קריעה לסדר

סטארט־אפ כושל

כשהתוודעתי לראשונה ליוזמת ההיפרדות, חלוקת מדינת ישראל לישראל ויהודה, נדהמתי, מן הסתם כמו רבים אחרים. איך זה ששוב מנסים את הסטארט־אפ הכושל הזה, שכמעט כל דף שתפתח בתנ"ך יספר לך למה הוא חייב לקרוס. כמה מלחמות אחים שילמנו על ההזיה הזאת, כמה משפחות נקרעו, איך עם הנצח לא לומד קצת לקח. והכי כאב לי שזאת באמת אופציה בעיני כמה אלפים, שהמילים הללו שמוטחות מפעם לפעם על שאנחנו לא באמת אחים, מצליחות לחלחל בהם. והתקדמנו, אין מה לומר. כבר לא מציעים לזרוק אח לבור, מסתפקים בשלב אחד קודם - "ולא יכלו דברו לשלום". וזה גרוע מספיק. אבל אשמים אנחנו, כולנו, אם אחרי אלפיים סיוטי גלות לא נצליח לגור בבית אחד, חלילה. רק מנחם אותי שבשביל הסכמי היפרדות צריך לדבר ולהיפגש, לדסקס על חלוקת רכוש, וסוף סוף נראה כמה רכוש משותף יש לנו, והוא לא יהיה כל כך מובן מאליו, ואולי אם ניפגש ונדון בלי מסכים שמעוותים, נכיר, אולי אפילו נתאהב קצת, ולא נרצה להתגרש.

הום־לס

ואם חלילה חלילה יתממש האסון, איפה אגור? יש לי יותר מדי חברים ומשפחה בשני הצדדים, אבל זה לא הסיפור - העניין הוא שאין לי שום עניין במדינה קרועה. אולי אהיה שגריר יהודה בישראל או להפך, אוכל ליהנות משני העולמות. הבעיה היא שאני לא היחיד שיסרב לקרוע את עצמו לשניים. וכמה תפקידי שגריר כבר יש? אפילו יחסים בין־לאומיים לא למדתי. אין לי סיכוי. אגור על הגבול. אני מניח שרבים רבים יגורו איתי על הגבול, השאלה אם יהיו שם די בתים, כי ביהודה עוד יצליחו להכיל כמה בתים בלתי חוקיים, אבל בישראל? מסופקני. אולי לזה התכוונו חכמים בנבואתם על עקבתא דמשיחא, כשסיפרו על אנשי הגבול שיסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו. הנה, עכשיו הגדרתי לעצמי טוב יותר - זו בכלל לא תקופה יפה לאנשי גבול, כולם מתבצרים בשני מחנות, וכל תושב חייב להישבע אמונים. אם אתה יהודה - אתה רק יהודה, ואם אתה ישראל - רק ישראל. ואם אתה יהודה אבל יש דברים שבהם אתה מזדהה עם הטענות שכנגד? אז יש לך בעיה, חבר. לא אוהבים אצלנו מורכבות, ויש לכל מורכבות כזאת שם גנאי תפור לפי מידה. ואלה שהולכים על הגבול לא יחוננו עד שיישבעו אמונים.

בחן את מדינתך

עכשיו, רק בשביל לפתוח את הראש קצת, בהנחה שרוב קוראי העיתון הזה יקוטלגו על ידי הוזי הפילוג כאנשי יהודה, הנה שאלון אמריקאי על הפיצול המדובר. השתדלו לענות בכנות. ירעדו לי הידיים כשאכתוב את זה, אבל רק בשביל לברר משהו יחד. מה אכפת לכם?

1. איזו מדינה תהיה עשירה יותר, יהודה או ישראל?

א. יהודה.

ב. מצב כלכלי זהה.

ג. ישראל.

2. לאיזו מדינה יהיה צבא חזק יותר?

א. יהודה.

ב. לא יהיה צורך בצבא.

ג. ישראל.

3. באיזו מדינה המינויים ייעשו יותר משיקולים מקצועיים, ויהיו פחות מינויי מקורבים?

א. ביהודה.

ב. השאלה לא רלוונטית. המינויים ביהודה יהיו על פי אורים ותומים.

ג. בישראל.

4. על איזו מערכת כשרות תסמוך יותר?

