הרב משה צוריאל (85), מחבר ספרים פורה ור"מ בישיבות בציונות הדתית, שהלך לעולמו ביום חמישי האחרון לאחר מאבק ממושך במחלה, הבין לאחרונה שימיו ספורים.
הוא צלצל לתלמידו הרב שלמה לוי, ראש ישיבת ההסדר בראשון לציון, ובפיו בקשה. "הרב ביקש מאוד שנוציא שלושה כרכים חדשים מתורתו, עמוסים בברכה חדשה, אוצרות על הירושלמי והבבלי ואוצרות חדשים על פרשת השבוע", מספר הרב לוי בשיחה עם העיתון 'בשבע'.
"הרב רצה שהספרים יצאו לפני שיחזיר את נשמתו לבורא עולם. אמרתי לרב: לא משנה איך ומה, על אחריותי, אתה תראה אותם עוד בחיותך. ואכן הרב ראה אותם והיה מאושר ושמח. עכשיו אנחנו נפיץ אותם לזכרו ולזכר תורתו הגדולה".
בזמן מחלתו גם אצל תלמידיו חלחלה אט אט ההבנה כי כדאי לבקר את הרב בהקדם. "לפני כחודש, כשהתפרסם שמצבו של הרב הורע מאוד, מיד התקשרתי לבן שלי שלומד בישיבה בצפון ואמרתי לו שיצא לבית הרב", מספר תלמידו אסף אזולאי, קבלן ויזם בנייה. "באותו זמן יצאתי מביתי, נפגשנו בבני ברק והגענו לבית הרב. לאחר המתנה קצרה שבה למדנו יחד בסלון של הרב, זכינו להיכנס לחדר שלו. כשראיתי אותו כמעט בכיתי, כי היה לי קשה לראות אותו צהוב וחלוש. הצגתי לרב את בני וביקשתי שיברך אותו. הרב מעצמו פתח ואמר לו: אני מבקש ממך שלא תצא מהארץ אף פעם. אמרתי לרב שבני נמשך אחר ברסלב, ואני חושש שהוא יצא לאומן. הרב ענה שגם בברסלב יש שיטות שרק מי שגר בגלות יגיע לאומן, אבל לא מי שגר בארץ ישראל. הרב ביקש מבני שילך עם הנכדה שלו ויביאו ליקוטי מוהר"ן.
"כשהספר הגיע הרב ביקש שנפתח בסימן קנ"ה ונתן לנו סימן לזכור מהפסוק 'אמת קנה ואל תמכור'. דרכו של הרב הייתה לתת סימנים בכל מקור. הרב הצביע באמצע הסימן וביקש ממני לקרוא. היו שם דיבורים בשבח ארץ ישראל, והרב היה ממשיך משפטים מסוימים בעל־פה. כשהגעתי למשפט אחד, הרב חזר עליו כמה פעמים והדגיש אותו באוזנינו: 'נמצא שעיקר עבודת איש הישראלי, זוכין על ידי ארץ ישראל, שהוא בחינת אמונה, בחינת אריכת אפיים, בחינת כוח הגודל וכוח הצומח, שעל ידי זה זוכין להתחזק בעבודתו, ולבלי להסתכל על שום מונע ומעכב ומבלבל, שאי אפשר לזכות לעבודת השם באמת כי אם על ידי זה וכנ"ל'. הרב אמר: שמעתם? אי אפשר לזכות לעבודת ה' בלי בלבולים ומניעות אם לא על ידי ארץ ישראל. אני חשבתי שהרב יצנן את בני מברסלב, כי כך הכרתי את השקפותיו, אך הרב אמר לבני ולי שברסלב זה טוב, ואף עודד אותו ללכת לפי ליבו. באיזשהו שלב התפרצתי ובסערת רגשות אמרתי לרב שאני לא מסוגל לראות אותו ככה, ושהרב יקר לי ומה נעשה בלעדיו. הרב מיד אמר: אני מבקש לא להיות בעצבות, רק בשמחה".
