עבד אלרחמן קשוע ניסה לברוח לכיוון תחנת המשטרה בטירה. את הרודפים אחריו זה לא הרתיע, המשטרה מבחינתם כבר מזמן אינה גורם שיש להסתתר מפניו. הם ירו בו מטווח קרוב, ומותו נקבע במקום. חטאו היה אחד – היותו מנכ"ל עיריית טירה. זה היה בשני בלילה. למחרת בבוקר נזרק רימון דמה לתוך חצרו של ראש עיריית רהט. הרימון הזה מצטרף ליריות שכוונו אל ביתו בלילה שלפני כן, ולמתקפות בלתי פוסקות בערים הערביות נגד נבחרי הציבור והפקידים המוניציפליים – רצח עוזר ראש העיר פוריידיס, ירי על מועמד לראשות העיר נצרת וירי על מאבטח ראש העיר בטייבה. בשלישי בערב חוסל מתמודד לראשות מועצת אבו סנאן עם עוד שלושה מתושבי המקום. ככל שיתקרבו הבחירות המוניציפליות באוקטובר, גם מעשי האלימות יגברו. זו מתקפה מכוונת שיש מאחוריה מסר ברור.
שעות ספורות לפני הרצח של קשוע, הפגינו ראשי מועצות ערביים עם נבחרי ציבור מהמגזר וראשי השלטון המקומי מול משרד ראש הממשלה בירושלים. הסיבה להפגנה: החלטתו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' להקפיא העברה של 200 מיליון שקלים שהובטחו עוד בימי הממשלה הקודמת כמענק תוספתי לרשויות מקומיות ערביות. על המאבק הזה תפסו כמובן טרמפ גם גורמים באופוזיציה, ובראשם יושב ראש האופוזיציה יאיר לפיד, שאמר: "אין שום סיבה או הצדקה מקצועית לצעד הדורסני הזה, מלבד רצונו של סמוטריץ' להוכיח ל'בייס' שהוא נשאר אותו הגזען שהיה תמיד".
דרושה לקות ראייה בדרגה חמורה כדי לא להבחין בקשר ההדוק בין שני האירועים הללו, שרק שעות אחדות הפרידו ביניהם. מה שהפך את ראשי המועצות המקומיות והפקידים הבכירים בהן מטרה לקני הרובים של משפחות הפשע הערביות, הם תקציבי העתק שמוזרמים אליהן החל משנת 2017. השיטה מוכרת וידועה לרשויות, נעשים ניסיונות לטפל בה, אך בפועל העיריות הערביות ממשיכות להיות הכספומט של ארגוני הפשע. ההחלטה של סמוטריץ' הייתה צריכה לזכות לחיבוק מצד ראשי הרשויות המאוימים, מפני שהיא מבקשת להגן עליהם מסחיטה. אבל מה יש לצפות מהם בשעה שראשי 'יש עתיד' – שהצביעו בעצמם על הבעיה וניסו למגר אותה עד לפני פחות משנה – מכנים את המלחמה בפשע "גזענות" לצרכים פופוליסטיים.
"דואגים לתושבים הערבים"
אין־ספור דוחות ומסמכים ממשלתיים מתארים את הבעיה הקשה של זליגת כספי הרשויות הערביות למשפחות פשע. המסמך העיקרי שתיאר את הבעיה הוא דוח מנכ"לים של משרדי ממשלה משנת 2020, שאסף את הנתונים מכל המשרדים שמעבירים תקציבים לרשויות המקומיות וניסה להתחקות אחר מסלול הכסף. התובנה המוסכמת היא שהרוב המוחלט של ההשקעה הממשלתית העצומה במגזר הערבי אינו מגיע לתושב. עוד 200 מיליון ועוד 5 מיליארד, אך משאית הזבל ממשיכה להגיע אחת לשבועיים. לאן נעלם הכסף? ועדת המנכ"לים מצאה את התשובה.
