התחלה// נולד בירושלים, אך בגיל שנתיים ירדה משפחתו לארצות הברית. "גדלתי במשפחה ציונית מדורי דורות. ההורים שלי עלו ארצה בנפרד, נפגשו כאן והתחתנו. מכיוון שלא הסתדרו כלכלית הם חזרו לארצות הברית". הבכור מתוך שלושה אחים.
אבא// אליעזר פוגל (70), התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בחיל האוויר. איש עסקים ותיק בתחום שוק ההון. כעת בפנסיה.
אמא// יהודית פוגל (70), לאחר עלייתה ארצה למדה לתואר שני באוניברסיטה העברית. במשך שנים רבות עבדה כמורה לחינוך מיוחד. גם היא בפנסיה.
ציוני בגולה// הילדות עברה עליו בדרום פלורידה, תחילה במיאמי ולאחר מכן בבוקה רטון. "גרנו בשכונה כללית, אבל להורים שלי היה חשוב לשמור על מסורת יהודית וציונית. הגענו לארץ לפחות פעם בשנה־שנתיים. הפוקוס תמיד היה על הארץ, אם כי למדתי בבית ספר כללי – פאבליק סקול".
לבד בארץ// "החוויה העוצמתית ביותר משנותיי בתיכון היא הביקורים שערכתי לבד בארץ בחופשות, שבמהלכם חוויתי והתחברתי לארץ ישראל. לאורך השנים ערכתי גם ביקורים עם הוריי, אבל בביקור הראשון שלי לבד בארץ הרגשתי שארץ ישראל היא הבית האמיתי שלי".
קסאם בשדה// עם סיום לימודי התיכון, בגיל 18, עלה על מטוס ארצה במסגרת תוכנית נתיב. "למדתי חצי שנה בירושלים וחצי שנה התנדבתי בקיבוץ סעד. התעקשתי להשתבץ בתור מתנדב בענף החקלאות ועבדתי במערכת ההשקיה של שדות הקיבוץ. באחד הימים, בזמן שעבדנו בשדה, נחת טיל קסאם 2 הראשון ששוגר מעזה ופגע פחות מ־500 מטרים ממני. ראינו עד כמה רחוק הטילים שלהם יכולים להגיע. זו הייתה תקופה של פיגועי טרור יומיומיים, אבל לא חששנו כי היינו בטוחים שזה המקום שלנו. באנו לארץ לבנות ולהיבנות".
עולה חדש// לאחר שנת המעבר בארץ חזר לארצות הברית לטובת לימודי תואר ראשון בלימודי יהדות ורטוריקה באוניברסיטת מרילנד. "לאחר תקופת הלימודים, שארכה ארבע שנים, הגעתי לנקודת ההכרעה. ידעתי שאם לא אעלה קיים סיכוי שזה כבר לא יקרה בעתיד, ומבחינתי זאת לא הייתה אופציה. החלטתי: זהו, אני חוזר ארצה".
חבלי קליטה// בארץ החל ללמוד באולפן של הסוכנות היהודית שמיועד לעולים חדשים בוגרי אקדמיה. "תוך כדי הלימודים באולפן העליתי את הפרופיל שלי, כדי שאוכל להתגייס לשירות קרבי".
על מדים// פרט להעלאת הפרופיל הוא חתם על שנת התנדבות נוספת ושובץ כלוחם בחיל השריון. "היה שירות מעניין ומספק מאוד. המשכתי לשרת גם במילואים, והשתתפתי גם במבצע צוק איתן. לעולם לא אשכח את רגע ההכרזה בקשר על נוהל חניבעל של חטיפת חיילים. ברגעים ההם לא האמנתי שאחרי תשע שנים עדיין נדבר על החזרת גופותיהם של הדר גולדין ואורון שאול הי"ד. זה בלתי נתפס".
