גפני ונתניהו
גפני ונתניהוצילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90

"להגיד לך את האמת? אני לא מבין מה אנשי המחאה רוצים מאיתנו", היתמם באוזניי השבוע גורם בכיר ביהדות התורה, כשהתחיל להבין מה עוצמת ההתנגדות בציבור לחוק שיעניק לתלמידי הישיבות החרדים פטור גורף מגיוס לצה"ל.

"הרי הטענה העיקרית שלהם נגד הרפורמה המשפטית היא שהמדינה כבר לא תהיה אותה מדינה אלא דיקטטורה, שבה הם לא רוצים לחיות ושבצבא שלה הם לא מסוגלים לשרת", הסביר בן שיחי את התמיהה. "ואם זאת ה'טעיינה' - מה יש להם נגד הגיוס? דווקא בזה כלום לא משתנה! כל מה שאנחנו דורשים זה רק לשמור על הסטטוס־קוו שבו החרדים הם שבט לוי שתפקידו ללמוד תורה - וזו תרומתו והנשיאה שלו בנטל. אז על מה הקצף הגדול?".

אבל, כידוע, כלל נקוט בידינו שכאשר פוליטיקאי מציע מיוזמתו "להגיד לך את האמת" – אין לך סימן גדול מזה לכך שהוא הולך לשקר. ואכן, בניגוד להצהרה הזאת, הגורם הבכיר הבין גם הבין "מה אנשי המחאה רוצים מאיתנו". למען הסר ספק, ראש הממשלה בנימין נתניהו התנדב להסביר גם הוא לראשי ש"ס ויהדות התורה את ההשלכות החמורות שעלולות להיות לחוק המוצע על היקף תופעת הסרבנות, הפעם גם ביחידות הסדירות בצבא, ושבגללן אין באפשרותו לעמוד בהתחייבויותיו בעניין הפטור מגיוס, שעליהן חתם במסגרת ההסכמים הקואליציוניים. אם לא די בכך, הרי שכמה שרים וחברי כנסת בליכוד הביעו הזדהות של ממש עם המחאה, כאשר אותתו כי אין בכוונתם לתמוך במתווה, אם וכאשר יגיע להצבעה בכנסת בנוסח שהובטח לחרדים.

ההסבר ל"קצף הגדול", שחיפש הבכיר ביהדות התורה, לא נעוץ בעצם אי־גיוסם של תלמידי הישיבות לצה"ל, שכן הוא, כאמור, מצב נתון שאיש במערכת הפוליטית - בשמאל כבימין - לא מאמין שניתן לשנות. הכעס הגדול, אפוא, הוא בעיקר על הדרך.

אם במשך עשרות שנים התחשבה המדינה בעקרון השוויון בנטל, לכל הפחות למראית עין, וניסתה להציג את הפטור לחרדים כהסדר שהולך ומצטמצם (לאמור: יש התקדמות איטית אל השוויון), הרי שהקואליציה הנוכחית זונחת לראשונה את הערך הזה, המקודש למיליוני ישראלים, ובכוונתה לעגן את האפליה בחוק. ואם עד עתה הטקטיקה המוצהרת של ההנהגה החרדית הייתה להרוויח זמן, כלומר לחוקק אחת לכמה שנים מתווה לא שוויוני שבבוא היום ייפסל על ידי בג"ץ וחוזר חלילה – כעת מתעקשים הרבנים והפוליטיקאים על הסדרה ארוכת טווח (עדיף נצחית וסופית) של מעמד תלמידי הישיבות, אחת ולתמיד – כולל חסינות מפני ביקורת שיפוטית. זה יקרה באמצעות פסקת התגברות או חוק יסוד המכיר בלימוד תורה כתרומה למדינה – ואולי שניהם יחד, כפי שנקבע בהסכמים האלה. וכשכל זה קורה בתקופה שבה הסרבנות הולכת ומנורמלת כצעד לגיטימי במחאה פוליטית - הסכנת מפני פגיעה ניכרת בכשירות הצבא הופכת לממשית מתמיד, שהרי מה יכול להצדיק צעד שכזה אם לא השתמטות של מגזר שלם משירות ביטחון בחסות החוק.

"חילול השם גדול"

הפולמוס המתמשך בעניין הגיוס הוא כנראה היחיד בסוגיות הדת והמדינה שבו הצד החילוני דורש לכפות על כלל האזרחים קיום מצווה חשובה מדאורייתא (גם אם לא 'לשמה') - והצד החרדי מסרב לה בתוקף. בתווך, בולטים ומאכזבים בשתיקתם דווקא אלה המצטיינים בשילוב של לימוד תורה עם שירות משמעותי בצבא, אנשי הציונות הדתית (הציבור והמפלגה), שגם אם מבחינה פוליטית ידיהם קשורות והם מחויבים להסכם בין נתניהו לחרדים – היה מצופה מהם להשמיע לכל הפחות אמירה תורנית־ערכית ברורה בנושא. אם לא די כך, הרי שהשר בצלאל סמוטריץ', הנציג הדתי־לאומי הבכיר בממשלה, נבחר להיות המוציא לפועל של הפטור מגיוס, כאשר נתניהו הטיל עליו את האחריות לגיבוש ויישום המתווה – מה שהופך את הדממה מכיוונו לצורמת עוד יותר.