קשה היה להגדיר את הרב צוריאל. ר"מ בישיבות בציונות הדתית, מחבר עשרות רבות של ספרים, בהם שבעה כרכים של אוצרות הראי"ה, מפתחות לספרי הרב קוק עם מאמרים וביאורים בדבריו וכן דברי תורתו מספרים ומכתבי יד. הרב היה מלמד בישיבות שמרניות ותקיף בעניינים של ארץ ישראל, אך מאידך גיסא מקל הלכתית בסוגיות כמו הסכמי קדם נישואין וגיור קטינים. יחד עם זאת הרב היה תושב בני ברק כל חייו, צאצאיו משתייכים לציבור החרדי, ובהם בנו הרב אברהם צוריאל, רבה של נס ציונה. הרב עצמו למד שנים רבות חברותות עם כמה רבנים בכירים מהציבור הליטאי. "הרב צוריאל היה איש האמת, איפה שהייתה תורה אמיתית וישרה הוא היה מחובר אליה, הכול היה בשום שכל ובטוב טעם ודעת, ישר אמיתי, נמרץ, אדם שכולו ספר תורה מהלך, אדם שכולו יראת שמיים טהורה, האיש שהצליח ללכת עם כל המחנות לפי האמת. הוא לא בליל, הוא אמת מצד עצמו", מגדיר הרב שלמה לוי.
בין הרבנים החרדים שהרב התקרב אליהם במיוחד היו הרב חיים פרידלנדר והרב שמואל דביר. "הרב צוריאל, שגר בבני ברק והקפיד על לבוש מסורתי, והיה ידוע בביתו של הגר"ח קניבסקי זצ"ל כצדיק ובקי – למד בצעירותו במרכז הרב עם הרב צבי יהודה זצ"ל, והיה מגדולי המהדירים של כתבי הראי"ה קוק שנים אחר כך", מספר תלמידו הרב אליהו דורדק, ר"מ בישיבת מצפה יריחו. "הרב למד עם כמה רבנים מהציבור הליטאי, שהיו מיוחדים באישיותם ועוד יותר בהשקפותיהם, בהם הרב חיים פרידלנדר זצ"ל, הרב שלום אולמן זצ"ל והרב שמואל דביר זצ"ל. בכך ניתן להסביר את הדבקות של הרב צוריאל אליהם, ואת השקפותיו שהתפתחו במשך השנים".
בצעירותו למד הרב צוריאל בישיבת מרכז הרב. "בשנים שלמד במרכז הרב אני זוכר כיצד הוא התמחה מאוד מאוד בספרות המחשבה, כמו כתבי המהר"ל, השפת אמת והרב קוק", נזכר הרב יעקב אריאל, מבכירי הרבנים בציונות הדתית. "ראיתי באופן טבעי את הפרסומים שלו, התפעלתי מאוד משפע הידיעות, האיסוף וההתמדה. הוא פתח אוצרות רבים לגדולי ישראל, מדובר במפעל גדול".
בשנות לימודיו במרכז הרב, הוא היה לאחד מתלמידי הרב צבי יהודה קוק והשתתף גם בשיעורי הרב הנזיר. "פעם כשלמדנו 'אורות התורה' עם הרב צוריאל, הוא הראה לי שיש לו ספר 'אורות התורה' שאותו למד בחברותא עם הרב צבי יהודה. הייתה לו אהבה גדולה לרב צבי יהודה, והוא סיכם את כל הלימוד שהיה להם ביחידות", מספר תלמידו הרב ניר שקורי, ראש ישיבת בני עקיבא רעננה.
בשנים תשל"ז–תשנ"ה היה משגיח בישיבת שעלבים. "הוא נתן המון שיעורים בישיבה, בעיקר במהר"ל ובכתבי הרב. תלמיד חכם מופלג, ידען עצום וגדול עם זיכרון לא נורמלי, מיוחד במינו, שהיה לו קשר אישי ועמוק עם הרבה תלמידים", סיפר הרב יואל קטן בשיעור. לדבריו, בעקבות אירוע שנגע לרצח רבין הפסיק ללמד בישיבה. "אחד החברים של יגאל עמיר, דרור עדני, היה תלמיד מובהק של הרב צוריאל, ובתקשורת אמרו שהרב צוריאל היה הרב של יגאל עמיר. הציבור שלנו היה בהיסטריה ובפחד כללי, השתגעו נגדנו. מרוב פחד ראשי ישיבת שעלבים והנהלתה החליטו להוציא אותו לחופשה ללא תשלום, כל כך פחדו להסתבך, והרב צוריאל לקח את זה קשה מאוד, הוא אמר שזה לא צודק. לבסוף המשטרה בכלל לא חקרה אותו, הכול היה התקשורת".
