1.
בחוגי המחאה שלוחת הרסן נגד הרפורמה לתיקון מערכת המשפט, ובתקשורת המגויסת שעובדת אצלם, חגגו לפני כשבועיים את הידיעה על כך שמיליארדר יהודי־אמריקני בשם ארתור דנצ'יק הודיע שיפסיק לתרום לפורום קהלת.
דנצ'יק הוגדר בפרסומים תקשורתיים "התורם הראשי של פורום קהלת", ולכן ההחלטה להפסיק את תמיכתו הוצגה כמכה קשה שמאיימת על המשך קיומו של מכון המחקר השמרני־לאומי.
כתבה בעיתון 'כלכליסט' מבית ידיעות אחרונות תיארה בסיפוק כיצד הצליחה שלוחת המחאה בארצות הברית לרדת לחייו של דנצי'ק, עד שהובילה אותו לקבלת ההחלטה. על פי התיאור, מול ביתו של איש העסקים האמריקני בפילדלפיה נערכו הפגנות בלתי פוסקות בכל מזג אוויר, ומודעות תוקפניות נגדו פורסמו בעיתונות היהודית. בה בעת היו מי שדאגו לכך שגם בעיתונות האמריקנית הכללית יתפרסמו כתבות שלא הסבו לו נחת. מדובר באדם צנוע שלמרות עושרו ותרומותיו הנדיבות - בין השאר גם למכון הרטמן הפרוגרסיבי - העדיף לשמור על אלמוניות, ולכן הפרסומים וההפגנות הפריעו לו במיוחד.
שני גרנות־לובטון, ממובילות המחאה נגד הרפורמה המשפטית בארצות הברית, אמרה ל'כלכליסט' שהפסקת התרומה של דנצ'יק לפורום קהלת לא מספקת אותה. היא מצפה שהוא יעבור כעת לתרום סכומים דומים לארגוני המחאה, כדי לכפר על חטא תרומתו לקהלת. "אם דנצ'יק אכן התפכח והוא מבין כעת את הנזק הנורא שנעשה על ידי שימוש בכספיו, שיתכבד ויתרום את 7 מיליון דולר השנתיים שהוא משאיר כעת בכיס לטובת ארגוני המחאה, שיתקנו את הנזק הבלתי נתפס שקהלת עשו למדינת ישראל" אמרה גרנות־לובטון ל'כלכליסט'. היא עצמה, אגב, לא תצטרך לעשות רילוקיישן אם המחאה חלילה תיכשל והארץ תשנה את פניה. אכפת לה מאוד ממה שקורה בישראל, אבל היא עצמה כבר גרה בימים אלו עם משפחתה בניו־יורק.
2.
יש לקוות שבפורום קהלת יידעו להשלים את התקציב החסר ממקורות אחרים. לאחר שפעילות הפורום קיבלה בתקופה האחרונה חשיפה חסרת תקדים, אפשר להניח שפוטנציאל גיוס התרומות שלו גדל באופן משמעותי. ייתכן שהוא יצטרך להתבסס על תרומות פחות גדולות ממספר רב יותר של תורמים. אפשר לשער שיש לא מעט תורמים ובעלי הון, לאו דווקא מיליארדרים בדולרים, שההתנכלות המכוערת לפורום קהלת רק תחזק את ערכו בעיניהם ותפתח לפניו את ארנקם. בכל מקרה, סיפור ההתנכלות לפורום קהלת, שנפתח בהתקפות בריוניות על משרדי מכון המחקר בירושלים ועבר למאמץ לייבש את מקורותיו הכלכליים, הוא עוד גילוי בוטה של סתימת הפיות האופיינית לשמאל הפרוגרסיבי. כי כשהם מדברים על פלורליזם ועל חופש דעות, הכוונה בעיקר לחופש שלהם להשמיע את דעתם. מי שמשמיע דעה אחרת – הם יעשו הכול כדי לסתום לו את הפה, בין אם מדובר ברב, באיש אקדמיה, במכון מחקר או בערוץ תקשורת.
אנשי השמאל נהנו במשך כעשרים שנה משידורי תחנת 'קול השלום' של אייבי נתן, שמעולם לא קיבלה רישיון חוקי. זה לא הפריע להם להילחם מלחמת חורמה בשידורי תחנת ערוץ שבע שפעלה גם היא מספינת שידורים בים, והייתה קול רדיופוני בודד באותם ימים לדעות המחנה הלאומי. גם כשהכנסת העבירה חוק שהכשיר את שידורי ערוץ 7, סותמי הפיות ידעו לגייס לעזרתם את שופטי בג"ץ, שפסלו לראשונה חוק של הכנסת בטענה המוזרה ששידורי הערוץ מנוגדים לעיקרון חופש העיסוק המעוגן בחוק יסוד. כאשר תחנת הרדיו ביהודה ושומרון 'גלי ישראל' זכתה ברישיון במסגרת שידורי הרדיו האזורי של הרשות השנייה, אנשי תנועת השמאל 'גוש שלום' הגישו בג"ץ שגרם לעיכוב בשידוריה עד להקמת רשות שנייה מיוחדת ליהודה ושומרון בצו אלוף. זכור לרע גם הניסיון להעביר בכנסת את חוק ישראל היום, שנועד לפגוע בתפוצתו הרחבה של העיתון ששבר את שליטת עיתוני השמאל בשוק התקשורת המודפסת.