מי שבכל זאת ניאות לדבר – על ערכים ולא על פוליטיקה – הוא הרב רא"ם הכהן, שבהיותו ראש ישיבת ההסדר בעתניאל זה עשרות שנים העמיד תלמידים הרבה לשילוב ספרא וסיפא. "החוק הזה, האמירה שלימוד בישיבה הוא אמביוולנטי לשירות בצבא - מנוגד באופן מוחלט ומהותי להלכה ולמוסר", אמר ל'בשבע'. "כשאומרים בשם התורה שחלק מהעם לא שותף במלחמה ושאין ערבות של 'נושא בעול עם חברו' – זה חילול השם שאי אפשר לקבל אותו. אין דבר כזה בעולם! לא יכול להיות שציבור שלם לא יישא בנטל". הרב רא"ם הדגיש כי ברור שלא ניתן ולא ראוי לכפות על תלמידי הישיבות החרדים להתגייס, אבל מעשית - "צריך להיות נבונים", ובכל מקרה "לא ייתכן שמפלגות דתיות יציעו חוק שמנוגד באופן מוחלט לתורה, זה דבר מזעזע". אחד העקרונות המנחים מבחינתו הוא זה שלפיו פעל הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל בשנים שלאחר קום המדינה, אז היה שותף להסדרת מעמד "תורתו אומנותו", ובפגישותיו עם דוד בן גוריון ועם ההנהגה החרדית התנגד לפטור לומדי תורה מגיוס, כפי המוצע כיום, והסכים רק לדחיית שירות.

ראש ישיבת עתניאל סקר את ההיבטים ההלכתיים והרעיוניים של הסוגיה, על צדדיה השונים, והוא מסביר: "ברור שמשקלו הסגולי של לימוד התורה גבוה יותר משל כל מצווה אחרת, ועל זה נאמר בגמרא שהתורה 'יקרה היא מפנינים - יותר מכהן גדול שנכנס לפניי ולפנים'. אבל אותה התורה היא זו שתובעת מאיתנו לקיים את מצוות היציאה למלחמה. מי שאומר שלימוד תורה הוא מצווה גדולה ולכן לא צריך לקיים מצווה אחרת - עליו נאמר בירושלמי 'נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו ולא בא לעולם'. בעולם הזה התורה ניתנה כדי שיקיימו אותה. תורה שלא מקיימים אותה איננה תורה. זה לא שמלחמה חשובה יותר מהתורה, אלא שתורתנו הקדושה אומרת שכשעם ישראל נמצא בצרה כולם יוצאים להילחם, ועל מי שלא – נכתב 'האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה' ו'ארו ארור יושביה כי לא באו לעזרת השם בגיבורים'".

במענה לטענה כי לומדי התורה בימינו הם כשבט לוי, הזכיר הרב רא"ם הכהן את הסברם של מרן הרב קוק זצ"ל ושל תלמידו הרב הנזיר זצ"ל, לפיו הרמב"ם הדגיש שהפטור ללוויים הוא רק ממלחמה שמטרתה כיבוש נחלה, משום שהם עצמם אינם נוחלים בארץ, ולא ל"עזרת ישראל מיד צר" – שהיא העילה היחידה למלחמות בימינו לדעת הרמב"ם. הוא הוסיף כי בכל מקרה מדובר בדברי אגדה המופיעים בסופי הלכות, ובמקרה זה בסוף הלכות שמיטה ויובל ולא בהלכות מלכים ומלחמותיהם. כן דחה את טענת "העוסק במצווה פטור מן המצווה" וציין כי המאירי במסכת מועד קטן הדגיש שכלל זה אינו חל על מצוות לימוד תורה. לדבריו גם הרמב"ם, שהתיר ללומדי תורה להתאחר מלשאת אישה מדין "עוסק במצווה", לא פטר אותם מהמצווה להתחתן אלא רק דחה אותה לשלב מאוחר יותר בחיים – עיקרון שהנחה בהמשך, כאמור, את הרב צבי יהודה זצ"ל.

