בהלכות אשת איש שמת בעלה ישנו המושג "בא הרוג ברגליו". כל העדויות, הדיונים והאינדיקציות שהגיעו לבית הדין כדי לענות על שאלת גורלו של הבעל, הופכות ללא כלום כאשר הוא מגיע בכבודו ובעצמו ונעמד מול בית הדין.
כזאת הייתה גם כניסתו של יחיאל אינדור לבית משפט השלום ביום שני השבוע. שבר אדם, פצע מחריד על מצחו, מדדה במין תימהון אל אולם בית המשפט. לטעון בפני השופטים שאדם כזה, שהותקף באלימות קשה והיה תלוי בין חיים למוות, הוא רוצח, זו הזיה שרק המחלק הלאומני בימ"ר ש"י והמחלקה היהודית בשב"כ יכולים ליצור.
ולא סתם ליצור, אלא ליצור בחדווה גלויה לעין. ערעור אחר ערעור, במסירות נפש ובתחבולות של בלשים, נלחמו המשטרה, הפרקליטות והשב"כ כדי להשאיר את אינדור במעצר. בית משפט השלום, שהעניק להם חמישה ימים למיצוי החקירה סמוך לאירוע, כשאינדור עוד במעצר, הורה על שחרורו כשתמו – ביום רביעי שעבר. מהרגע ההוא החלה מסכת של הטעיות ומניפולציות, שמטרתה השארתו של אינדור במעצר בכל מחיר. חיליק המרוסק קיבל פטור מהגעה לבית המשפט ברוב הדיונים, וגם כשהגיע נזקק לתמיכה בצעדים הספורים שמפרידים בין החניון לאולם. אבל במשטרה חששו מאוד ש"העציר המסוכן" ידדה בשארית כוחותיו אל הכפר הסמוך ויבצע טבח בתושביו.
אחרי החלטת בית המשפט בצוהרי יום רביעי בשבוע שעבר, הגישה המשטרה בקשת ערעור, ודיון נוסף נקבע לפנות ערב בבית המשפט המחוזי בירושלים. האנדרלמוסיה בהתנהלות המשטרה והפרקליטות חגגה, והשופטת תמר בר־אשר לא חסכה מהן ביקורת. זה התחיל באיחור מביך של הפרקליטה, המשיך בתיק ראיות שאולתר תוך כדי דיון ונמסר לשופטת, והגיע גם לבקשות הזויות כמו התייחדות של הפרקליטה והשופטת בלשכתה הסגורה כדי להציג בפניה ראיה ולטעון בעניינה שם - פרוצדורה שאינה מקובלת בחוק. עם זאת, ראיה אחת בדמות סרטון שהוצג לעיני השופטת בלבד בלשכתה, גרמה לשופטת לקבל את הערעור.
וכאן צריך לעמוד על פרקטיקה נלוזה שמאמצת המשטרה, ולא מהשבוע האחרון בלבד. עורכי הדין של אינדור מ'חוננו' ביקשו לדעת – מתי הגיעה הראיה הקריטית לידי המשטרה? לנציגת המשטרה הייתה תשובה. בסביבות השעה אחת, תוך כדי הדיון הראשון בבית משפט השלום. אי לכך, הסבירה, לא היה בידינו להציג את הראיה לבית דין קמא, והיא מוגשת רק כעת.
מה שלא התגלה בדיון, וגם אין דרך לגלות אותו, הוא המועד שבו הגיעה הראיה לידי השב"כ, שהעביר אותה לידי המשטרה באותה שעת צהריים. זה נשמע דווקני, אך למעשה זהו מעשה חמור ובעל השפעה גדולה. ישנו חשד מבוסס שתחת מעטה החשאיות השב"כ שומר ראיות לעת צרה, ולא חושף את כל הקלפים בדיון הארכת המעצר הראשון כפי שדורש החוק. הבאת הראיה החדשה יוצרת רושם של התקדמות והתחזקות החשדות, ומטה את דעת השופטת בערכאת הערעור להשאיר את החשוד במעצר.