א. על מערכת הכשרות הממלכתית של יהודה. ברור.

ב. השאלה לא רלוונטית. ביהודה סומכים על המוכרים בעיניים עצומות.

ג. על מערכת הכשרות הפרטית בישראל שהוקמה בשביל תיירים מיהודה.

5. איזו מוזיקה תשמע?

א. מוזיקה יהודית תוצרת יהודה, מה השאלה.

ב. את שירת הלוויים.

ג. מוזיקה ישראלית, תוצרת ישראל. אין ברירה.

6. איזו מדינה תהיה מתקדמת יותר מבחינה טכנולוגית?

א. יהודה. מכון צומת למציאת פתרונות טכנולוגיים לשמירת שבת וחג יהפוך לאימפריה.

ב. מי צריך טכנולוגיה כשיש מטה אלוקי?

ג. ישראל. המדע ישגשג במדינה חופשית.

פענוח תוצאות

אם ענית א' על רוב השאלות:

אתה יהודה מבטן ומלידה. מי יודע, אולי אפילו לא תתגעגע ל'ביחד' שהיה פה. מומלץ מפעם לפעם לנפוש בישראל. זו ההזדמנות היחידה שלך לצאת לנופש בחו"ל בלי לצאת מהארץ. בטוח תרצה לחזור.

אם ענית ב' על רוב השאלות:

אתה חי בחלום. נשתדל שלא להרעיש, שלא תתעורר.

אם ענית ג' על רוב השאלות:

מפתיע, אה? דווקא אתה, יהודה שכמותך, איך יצא לך גימ"ל? מילא בקלפי, אבל כאן?

אולי זו הזדמנות לעצור ולחשוב, מה קרה שמדינה יהודית מתכתבת אצלך, ולא רק אצלך, עם עוני ונזקקות חברתית? האם זו המדינה שחלמו עליה אברהם, יצחק ויעקב, שהיו עשירים מופלגים? האם מדינה ענייה יכולה להיות אור לגויים? מדוע לרבים מאנשי יהודה נעשה ברור ששמירת מצוות איננה הולכת יד ביד עם שירות צבאי, ש"כי תצא למלחמה על אויבך" זה רק דרש על המלחמה ביצר הרע? מה היו אומרים על כך משה, יהושע, שאול ודוד, מתתיהו ובניו, ובעצם מי לא?! ולא, אתה בשום אופן לא תעזוב את יהודה, לא אתה. אז מה, תסתכל בעיניים כלות איך ישראל משגשגת? אז אולי כדאי לחזור לחלום פה יחד, כדי שהחלום הזה יהיה קצת יותר הגיוני, מדינת ישראל אחת של שנים־עשר שבטים. מה אתה אומר?

אה, סליחה, שאלה אחת הושמטה מהשאלון בשל בעיה בגיוון התשובות:

7. איזו מדינה תשרוד יותר זמן?

א. אף לא אחת מהן.

ב. מה זה משנה?

ג. כל התשובות עצובות.

מדינה של כן

ועכשיו ברצינות. אחת המתנות הגדולות שקיבלה החילוניות הישראלית בתקופה האחרונה היא אידאולוגיה חיובית. עד לא מזמן הם נשאו את דגל ה"רק לא", עכשיו הם כן: כן דמוקרטיה. כן חופש. כן זכויות. כן להט"ב. אחד הדברים הקשים שקרו לדתיות הישראלית, שהיא הפכה משפה של כן לשפה של לא. זה קרה מפני שה"כן" לא באמת מבורר אצלנו - איך נראה החלום הזה של מדינה יהודית בעידן מודרני? רגע, תהיה סנהדרין עם מלקות והוצאות להורג? זה החלום? או שמדובר על חלום של אור, אור לעצמנו ואור לגויים. ואיך נראה האור הזה? ומה התביעות המוסריות בדרך לשם? ומה כן למען השם, לא רק מה אנחנו באים לשלול. אלפיים שנה בנינו שולחן ערוך של בית פרטי, עכשיו כשקם הבית הלאומי יש לנו בלגן גדול בשולחן. כשנעשה בו סדר יהיה "כן" גדול וכובש לבבות, אני מאמין בזה בכל ליבי.

לתגובות: [email protected]

***