השפעות פוסט שואה

והנה חיזוק נוסף: "ההלכה אומרת שמצווה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים - חייבים להפסיק מלימוד התורה כדי לקיימה, וברור שמלחמת מצווה היא כזאת", אמר הרב. "במלחמת סיחון ועוג אפילו משה רבנו יצא להילחם, ומהמדרש במכילתא דרשב"י משתמע שגם למלחמה בעמלק הוא היה יוצא, ורק משום שהיא הייתה מיועדת לבניה של רחל - יהושע הוא שיצא ולא משה". עוד הוסיף: "גם לפי המשנה שנפסקה להלכה ברמב"ם - הכול יוצאים למלחמת מצווה, וכדברי הירושלמי - 'אפילו רבי ברבי'. החזון אי"ש בעירובין שאל למה היה צריך לומר את זה, הרי אפשר ללמוד זאת מדין 'לא תעמוד על דם רעך', וענה: מכאן לומדים שבמלחמה יש בסמכותו של המלך להוציא את כולם, גם אם הוא לא בהכרח זקוק להם".

בזמן מלחמת השחרור, על לוחות המודעות בישיבת מרכז הרב נתלה פשקוויל ובו איגרת ממרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, שבה קבע כי בחורי ישיבות פטורים מהמלחמה. "הרב שאר ישוב כהן, בנו של הרב הנזיר, שנחשב 'נסיך בית הרב קוק', התגייס בתקופה ההיא למערכה והזדעזע מאוד מהדברים", סיפר הרב רא"ם. "הרב צבי יהודה פגש אותו וראה שהוא נסער. כששאל מה קרה, וכששמע על הפשקוויל, צעק צעקה שכל ירושלים שמעה אותה, שמדובר בשקר גמור ושהאיגרת נכתבה על צבאות לא יהודים בחו"ל". סוף דבר: שאר ישוב הצעיר יצא להילחם על ירושלים ונפל בשבי, וכששוחרר בא הרב צבי יהודה קוק לקבל את פניו עם קונטרס שהדפיס במיוחד ולבקשתו, כדי להבהיר לציבור שהדברים שפורסמו בשם אביו אינם נכונים.

אז איך ייתכן שכל כל הרבה גדולי תורה חרדים מדריכים את הציבור להשתמט מהחובה הדתית שהיא לדברי הרב רא"ם "חדה כתער"? ראש ישיבת עתניאל מסביר כי הרעיון של לימוד תורה על חשבון מלחמת מצווה החל אחרי שעולם התורה נחרב כמעט כולו בשואה ובקרב גדולי ישראל הייתה דאגה גדולה - שגם הוא שותף לה - לעתיד עולם התורה. "הרב כהנמן זצ"ל הקים את ישיבת פוניבז' וכתב על בניין בית המדרש 'ובהר ציון תהיה פליטה', ואין ספק שזה היה מעשה ציוני גדול ביותר", אמר. "אחד מגדולי הדור הסביר לי שבאמת גם אז לא היה ללומדי התורה פטור מגיוס, אלא זה נעשה מדין 'עת לעשות להשם הפרו תורתך'. ואם כך, אז כיום, כשעולם התורה בארץ ישראל גדול בכמות ובאיכות בכל החוגים, הטענה הזאת כבר לא רלוונטית".

תלמידיו של הרב הכהן, ראש ישיבת הסדר כאמור, אינם משרתים שירות מלא בפועל, ולימוד התורה נחשב להם גם הוא כחלק מהשירות, במסגרת המסלול המיוחד, אבל הרב לא רואה כל דמיון בינם לבין החרדים בנושא זה. לדבריו, עיקר החובה הוא לעבור הכשרה מתאימה למלחמה, "מקצוע שצריך ללמוד", ובישיבות ההסדר ההכשרה היא אכן מלאה, וכן להתייצב לשירות סדיר או מילואים במקרה הצורך – דבר שבוודאי מתקיים בהם וגם מוכיח את עצמו במבחן התוצאה.

"אצלנו בישיבה בעתניאל ראש הכולל מסיים עכשיו קורס מג"דים", הדגים הרב רא"ם הכהן, "אחד הר"מים בשיעורים הגבוהים הוא מ"פ במודיעין שדה, אני הייתי קצין בשריון, ראש הישיבה שאיתי הוא קצין מודיעין ויש לנו עוד ר"מ שגם הוא במודיעין, קצין בכיר". לדבריו, "הוכחנו שאפשר לגדל תלמידי חכמים מופלגים שהם גם קצינים ולוחמים, שחלקם נמצאים כיום במשרות תורניות חשובות, כמו דיינים בבתי הדין הרבניים, ושמשקלו הסגולי של לימוד התורה בישיבות ההסדר אינו פחות מזה שבישיבת וולוז'ין, שהיא אם הישיבות". הוא סיכם: "בארץ ישראל אנחנו צריכים לגדל תלמידי חכמים מובהקים, ארץ ישראלים, כדוד המלך, שעליו נאמר שבשעה שהיה יושב בבית המדרש היה מעדן עצמו כתולעת ובשעה שיוצא למלחמה מקשה עצמו כעץ".

הכותב הוא עיתונאי ynet וידיעות אחרונות

לתגובות: [email protected]

***