"גורמי פשע משתלטים על מכרזים עתירי תקציב ברשויות המקומיות", נכתב בדוח, "והכסף מגיע לידיהם במקום לשיפור השירות לאזרח. כך מהוות הרשויות המקומיות 'מכרה זהב' עבור ארגוני הפשיעה – מקור להכנסות עצומות בדרכים שנראות לכאורה כשרות". המסמך ממשיך ומתאר את הפרקטיקות שארגוני הפשיעה נוקטים בהן, שכוללות איומים, סחיטה, אלימות, הגשת הצעות למכרזים דרך חברות קש וסילוק מתמודדים אחרים באמצעים פסולים.
נספר סיפור דמיוני כדי לסבר את האוזן. פלוני, מנכ"ל עירייה ערבית, משוטט בין בסטות הפיצוחים לקראת אירוע משפחתי שנפל בחלקו לארח. לפתע נצמד אליו מאחור, באופן לא נעים לחלוטין, אדם בעל ריח פה שקשה לפספס. הוא לוחש באוזנו: "חשוב שתדע איזו חברה צריכה לזכות במכרז לגינון העיר", ותוחב פתק עם שם בכיסו. המנכ"ל לא נרתע. הוא איש אמיץ ונקי כפיים. המכרז יוצא לדרך, חברות רבות מציעות מועמדות, ונדמה שעל פי הקריטריונים שקבע המנכ"ל הישר, לחברה אחרת יש סיכוי רב יותר לזכות. למחרת בקבוק בנזין רב משמעות מונח על מפתן דלתו של המנכ"ל. כעבור שבוע צרור יריות מפלח את דומיית הלילה. לאחר מכן רימון הלם. כשמגיע תאריך היעד של המכרז, למנכ"ל אין ברירה אלא לחתום על חוזה עם חברת הגינון של ארגון הפשיעה.
חברות הקש הללו אינן מתכוונות בשום שלב לשתול חמניות בכיכר המייסדים של כפר קרע. בדרכים עקלקלות הן מעבירות את הכספים לארגוני הפשע, ומעשירות את כיסם במיליונים מדי שנה. על פי הנתונים שמסרה משטרת ישראל לוועדת המנכ"לים, כניסת גורמים עברייניים למכרזי הרשויות המקומיות נחשבת לאחד ממחוללי הפשיעה הגדולים בישראל – הן מבחינת היקף הכספים שהיא מכניסה לארגונים האלה, והן מבחינת מספר האירועים האלימים החמורים שמתחוללים על הרקע הזה.
העניין הוא שממשלת לפיד-בנט הבינה זאת היטב. היא אומנם הייתה כבולה בהסכמים קואליציוניים שכללו העברת מיליארדים לרשויות הערביות ועמדה מול התנגדות נחושה לפיקוח על הכספים מצד מנסור עבאס, אך עם כל זאת העלתה את הבעיה וניסתה לפתור אותה. יואב סגלוביץ', אז סגן שר מטעם יש עתיד, היה זה שהופקד על הובלת תוכנית "מסלול בטוח" למיגור הפשיעה בחברה הערבית. הוא מינה צוות שלם, אחד מתוך ארבעה בסך הכול שפעלו במסגרת התוכנית, שכונה "צוות מכרזים". כל תכליתו של הצוות, שבראשו עמד מנכ"ל משרד הפנים דאז יאיר הירש, הייתה למנוע בעזרת המשטרה את זליגת הכספים שמועברים לרשויות אל ארגוני הפשע.
עיקר בעיית הזליגה נמצא בתקציבים השוטפים; תקציבי הפיתוח לעומתם קלים יותר לפיקוח. נסביר. משרד האוצר מעביר לכל הרשויות בישראל כספים להוצאות שוטפות, כמו גינון, ביוב, פינוי זבל, תשתיות, משכורות ותחזוקה. לצד זאת, ישנם פרויקטים ספציפיים שבהם המדינה תומכת, והם נעשים בדרך כלל בשיתוף פעולה הדוק של אחת החברות או המשרדים הממשלתיים. על הסוג האחרון קל יותר לפקח: משרד האוצר נוהג להעביר כספים בפעימות על פי התקדמות. והיה והמועצה לא מראה התקדמות בשטח, אין תקציב. שם למשפחות הפשע יש פחות דריסת רגל.
