הטוב נותן שמחה, והשמחה לא פחות חשובה מהכוח הטבעי שנמצא במאכלים. אם אוכלים אוכל בריא בלי לשמוח בו חלק חשוב מהטוב שיש בו אינו זוכה לצאת לאור, ואני לא יודעת אם אני צודקת אבל אני חושבת שהוא נהיה גם פחות בריא".
"את יודעת", אמרה רותם. "אף פעם לא חשבתי על הנושא בצורה כזאת. באמת, גם הדרך שבה אוכלים חשובה. אם אני סתם מנשנשת מהצלחות של הילדים אני נשארת עם הרגשה גרועה, אבל אם אני יושבת ליד שולחן נקי ומתייחסת בכבוד לארוחה שלי אני מרגישה שהיא מתעכלת אחרת!"
"זהו", שמחתי, "זה בדיוק הכיוון הנכון. פגשתי לא מעט ילדים של הורים שהקפידו על הבריאות ולא השקיעו יותר מדי באוכל – שפשוט שונאים אוכל בריא! זה כל כך חבל!"
"אז יש לך בשבילי כמה מתכונים טובים?" צחקה רותם, ושתינו שקענו לראשונה בשיחת נשים על מתכונים מוצלחים.
עלי סלק במילוי קינואה ועדשים
והנה דוגמה אחת למתכונים שנתתי לרותם: מתכון שמשלב את כל חומרי הגלם האהובים עליה למנה טעימה ברמות! עלי הסלק ממולאים במעין מג'דרה של קינואה ועדשים. אפשר בהחלט להחליף את הקינואה באורז אם רוצים. הכול מתבשל יחד ברוטב עגבניות עדין ומתקבלת מנת בריאות צמחונית יפהפייה וטעימה בצורה לא רגילה.
דרגת קושי:
בינונית
זמן בישול:
20+20 דקות
6 מנות
12 עלים של סלק בלי הגבעול
חצי כוס קינואה
חצי כוס עדשים שחורות או ירוקות
2 בצלים קצוצים דק
3 כפות שמן זית
מלח ופלפל
רבע כפית כורכום
לרוטב:
3 כפות שמן זית
2 שיני שום כתושות
4 עגבניות טחונות לרסק
מלח ופלפל
כפית פפריקה
מכינים את המלית לעלי הסלק: בשני סירים קטנים שמים באחד את הקינואה ובשני את העדשים. מכסים במים עד גובה 2 סנטימטרים מעל הקינואה והעדשים. מביאים לרתיחה ומבשלים מכוסה במשך 20-15 דקות, עד שהם מתרככים. מסננים אותם היטב ומעבירים את שניהם לקערה.
מטגנים את הבצל עם שמן הזית על אש בינונית במשך כ־10 דקות עד להזהבה. מוסיפים. מתבלים במלח, פלפל וכורכום.
לוקחים עלה סלק אחד, חותכים את כל שאריות הגבעול אם יש, מניחים בתחתית העלה שתי כפות גדושות של מלית ומקפלים את העלה משני הצדדים. מגלגלים לרולדה מהודקת עד לקצה העלה ומעבירים לצלחת. ממשיכים להכין באותה צורה את כל העלים.
מכינים את הרוטב: שמים את השמן בסיר בינוני ומטגנים את השום על אש גבוהה דקה או שתיים, מוסיפים את העגבניות המרוסקות והתבלינים, מביאים לרתיחה ומנמיכים את האש. מניחים את עלי הגפן בתוך הרוטב ומוסיפים חצי כוס מים. מביאים שוב לרתיחה, מנמיכים את האש ומבשלים מכוסה במשך 20 דקות. מגישים חם יחד עם הרוטב.
לתגובות: avmyzlik@gmail.com
***