כבודו של תלמיד שיעור א'
התחנות הבאות אחרי שעלבים היו ישיבות ראשון לציון, מצפה יריחו ותורת החיים, ובתקופה הזאת הוא גם חיבר עשרות ספרים חשובים שנכנסו לארון הספרים היהודי. נוסף על כך ההדיר הרב עשרות ספרים של גדולי ישראל, בהם ספרי קבלה, וחיבר עוד עשרות ספרי ליקוטים ומפתחות על גדולי ישראל. "ביום שהוא עזב את ישיבת שעלבים, אחרי רצח רבין, הייתי אצלו בבית ואמרתי לו: מפצירים ברב ללמד בישיבת ראשון לציון", מספר הרב שלמה לוי. "אחרי עשר שנים הוא אמר לי: אולי אתה רוצה להביא רב אחר, אמרתי לו: ההפך הוא הנכון. מאז שהחל ללמד היינו איתו בקשרים עמוקים מאוד".
יחד עם זאת, מדגיש הרב לוי, החיבור שלו עם הרב צוריאל התחיל מוקדם יותר. "המפגש הראשון שלי איתו היה דרך הספרים שלו. כשהייתי בשיעור א' במרכז הרב, בחדר 11 ב' עם הרב מנחם בורשטין, היו לנו הספרים של הרב צוריאל. מאוחר יותר נפגשתי איתו דרך אחי הגדול הרב שמעון לוי, שלמד בישיבת שעלבים. דיברנו ונקשרנו. הספר הראשון שקיבלתי ממנו היה בית יחזקאל במהדורה הראשונה שלו, בספר הזה ראית איך הרב צוריאל ידע להתמודד עם הזרמים השונים בעולם התורה ומצא את דרך היושר והאמת שסימנה את כל דרכו בחיים לאחר מכן. אני זוכר כיצד התייעצתי איתו על ספר שיכול לעזור מאוד בלימוד פנימיות התורה, והוא המליץ לי על פתחי שערים לרב יצחק אייזיק חבר.
"בישיבה שאבנו ממנו הרבה כוחות ועוצמה למצוא כתבים חדשים של מרן הרב זצ"ל ולהוציא אותם לאור", מספר הרב לוי. "בחייו הוצאנו את אוצרות הראי"ה א-ז, ואנו מתעתדים להוציא כרכים נוספים. ראיתי עד כמה הרב קוק השפיע עליו עמוקות מעצם העובדה שלקח על עצמו להוציא את הכתבים של הרב נפתלי הרץ ויזל, וכל זה משום שהרב כותב באיגרת לאחיו שיש בכתבי הרב ויזל דברים עמוקים ונפלאים, אף שאומנם צריכים מתינות כדי להבין מה כותב. עד תשע"ד בערך הוא לימד בישיבה, ואז אמר: אני מודה לכם מאוד על שנתתם לי להעביר שיעורים פה. זכינו לקבל את ההשראה של הלימוד, האמת, הצדק והיושר שאפיינו אותו, הזריזות הנפלאה שהייתה בו והמתינות המחשבתית וההבזק הרעיוני שהיו נר לרגליו".
לצד היותו ר"מ בישיבת ראשון לציון, הוא לימד כשנתיים בישיבת מצפה יריחו בשנים תשנ"ה–תשנ"ו. "הרב צוריאל העביר שיעור שבועי בשנים הראשונות של הישיבה הגבוהה במצפה יריחו, אשר יסדנו יחד עם ראש הישיבה מורנו הרב שבתי סבתו שליט"א", נזכר הרב דורדק. "ראיתי פעם כיצד הקפיד הרב צוריאל על כבוד התלמידים. למדנו בכיתה, ודנו בפרטי הגמרא במסכת שבת על אודות רבא, אשר היה מבצבץ דם מידיו בעת הלימוד ולא היה מרגיש בכאב. תלמיד אחד הציע פירוש מוטעה, והרב ביקש שנעיין ברש"י. התנדב תלמיד להביא את הגמרא. הוא רץ במהירות, כפי שהושפענו כולנו מהזריזות של הרב, אך תלמיד אחר הסתכל מתחת לשולחן ומצא עותק של גמרא שבת, והושיט אותו לרב.
"הרב צוריאל סירב לקבלו, וביקש שיצניע את הספר, תוך שאמר 'נחכה עד שיבוא התלמיד, כדי שלא ירגיש שרץ ללא תועלת'. וכך בחר הרב, האדם הזריז והמהיר ביותר שהכרתי, לחכות זמן יקר עם כל השיעור, על מנת להגן על כבודו של אותו תלמיד בשיעור א'. וכך כשהקריא את רש"י והבינו כולם שהרב צדק, כדי שלא יתבייש השואל, הרב אמר 'עכשיו אני מבין למה רש"י היה צריך לפרש ככה, כדי לבאר את השאלה שלך'. את היחס החם והאבהי שהפגין הרב לכל אדם, ובמיוחד לתלמידיו, לא אוכל לשכוח".
