הודיה ארליך מורה ומרצה למורים בנושא גמגום, מתמודדת בעצמה עם הפרעות קלות בדיבור, ובשיחה באולפן ערוץ 7 היא משתפת מניסיונה האישי ומכוונת את הדרך הנכונה להתמודדות עם התופעה.
"לגמגם זה קשה מאוד. זו תחושה שאתה מנסה ורוצה לומר משהו ולא מצליח פעם אחר פעם וזה מאוד מתסכל ומותיר תחושה אצל האדם שהוא לא מוצלח, לא טוב, לא חלק מכולם ושלא מקשיבים לו. כילדה התחושה היתה מאוד קשה ונוכחת. צחקו עלי המון בכיתה ובחברה ורק בגיל 20 הבנתי והפנמתי שהגמגום הזה הוא שלי ואני יכולה לבחור מה לעשות איתו", מספרת ארליך.
לדבריה, "השאלה אם לדחות אותו ולהגיד 'תלך ממני, אני לא רוצה אותך' או לבחור להשלים איתו ולומר שהוא חלק ממני. זו בחירה מאוד קשה ולא פשוטה וצריך לבחור בה כל יום מחדש".
"עשיתי תואר בחינוך ואמרו לי שלא אצליח לסיים את התואר בגלל הגמגום וכמובן שסיימתי. לכל כיתה שאני נכנסת אני אומרת שיש לי גמגום קל וזה כמעט ולא יורגש בשיעור ומסבירה שאם נתקעתי שימתינו או שאכתוב על הלוח. 95% מהתלמידים מגיבים מדהים. יש מקרים ספורים שחיקו אותי מגמגמת ולא התרגשתי מזה. עם זאת, זה לא קל לי", היא מוסיפה.
איך אפשר לטפל בגמגום? ארליך מסבירה שאין טיפול שלם. "בתחום הזה רב הנסתר על הגלוי. עד היום לא הצליחו להבין עד הסוף כיצד אפשר לפתור גמגום. הכיוון היום הוא שמדובר בהפרעה נוירולוגית ולכן אפשר, לכאורה, לפתור את הקושי בשטף הדיבור עם טריקים שונים - אבל אי אפשר להעלים את הגמגום לחלוטין. היום מבינים מאוד שגם טיפול בשטף חייב להיות עם ליווי רגשי כדי שלא יווצר תסכול".
"לפני שנתיים כשהילד שלי התחיל לגמגם היה לי קשה מאוד עם זה. זה הכניס אותי לאבל בשבילו, של מה הולך לקרות לו ואיך הוא יתמודד. ואז תפסתי את עצמי ואמרתי שאני אמורה להיות המודל עבורו והוא מהמם וכשהוא מתוסכל מזה שהוא לא מצליח אני מחבקת אותו ומזכירה לו שהכל בסדר. שגמגום לא מעיד על כך שמישהו לא בסדר", היא מספרת.
את הדוקטורט שלה כותבת ארליך על הקווים המקבילים בין הגמגום לבין קווי אופי מסוימים. "אפשר לראות שהתסכול הוא פרמטר חזק מאוד בשטף הדיבור. כלומר, מישהו מתוסכל יותר, מגמגם יותר. זה מוכח מדעית. מי שמתוסכל פחות, כלומר הוא השלים עם זה שמדובר בחלק ממנו, זה כואב לו וזה בסדר, אבל הוא לא נלחם בגמגום, מגמגם פחות. כשהקושי לא מנהל אותך, כשאתה משלים איתו והופך את המגבלה למתנה, יש הרבה יותר נחת לדבר".
"לגמגם בשבילי זה מתנה. נכון זה קשה וכואב אבל לא הייתי מוכנה שייקחו לי את זה. זו אני, זה חלק ממני, זה מגדל אותי ומצמיח אותי כל הזמן", היא מסכמת.