על רקע הקפאת ההידברות בין נציגי הקואליציה לנציגי אופוזיציה בבית הנשיא, כשליבת המחלוקת היא הרכב הוועדה לבחירת שופטים, אולי הגיעה העת לחשוב על מתווה חדש לאיוש הוועדה כזה שיספק מענה לדרישות – ולחששות – של שני הצדדים.
מתווה אפשרי כזה יכול להימצא במנגנון שישלב בין נציגי ציבור שייבחרו לוועדה בהליך בחירה ישירה על ידי אזרחי ישראל לבין נציגים משלוש הרשויות שימשיכו להיבחר בהליך הנוכחי.
לדוגמא, לצד שלושה שופטים ושלושה נציגים מהממשלה והכנסת שייבחרו בשיטה הקיימת, ייבחרו יתר חברי הוועדה בבחירות ישירות על ידי האזרחים הרשומים בפנקס הבוחרים לכנסת ויהוו רוב מכלל חברי הוועדה כשבחירת השופטים תהיה ברוב רגיל.
אמנם, מנגנון זה יחליש את כוחן של שלוש הרשויות בוועדה לבחירת שופטים, אך במקביל יחזק את מעורבותו של העם הריבון בהליך בחירת השופטים הכה שנוי במחלוקת. בכך יינתן מענה מספק לרצון של תומכי הרפורמה בדמוקרטיזציה של הליך בחירת השופטים ולחשש של מתנגדי הרפורמה מפני השתלטות של הפוליטיקאים על הוועדה. יתרה מכך, מדובר במנגנון של Fair Play אשר יעניק לגיטימציה ציבורית רחבה לוועדה לבחירת שופטים ולשופטים שהיא תבחר.
הרכב הוועדה לבחירת שופטים אינו עניין טכני גרידא, שכן בחירת השופטים משפיעה השפעה עצומה על עיצוב יחסי הכוחות בין שלוש הרשויות. בחודשים האחרונים נוכחנו לגלות כי גם אם ניתן לשנות את הרכב הוועדה וסדרי עבודתה ברוב דחוק בכנסת, ניסיון זה נדון לכישלון בהעדר הסכמה לאומית רחבה. לעומת זאת, נציגי ציבור שייבחרו על ידי העם, ייצגו "הסכמה רחבה" מעצם הליך בחירתם.
לנציגי ציבור שייבחרו לוועדה בבחירות ישירות, יש יתרונות חשובים נוספים. ראשית, לחצים פוליטיים ישפיעו עליהם פחות מאשר על פוליטיקאים מקצועיים. שנית, הם גם לא יושפעו מהאינטרסים המוסדיים והמערכתיים שיש לשופטי בית המשפט העליון בבחירת שופטים. שלישית, ספק אם בג"ץ יוכל למצוא טעם לפגם בהסדר דמוקרטי המבוסס על בחירת נציגי ציבור.
מבחינת הפרקסיס של הליך הבחירה רצוי לקבוע מנגנון שיגביל בפועל את כמות הנציגים הנבחרים ויסדיר את הליכי המימון למועמדים. כך, למשל, אפשר לקבוע כי כל מועמד החפץ להתמודד על מקום בוועדה יצטרך לקבל המלצה של לפחות ארבעה חברי כנסת או חתימות אזרחים (בהתאם לאחוז החסימה לכנסת).
כהונת הנציגים שיבחרו תוגבל לקדנציה אחת או שתיים, יוטלו עליהם חובות גילוי ניגודי עניינים והגשת הצהרות הון. הבחירות עצמן תיערכנה בשיטת בחירות יחסית-ארצית. זאת ועוד, ניתן לשלב את בחירת נציגי הוועדה לבחירת שופטים במסגרת הבחירות לרשויות המקומיות ובכך לחסוך כסף ומשאבים ציבוריים הכרוכים בהליך בחירות כלל ארצי.
אפשר להניח כי הרעיון של הוספת נציגי ציבור לוועדה לא יתקבל בהתלהבות רבה על ידי שופטים, חברי הכנסת והשרים, שכן מדובר במהלך שיקטין את יכולת ההשפעה שלהם. אבל מהלך כגון זה לא רק יפתור את המחלוקת שקורעת את הציבור הישראלי בעת הנוכחית, אלא גם ישכלל את מודל הפרדת הרשויות שלנו, הוא יאפשר חלוקת כח נכונה, בבחינת "כח בולם כוח" (אלכסיס דה טוקוויל) וכך במקום "משולש כוחות" דא פקטו, המורכב מחברי כנסת, נציגי ממשלה ושופטים מוצע להוסיף "צלע ציבורית" נוספת ובכך לקבל "מקבילית של כוחות".
מי שמאמין בטעון אחרון מוזמן להעניק לוועדה המוצעת מעמד של בית נבחרים נוסף אשר יקבל תפקידים ציבוריים נוספים ובפרט בנושאים הקשורים לשומרי סף או נושאים שיש לגביהם ניגוד עניינים מובנה, למשל:
א. ניהול הליכי פישור כשמדובר במחלוקות בין רשויות ציבור שונות (לרבות רשויות מקומיות ומשרדי ממשלה).
ב. בחירת מבקר מדינה (לאורך השנים בחירת המבקר ע"י הכנסת מעוררת תהיות לא מעטות, בפרט כאשר מדובר במועמד נח לממשלה).
ג. לעניין תפקיד היועץ המשפטי לממשלה - הוועדה תאשר מועמד שהממשלה מציעה. ובמידה ותפקיד היועמ"ש יפוצל הוועדה לא תתערב במינוי יועץ משפטי ע"י הממשלה אך תבחר את התובע הכללי.
ד. קביעת שכר של חברי כנסת, שרים ושופטים.
ה. כשמדובר במחדלי ממשלה קודמת תידרש הסכמת הוועדה על החלטה להקמת ועדת חקירה ממשלתית.
ו. בעתירות בעלות השלכה ציבורית ולאומית רחבה גם הוועדה תוכל לדרוש מנשיא בית המשפט העליון קיום דיון נוסף במוטב מורחב.
המאמר הוא על דעתי האישית בלבד