האמצעים מתחלפים, אבל התכלית היא אותה תכלית – למנוע מהימין כל פתחון פה שחורג מהגבולות שמסמנת לו ההגמוניה השמאלנית. פעם יתנכלו לכלי תקשורת לאומי בטענה שהוא לא חוקי. אם פעילותו הוסדרה בחוק – נגיש בג"ץ נגד החוק. אם אין חוק שאוסר על פעילותו – ננסה לחוקק חוק כזה. אם הימין הצליח לאחר עשרות שנים של הגמוניה שמאלנית להקים תחנת טלוויזיה דלת תקציב שמצליחה לצבור רייטינג – נטען שהיא מפרה את תנאי הרישיון שלה וננסה לחוקק נגדה חוקים. לא הצלחנו? אז נטיל חרם על הפרסום בה וננסה למוטט אותה כלכלית.
במקום לחפש איך לעודד השמעה של מגוון דעות, כיאה למי שדוגלים בפלורליזם ובחופש הביטוי, הם עושים הכול כדי למנוע מהימין חופש ביטוי וחופש מחשבה. כך בתחום התקשורת, וכך בתחום המחקר האקדמי והמחקר המדיני היישומי. כמו ערוץ שבע ולאחריו גלי ישראל בתחום שידורי הרדיו, כמו ישראל היום בעיתונות המודפסת וכמו ערוץ 14 בטלוויזיה, גם פורום קהלת הוא גוף שמרני־לאומי בודד שמתוקצב היטב, אשר פועל בסביבה רוויה בגופי ומכוני מחקר פרוגרסיביים ושמאלנים. במקום לברך על הגיוון בשוק הרעיונות, אלה שרוממות הפלורליזם בפיהם מתאמצים להתנכל ולהזיק לו.
3.
על הרקע הזה יש חשיבות מיוחדת לרפורמה בשוק התקשורת שמנסה לקדם השר ד"ר שלמה קרעי, בפרט בתחום שידורי הרדיו. הפריצה הפנומנלית של ערוץ 14 בשנה האחרונה מוכיחה עד כמה יש ציבור רחב שצמא לשידורים ברוח יהודית־לאומית. אבל בשוק התקשורת המשודרת בישראל, ובמיוחד בשוק שידורי הרדיו, אין אפשרות ליוזמה פרטית ולתחרות חופשית. השידור הציבורי, תאגיד כאן וגלי צה"ל, מחזיק למעשה במונופול על שידורי רדיו בתפוצה ארצית.
כאשר קברניטי רשת ב' וגלי צה"ל מתגאים באחוזי ההאזנה הגבוהים שלהם, הם שוכחים לספר לעצמם ולנו שהתחרות היחידה שהם חשופים לה באה מצד תחנות מסחריות שמוגבלות לשידור אזורי, וכפועל יוצא מכך – תקציב השידור שלהם הרבה יותר קטן. רק במציאות כזאת של היעדר תחרות יכולות תחנות הרדיו הציבוריות לשמור על רייטינג גבוה למרות ההטיה שמאלה. כאשר תיפתח הדלת לתחרות מולם מצד תחנות רדיו מסחריות ארציות, הרייטינג שלהן צפוי לקרוס, בדומה למה שקרה לתחנת הטלוויזיה הציבורית בעת שהפסיקה ליהנות ממונופול ונאלצה לספוג את נדידת הצופים לערוצים 2 ו־10 (כיום 12 ו־13).
שר התקשורת צודק לחלוטין בשאיפתו לפתוח את שוק הרדיו לתחרות מסחרית. ומכיוון שתדרי השידור הם משאב מוגבל, אין סיבה שתאגיד כאן וגלי צה"ל יחזיקו בידיהם כמות של תחנות ותדרים שאינה מותירה מקום על גלי ה־FM לרדיו מסחרי. אין מנוס מכך שהשידור הציבורי ובפרט תאגיד כאן ישחררו כמה תדרים של תחנות רדיו שממילא אין להן כמעט מאזינים, כדי לאפשר את הקמתן של תחנות מסחריות, לטובת הציבור ולמען גיוון השיח, הדעות והקולות.
היתרון המובהק של תחנות מסחריות הוא היותן תלויות כלכלית באחוזי האזנה – עובדה שמחייבת אותן להיות רגישות להעדפות הציבור. ומכיוון שרוב הציבור בישראל הוא מסורתי וימני – אין ספק שכאשר תקום תחנת רדיו מסחרית ברוח יהודית־לאומית, ציבור גדול ימצא בה את תחנת הבית שלו.
כבר היום, למרות מגבלות טווח השידורים והתקציב, הצליחה תחנת גלי ישראל הימנית להגיע עד יותר מ־5 אחוזי האזנה. לא קשה לדמיין מה יהיה פוטנציאל הרייטינג של תחנת רדיו מתוקצבת היטב ששידוריה ייקלטו בכל הארץ.
בגופי התקשורת הציבוריים והפרטיים שנשלטים בידי השמאל כבר מכינים את המערכה נגד הרפורמה של שר התקשורת. הם יודעים למה.
לתגובות: eshilo777@gmail.com