עברית בבקשה// עם תום השירות הסדיר החל ללמוד לתואר שני במדיניות ציבורית וממשל במרכז הבינתחומי בהרצליה. "אני מאמין ביכולת של מוסדות ציבוריים ושל ממשל לעשות טוב למען העם. בתור עולה מארצות הברית בחרתי ללמוד מסלול בעברית. זה היה לי חשוב. סיימתי את התואר בהצטיינות ואני בהחלט גאה בזה".
יוזם ציונות// במהלך ארבע השנים הבאות עבד בכמה עבודות בתחום של מדיניות ציבורית וניהול פרויקטים ציוניים, מנהל תכנון אסטרטגיה ויח"צ יזמות יפה בירושלים. לאחר מכן הקים בשותפות את קבוצת היזמות קנטור–פוגל שבה היה מנכ"ל.
החצי השני// תמיר, אחות סיעודית שגם עלתה מארצות הברית. "הכרנו דרך ידידים משותפים מהלימודים". עם השנים התחברה לתחום של אם וילד. ב־2015 קיבלו בני הזוג החלטה משותפת לחזור לתקופת לימודים בארצות הברית, כדי שתהפוך ליועצת הנקה בינלאומית מוסמכת. "זו הייתה החלטה לא קלה, אבל הבטחנו זה לזו שכאשר היא תסיים את הלימודים נחזור ארצה ונגדל כאן את המשפחה".
שגריר// הזוג הצעיר התחיל פרק חדש בחייו בארצות הברית. "עברתי לעבוד בקהילה היהודית בריצ'מונד וירג'יניה, תחת הפדרציה היהודית. הייתי אמון על קשרי חוץ וממשל של הקהילה, וכן על היחסים הבין־דתיים עם שאר הקהילות היהודיות. למשל, שמרנו על קשר עם עיריית חדרה, שאיתה הייתה לנו ברית ערים תאומות".
אחוות אחים// בנוסף לכך הופקד על פיתוח שיתוף פעולה עם העיר זפוריז'יה שבאוקראינה. "באותם ימים היה מדובר בעיר לא מוכרת במיוחד, ויכולנו לתמוך בקהילה היהודית המקומית ולסייע לה. אף אחד לא דמיין שהעיר תהפוך למוקד במלחמה ולמוכרת בנסיבות שכאלה".
מקשר// הכוונה המקורית הייתה לחזור ארצה בשלב מוקדם יותר, אך בשל התפרצות מגפת הקורונה הכול התעכב וכך נמשכו המגורים בארצות הברית שבע שנים. "גרנו בריצ'מונד וירג'יניה במשך שלוש שנים, משם המשכנו כמשפחה לאטלנטה, ג'ורג'יה. שם עבדתי בתור מנהל אזור דרום־מזרח ארצות הברית באיפא"ק - השדולה הפרו־ישראלית האמריקאית".
חוזרים// לפני כשנה חזרה משפחת פוגל ארצה. "המעבר המחודש ארצה גרם לי להבין את חשיבות תהליך הקליטה של העולים החדשים. להגיע ארצה זה דבר אחד, להיקלט בארץ – זה כבר סיפור אחר. כמי שחווה את הקושי כעולה חדש, אני משתדל מאוד לעזור ולהתנדב בארגונים שונים שמעניקים מעטפת תמיכה בתהליך הקליטה, כמו 'נפש בנפש' ואחרים. אני מאוד גאה שבתפקידי הנוכחי במרכז האקדמי לב אנחנו מסייעים כמיטב יכולתנו לעולים חדשים שמגיעים ארצה מאוקראינה, מרוסיה, מצרפת, מאתיופיה ומארצות הברית. זה לא מובן מאליו, ואני מקווה ומצפה ליותר מהמוסדות הממשלתיים כדי להגשים את חזון קיבוץ הגלויות".