הקשר עם הישיבה נגמר יחסית מהר, אך הקשר בין הרב דורדק לרב צוריאל נשאר קרוב עשרות רבות בשנים. "הרב ליווה אותי במשך שנים. התלבטתי רבות אם לקבל את ההצעה שהעלה לפניי שוב ושוב מורנו הרב שבתי סבתו שליט"א, לקבל על עצמי את עול משרת הסגנות לראש הישיבה התיכונית. התייעצתי בנושא עם הרב צוריאל, כמובן. אף שהכיר בערכו הגדול של תפקיד זה, הוא לא לחץ עליי, ואף הדגיש את היתרונות שיש לפעילותי בהפצת תורה, בהוצאת ספרים כמו 'משנה סדורה'. בסופו של דבר החלטתי לקבל את ההצעה, והרב צוריאל שמח ושלח לי פרחים כדי לחזק את רוחי ולעודד אותי במשימתי הציבורית החדשה. והוא לא שכח אותי. אף על פי שהיה מודיע שלא היה נוהג להגיע לשמחות – כאשר הבאתי לפניו ילדים ונכדים להתברך, קיבלם תמיד בשמחה ורכות, דרש על שמם וחיזק אותם. היה שומר בזיכרונו את שמות הילדים, ושאל אותי לעיתים על ההתקדמות בחייהם".
"תמשיך להחכימני"
הטלפון של הרב צוריאל היה זמין לכל שואל. עשרות פעמים, בהיותי בחור ישיבה, צלצלתי אליו במגוון שאלות, והרב היה עונה במהירות ובנועם, ותמיד עם מקור מיוחד שלא הכרתי. "השיחה הראשונה שלי עם הרב צוריאל הייתה בל"ג בעומר בכיתה י'", מספר שלמה קניסברג. "בחור אחד אמר לי שהוא לא מאמין בזוהר משום שכתוב שם 'שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה' דא רשב"י'. לא ידעתי מה להסביר והתקשרתי לרב צוריאל, והוא על המקום אמר לי: תראה במהר"ל בנתיב התורה, והסביר לי שהלימוד הוא מ'את' פני, שזה בא לרבות. דיבר איתי על תלמידי חכמים שהם גוף התורה. זו הייתה השיחה הראשונה מתוך מאות שיחות, שבכולן הרב ענה בחום ובלבביות, ובבקיאות מרשימה. פעם העזתי ושאלתי אותו - איך הרב יודע הכול?! הוא צחק ואמר: אני לא יודע הכול, יש הרבה שאני יודע ברוך ה', אך עוד יותר הרבה שאני לא יודע. הוא הדריך לחזור ארבע פעמים על הלימוד ולכתוב במחברת".
הקשר של קניסברג עם הרב התפתח והגיע עד לכדי התייעצות בהכרעות לגבי מקום הלימודים. "כשהתייעצתי איתו בשמינית לגבי בחירת ישיבה גבוהה, אחד השיקולים שהציג לטובת מרכז הרב היה הספרייה הגדולה. הוא עשה חישוב שאני אמור להקיף את כל הספרים בספרייה תוך כך וכך זמן", מספר קניסברג. "הרב ידע גם להכיר טובה בחום רב על איזה מקור שהפניתי אותו אליו או על ספר שלא הכיר, וכך כתב לי באחת הפעמים: מכובדי היקר, אשרי חלקך! כמה העשרת אותי בהבאתך לידיעתי על ספרו של הב"ח. כבר חצי שעה אני לומד במבואו המפואר לספר של הרב דוד שפירא, ונהנה מאוד מאוד. תהיה מבורך עדי עד שהארת את עיניי. תמשיך להחכימני".
לא רק הטלפון היה זמין, גם דלתו של הרב הייתה פתוחה בפני כל יהודי. "בגיל 14, כשהיינו בצעדים הראשונים בעולם התשובה, למדתי במתיבתא בבני ברק, ויום אחד הלכתי ברחוב חזון איש בין חנויות הספרים, ובאחת החנויות ראיתי את אוצרות הראי"ה של הרב קוק", מספר הרב ניר שקורי. "על הספר הייתה תמונה של הרב קוק, והמחבר היה הרב משה צוריאל מרחוב בית הלל. הלכתי לפי הכתובת, דפקתי על הדלת, הוא פתח לי ולמעשה ישב והסביר לי שעה וחצי על הרב קוק, מאז נפשי נקשרה בנפשו. החיבור אל הרב נתן תחושה של בן. אנחנו כולנו, תלמידיו מכל הארץ, הרגשנו אותו כמו אב שדואג לנו".