חשוב לציין שהשופטת בר־אשר אמרה מפורשות שהסרטון הוא "ראיה חדשה אך לא מחדשת", כלומר שהיא מחזקת טענות עובדתיות שכבר הוסכמו על ידי הצדדים. זה מחזק את ההשערה ששב"כ היה יכול להרשות לעצמו לשמור את הסרטון בקנה, מפני שהוא לא ראיית זהב, ולהוציא אותו כ"ראיית אווירה" במקרה של החלטה על שחרור והגשת ערעור. בסופו של דבר התרגיל עבד, והשופטת הורתה על הארכת מעצרו של אינדור ביומיים נוספים "לצורך מיצוי פעולות החקירה". לא מן הנמנע שהחלטתה של השופטת הושפעה גם מהעובדה שאינדור שכב בזמן ההוא מרותק למיטתו בבית החולים, כך שהארכת מעצרו לא השפיעה בפועל על חופש התנועה שלו.
סוגה פלילית חדשה: רעולי פנים
ביום שישי שבו הצדדים אל בית משפט השלום, גם הפעם בהיעדרו של אינדור הפצוע. הימים הרבים שחלפו מאז הארכת המעצר הראשונה, מבלי שהוכח חשד סביר לעבירת רצח שביצע אינדור, התחילו להעיק על המשטרה. על כך שהאקדח שלו ירה – אין מחלוקת. עובדת מותו של הצעיר הערבי, גם היא הונחה לצורך העניין כדבר מוסכם, הגם שיש לפקפק במקורותיה. אך את העיקר לא הצליחה המשטרה להוכיח אפילו במעט: מדוע להניח שאדם שהגיע בגל שני לסיוע, ספג מטר סלעים מתוקפים שמספרם היה כפול ממספר המותקפים, וירה בשעה של חושך מוחלט, חשוד בתכנון רצח בכוונה תחילה ובביצוע שלו.
למשטרה הייתה מניפולציה מוכנה גם לעניין הזה. "כל הסיטואציה שאנחנו מכירים ותיאור האירוע שכולל רעולי פנים, מוכיח את טענתנו שלא מדובר בהגנה עצמית. כך להבנתי וקו המחשבה שלי", אמר נציג המשטרה בבית המשפט. נניח בצד את העניין שחריצת גורלות על פי כיסוי הפנים היא סוגה חדשה בדין הפלילי, ונעבור לחקירה הצולבת שערכו לו באי כוח החשוד, עורכי הדין נתי רום ועדי קידר מטעם ארגון 'חוננו'. "ממה שאתה אומר, אף אחד מהפלשתינים המעורבים לא היה רעול פנים?", הקשו. נציג המשטרה התפתל: "אין לי אינדיקציה, עדיין חוקרים את המעורבים הפלשתינים". השניים לא הרפו ממנו. "התכוונת שהחשוד היה רעול פנים, או שהיו רעולי פנים באירוע?". התחבולה כבר כמעט והתגלתה. "לא איכנס לפרטים. בכללי היו באירוע רעולי פנים. בקשר אליו אבקש לא להתייחס היות שמדובר בפרטים מוכמנים". בשלב הסיכומים, הרמייה כבר הייתה מונחת על השולחן: נציג המשטרה ניאות להבהיר שלא שלל את טענת באי כוחו של החשוד לפיה לא היה רעול פנים באירוע.
יחיאל אינדור עוד הספיק לעשות את השבת בבית החולים, אך ביום ראשון הלחץ שהפעילו שב"כ ומשטרת ישראל על בית החולים נתן את אותותיו. הרופאים כתבו מכתב שחרור לאינדור הפצוע, ואפשרו לחוקרי ימ"ר ש"י להעביר אותו לאזור מפוקח הרבה פחות – מרפאה של שירות בתי הסוהר. שם יוכלו לחקור אותו בשיטות המוכרות והפחות סימפטיות שלהם, עד שיתאושש עוד ויועבר לחדרי החקירות הקשוחים אף יותר. עורכי דינו מיהרו להגיש ערר לבית המשפט המחוזי על הארכת המעצר שלו, מתוך רצון להקדים את שחרורו ולמנוע ממנו את הסבל הכרוך בחקירות אינטנסיביות במצבו הפיזי והנפשי הרעוע.
ביום שני השבוע, שוב עלו אותן הטענות בבית המשפט. החקירה לא התקדמה לשום כיוון פרודוקטיבי, וסיפור המסגרת המוסכם הורה על אדם שנקלע לאירוע שלא הוא יזם והיה תחת מתקפה מסיבית. נציג המשטרה העלה את סוגיית הממצאים שהגיעו מרופא פתולוג פלשתיני שראה את הגופה לפני קבורתה. הנושא הזה, לצד טענת ההגנה העצמית, הפך להיות מכריע ברמת החשדות כלפי אינדור. נציג המשטרה טען שיש דוח פתולוג שאומנם לא ניתח את הגופה אך בחן אותה בבית החולים, אולם הוא טרם תורגם מערבית לעברית. דבר תמוה מאוד, בטח נוכח הזמן הרב שעבר מאז נקבר ההרוג. עם זאת, הנציג טען שעדות בעל פה שנגבתה מהרופא מצביעה על חורי כניסה ברורים בגופת ההרוג.