תורה ומדע// לקראת החזרה ארצה מונה לתפקיד סגן נשיא המרכז האקדמי לב. "אין עולם בלי תורה, ואין תורה בלי מדע, והחיבור בין שניהם הוא חלק מתיקון עולם במלכות ה'. זה היה חלק משמעותי בבחירה שלי להגיע למרכז האקדמי לב. התפקיד שלי הוא בעיקר כלפי חוץ: גיוס משאבים, קשרי חוץ וממשל, יחסי ציבור וכדומה. על אף שהשנה הראשונה היא תקופת היכרות, במהלך השנה יחד עם הצוות הצלחנו לגייס סכומים גדולים לטובת המשך פיתוח המרכז, ואני מקווה שבעזרת ה' נמשיך לגדול ולהתעצם".
בשורה נשית// אחת המטרות ששם לעצמו לתקופה הקרובה היא פיתוח קמפוס טל לנשים, שנבנה בימים אלה. "מדובר בבשורה של ממש למדינת ישראל. בשנת 2022 הרשות לחדשנות ציינה כי 28 אחוזים מהעובדים בהייטק הם נשים. 63 אחוזים מהסטודנטים במרכז האקדמי לב הם נשים. אחת מתוך חמש נשים שלומדות מדעי המחשב בארץ עושה זאת דרכנו, ולשמחתי הפכנו למוסד אקדמי מוביל בשילוב נשים במדעי המחשב. לאחר שקיבלנו הקצאת קרקע אנחנו בעיצומו של תהליך הבינוי של הקמפוס החדש למכון טל, שיהיה מתאים לנשים דתיות וחרדיות שנמצאות בחזית האקדמיה".
הנחת// שלושה: עמיצור יהושע (7), יעל שרה (5) ועמליה חיה (2).
אם זה לא היה המסלול// "לא יודע מה המסלול החלופי היה יכול להיות, אבל בטוח שזה היה קשור בדרך כלשהי לארץ ישראל. לא רואה את עצמי מגיע למקום אחר".
במגרש הביתי
בוקר טוב// סדר היום מתחיל קצת לפני השעה שש בבוקר וכולל תפילת שחרית, ארגון והקשבה לילדים ומשם יציאה לעבודה. "מגיע למשרד בסביבות שמונה ומתחיל בסבב פגישות, הכנת חומרים לפגישות עתידיות, תכנון ואסטרטגיה של המחלקות במכון שאני מנהל. אין אף יום משעמם". מסיים את יום העבודה בסביבות שבע בערב.
פלייליסט// אוהב מגוון סגנונות: החל מישי ריבו ואהוד בנאי, לצד כוורת וחווה אלברשטיין שעליהם גדל בבית. אוהב לשמוע גם מוזיקה קלאסית.
השבת שלי// "הרגע האהוב עליי הוא כשאנחנו יושבים יחד סביב שולחן השבת והבן שלי אומר דבר תורה. גם אם הכנתי בעצמי דבר תורה מהרב זקס, כשהבן שלי מביא חומש או פניני הלכה לילדים – אני מתאהב בו. זה הדבר הכי מתוק שיכול להיות".
דמויות מופת// "אבא שלי, שלימד אותי מה זה לאהוב ולשרת את המשפחה, וסבא יהושע פלדמן ז"ל. למרות שסבל ממחלת הפוליו, התנדב לחיל הים של ארצות הברית במלחמת העולם השנייה כדי להילחם בנאצים. עלה ארצה בשנות ה־50 עם רעייתו וכצעירים הם התנדבו בקיבוץ בצפון. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים הוא הגיע להדסה עין כרם והציע את שירותיו בתור שרברב מקצועי והתנדב בבניית אמבטיות לפצועי שריפה משריון. סבא ז"ל לימד אותי מה זה לאהוב לשרת את העם שלנו".
מפחיד אותי// "שנשכח את גודל הזכות להיות בארץ ישראל וחלילה ניתן למחלוקות בינינו להוביל אותנו לתהום".
משאלה// "אהבת חינם בעם ישראל".
כשאהיה גדול// "בן תורה".
לתגובות: yosefpr@gmail.com
***