הבעיה מתמקדת בהוצאות השוטפות. אין למשרד האוצר דרך אפקטיבית לדעת אם נשתלו פרחים בכיכר המייסדים ונבלו לפני הביקור, או שהכסף נשתה ללא תמורה על ידי ארגון פשע. כך הדבר גם בשאר הוצאות התחזוקה. את הפרצה הזאת מנצלים הארגונים, וזו פרצה שיש בה כסף רב. מלבד התקצוב הרגיל שמעביר האוצר לכלל הרשויות, הרשויות הערביות זכאיות ל"מענקי איזון" כמו שאר הרשויות החלשות בישראל. נוסף על כך הן זכאיות לעוד 200 מיליון תוספת ספציפית לרשויות ערביות, לפי התחייבותה של הממשלה הקודמת למנסור עבאס, ושהשר סמוטריץ' החליט להקפיא עתה עד למציאת פתרון משכנע לבעיית הזליגה.
בסביבת השר סמוטריץ' מתעקשים שאין כאן התנכלות לרשויות ערביות או רצון לסגור חשבון עם החלטותיה של הממשלה הקודמת, אלא דאגה כנה לתושבים ברשויות הערביות. אין טעם למלא מים בדלי שיש בו חור, הם טוענים, ומזמינים את ראשי הרשויות לשבת ולחשוב יחד על פתרונות לסתימת החור הזה. ההצעות שעלו כבר בזמן הממשלה הקודמת כיוונו להוצאת מכרזים בשיתוף גופים ממשלתיים שלא מושפעים מאיומי פרוטקשן, פיקוח על תוצאות בשטח ודרישת דיווח שוטף על התקדמות או העברת ביצוע הפרויקטים לידי גופים של המדינה. נכון לעכשיו, כפי שמעידים ההפגנות והעיצומים, אין רצון לשיח כזה. כמו בסוגיית שיתוף הפעולה עם המשטרה, כך גם עם משרד האוצר – הציבור הערבי נאנק תחת עול הפשיעה, אך נרתע אינסטינקטיבית משיתוף פעולה עם הגורמים שעשויים לעזור לו.
"עצירת התקציב היא פופוליזם"
עם כל זאת, צריך לומר בכנות שגם בדרג המקצועי יש מי שחולק על הצעד של סמוטריץ' ורואה בו התגרות מיותרת. גורמים לשעבר במשרד הפנים ששוחחנו עימם, טוענים שההעברה של 200 מיליון השקלים כבר גובתה במנגנוני פיקוח למניעת הזליגה, ולכן המניעה שלהם כעת תמוהה. "אפשר לשפץ פה ושם את המנגנון", טען הגורם, "אבל לעצור לחלוטין את התקציב עכשיו זה סתם פופוליזם".
הגורם מציג מכתב שנשלח בדצמבר האחרון מאת תומר ביטון, מנהל המינהל לשלטון מקומי, אל כלל ראשי הרשויות הערביות והגזברים, ובו מפורטים הנהלים שמחייבת קבלת התקציב הנוסף. "התקציב נועד להגדלת היקף השירותים", נכתב שם, "ועל כן לצורך מעקב ובקרה תידרש כל רשות להגיש תוכנית פעולות בהתאם לרשימת השימושים האמורים". ביטון מדגיש כי הדיווח יכלול הוכחה על שיפור השירות בנתונים קשיחים, ובהשוואה למה שניתן לפני העברת התקציב. נוסף על כך ראש הרשות והגזבר יחתמו על הצהרה ולפיה אי עמידה ביעדים תגרור קיזוז של המענק בחזרה.
הרעיונות האלה נשמעים טוב, אך כל בר דעת יכול להבין שכאשר הם עומדים מול יריות ורימוני דמה בחצר ביתך – הבחירה קלה מאוד. לא תהיה תקומה לשום תוכנית חומש או רפורמה לשיפור איכות החיים של האזרח הערבי, מבלי שתמוגר הפשיעה המטורפת שמשתוללת במגזר. עצירת המימון של סמוטריץ' אינה פתרון לבעיה, אך יש לקוות שהיא תעורר את ראשי הרשויות, המשטרה, האזרחים הערבים וכל הגופים הרלוונטיים לפעול באופן שיאפשר להעביר את הכספים האלה ועוד רבים אחרים לטובת האזרח שבקצה.
לתגובות: yoniro770@gmail.com
***