מאז, מכל מפגש של הרב שקורי עם הרב צוריאל היו מתחדשים לו דברים על הרב. "הרב שאל אותי אם אני יודע דברי תורה בעל פה, ואמרתי לו מה שאני יודע. הוא עצם עיניים ואמר לי שזה חמש דקות מקסימום, 'אתה לא הולך בדרך יותר מחמש דקות? צריך לזכור הרבה יותר'. הייתה לו יכולת ללמוד בלי ספרים, זהו סיפור שמבטא אפס קצהו מהזיכרון שלו ומה דרש מתלמידיו. היו לו שיטות לימוד בחזרות ואיך לזכור כל דבר שכתוב. כשלמדנו את הפסוק 'עוד ינובון בשיבה', הוא הראה לי מדרש בשוחר טוב על הפסוק, וכשהגעתי הביתה רציתי לסמן אצלי בספר, אלא שלא מצאתי. הרב אמר לי: איזו הוצאה יש לך? אמרתי לו ואז הרב ענה לי מיד: בהוצאה הזאת זה בדף כזה וכזה בעמוד ב, הוא היה מצוי בכל צד וצד בתורה".
אצל הרב צוריאל הגדלות הייתה משולבת בענווה גדולה ובאהבה לתלמידים. "לפני כמה חודשים הרב התקשר אליי, ומיד יצאתי מישיבת הר"מים, 'שלומך בטוב? איך אתה מרגיש?', שאל. נהגנו ללמוד אחת לכמה שבועות יחד, אבל בגלל העומס של סוף השנה לא הספקתי, והוא דאג מאוד וביקש לדעת אם הכול בסדר. הרגעתי אותו ואמרתי שניפגש. הייתה לו חביבות לתלמידים שלו. הוא אפילו היה דואג לנו להוצאות כספים, ונלחם בכל העניין של חומרניות. זכורני שפעם דיברנו על שוטנשטיין והרב אמר שטוב ללמוד בו, ואחר כך קניתי כרך והוא תפס את הפנים: מה פתאום לבזבז כסף לקנות שוטנשטיין? עולה הרבה ואתה אברך, שמור את הכסף רק לדברים הנחוצים ותלמד מהכרך שבספרייה. היה לו יחס לממון בצורה מדויקת, כי אצל הרב הכול היה מדויק".
גם בסוגיות ארץ ישראל, שבהן היה תקיף ביותר, התבטאו המידות המיוחדות שלו. הרב התנגד בתוקף להקמת ממשלה שנסמכת על מפלגת רע"מ, ובגירוש מגוש קטיף כתב מאמר לפיו כל מי שישתתף בגירוש יצא מכלל ישראל ואין לשתפו במניין עד שיחזור בתשובה. "בתקופת הגירוש מגוש קטיף הרב כתב פסק הלכה שיש לסרב פקודה, ותלמיד חכם אחד יצא חוצץ נגדו וסבר שאסור לסרב פקודה. באתי אליו הביתה לאחת החברותות שלנו וראיתי שהוא לומד בספרים של הרב שחלק עליו. מיד שאלתי אותו: מה קרה שהרב לומד בספרים האלה? אמר לי: כדי שתהיה מחלוקת לשם שמיים ולא 'נגיעות'. שנית, בספרים האלה והאלה שאני מוציא הכנסתי בשמו, כדי שיהיה ברור לי שאין לי 'נגיעות'. הסיפור הזה מראה כמה ישרות הייתה לרב".
לסיום מספר הרב שקורי על הפרידה מהרב צוריאל. "כשהייתי אצלו בפעם האחרונה הרב היה חולה מאוד. הרב אמר לי: למה אתה מצטער? העולם הזה דומה לפרוזדור, כל החיים מחכים לרגעים האלו. הוא אמר זאת בתקיפות גדולה. הביא מקורות רבים על הפרוזדור והטרקלין מבעלי המוסר וחזר על כך שלא נהיה בצער ושנהיה בשמחה, ושזה מבחן האמונה הגדול, צריך לחזק את כולם. איזו מדרגה עצומה של אדם שיודע שעומד להסתלק מהעולם, ומחזק את כולם ואת התלמידים בפרט. פלא עצום".