השופט מחליט שלא לקבל את הערעור, אך לא מטעמים עקרוניים. לדבריו, עניינו של אינדור צפוי להתברר גם כך למחרת בבית משפט השלום, ואם כן אין צורך דחוף בהתערבות. מלבד זאת, הוא נזהר מלהתערב בהחלטת בית דין קמא כל עוד היא מצויה בתחום הסביר. את ההחלטה הוא מעמיד לצד אמירה עקרונית על החשדות בתיק: בשום שלב טענת ההגנה העצמית לא נשללה. יתרה מזאת, לטעמו היא "לגיטימית שבלגיטימית", ועניינה יתברר למחרת. למרות התוצאה השלילית, עורכי דינו של אינדור התחילו להריח לאן הרוח נושבת לקראת הדיון למחרת.
אדי האוויר החם נגמרו
ביום שלישי הייתה זו כבר השפלה של המשטרה. אחרי שבוע וחצי של מצגי שווא וראיות אווירה, סבלנות בית המשפט פקעה סופית. לשאלת השופט סהראי היכן הראיות, ענה נציג המשטרה במבוכה ש"כל ימ"ר ש"י על התיק הזה". נציג המשטרה בעצמו ניסח אמירה מוזרה לפיה רמת החשד כלפי אינדור ירדה מרצח לסעיף אישום קל יותר, אך דבריו לא תאמו את הבקשה שהוגשה לבית המשפט.
בתוך הדברים, גם הסיבה האמיתית לקושי התמוה בתרגום הדוח הפתולוגי התגלתה – הדוח משחק באופן ברור לידי ההגנה. הוא קובע שהפגיעה הייתה מטווח גדול יחסית ולא מטווח אפס, אך לא יודע לשייך את הקליעים לנשקו של אינדור, משום שהקליעים כלל לא נמצאו בבית החולים. גם סרטונים שמתעדים את פינוי הפצוע לא הופצו ברשתות, כמנהג הפלשתינים בדרך כלל. כשמשקללים את העובדות המוסכמות, אישום ההמתה בכוונה הופך מופרך. יעיד כל מי שעשה מטווחי לילה בצבא, שהיכולת לכוון אל מעבר לטווח של עשרים מטרים בלי אמצעי ראיית לילה פשוט לא קיימת. נוסיף לכך שהירי בוצע לאחר כמעט שעתיים של מתקפה המונית נגד מספר קטן של יהודים, ואת היותו של היורה אזרח בעל רקע נורמטיבי וללא עבר פלילי, ונקבל את התוצאה המתבקשת שהשופט הגיע אליה – יחיאל אינדור שוחרר למעצר בית.
האובססיה כמובן המשיכה, והמשטרה הגישה ערר גם על ההחלטה הזאת, אך הדיון בו היה קצר מאוד. נגמרו אדי האוויר החם האחרונים של ימ"ר ש"י והשב"כ. הניסיון לתלות שעיר לעזאזל בכל אירוע שנהרג בו פלשתיני לא צלח הפעם. יש לקוות שגם המשך ההליך יעשה צדק מהיר עם אינדור ויטהר את שמו. אך עד שטחנות הצדק יטחנו בדרכן האיטית, חייבת לבוא התנצלות רבתי מצד כלי התקשורת ומשולחי הרסן ברשתות החברתיות. חיליק, כפי שאני מכיר אותו, לא יכתת את רגליו כדי לתבוע דיבה את מכפישיו. הוא יחייך את החיוך החולמני שלו, ויחווה בידו תנועה שמשמעה "שטויות". אבל אנחנו כן תובעים את עלבונו, שהוא עלבונה של ההתיישבות כולה, שדמה מותר מבלי שייגבה על כך מחיר. כלי התקשורת, המגיבים אכולי השנאה והפוליטיקאים קטני הדעת שכינו את אינדור "רוצח" ו"מחבל", חייבים להתנצל באופן ברור לא פחות מהאופן שבו הכפישו את שמו של הקורבן.
לתגובות: yoniro770@gmail.com
***