בשבועיים האחרונים, על רקע הצעת חוק הרבנים, התפרסמו בעיתון זה מאמרים המציגים מודל רבנות לפיו "כל בית כנסת יבחר לעצמו רב, והוא יהיה אחראי להגדלת התורה והאדרתה בקרב מתפללי בית הכנסת והסביבה. אומנם משכורת מסודרת לא תימצא לו. ואולם הרבנות אינה תלויה במשכורת".
את בעיית הפרנסה שהיא אכן בעיה קשה יפתור באמצעות עבודה נוספת שיעבוד לצד הרבנות, או בעזרת אשתו (אם תעבוד בתפקיד בכיר) ובאמצעות צמצום התפקיד הרבני לליבה העיקרית שלו: לימוד תורה ופסיקת הלכה. "העיקר שיהיה תלמיד חכם ומסור בלב ונפש להגדלת התורה כדי שתשפיע ברכה על כל בני הקהילה" (הרב אליעזר מלמד שליט"א, רביבים לפרשות ראה ושופטים)
אבקש להציג כאן עמדה שונה ביחס לרבנות הקהילה הראויה. עמדה זו מבקשת להסתייג הן מהייאוש המוקדם מאחריות המדינה לעניין והן מצמצום תפקידו של הרב.
במקום להשלים עם המצב שבו גם המדינה וגם הקהילות לא משלמות לרבנים על עבודתם – יש לדרוש מהן לתקן את המצב ולשאת באחריותן. הציפייה מרב קהילה לשרת במסירות את קהילתו בכל ליבו ונפשו מבלי שיקבל שכר על עבודתו הינה לא מוסרית, ויש בה משום ניצול לא הוגן של הרב. מדוע מצבו של הרב צריך להיות גרוע משל כל עובד במשק הישראלי? איזו קהילה מוסיפה לעצמה כבוד כשרבה הוא האדם העני ביותר בקהילה או נדרש לחלטורות? הזהו כבוד התורה שאנו מעוניינים בו?
כשם שהמדינה מתקצבת תקנים של רבני יישובים ביישובים רבים בארץ, אין סיבה הגיונית בעיניי שקהילות עירוניות לא יתוקצבו בתקנים של רבני קהילות. זה משום שברור שבערים הגדולות רב העיר ורבני השכונות העסוקים בתחומים של מתן שירותי דת לא יכולים לתת בכל רחבי העיר את המענה הקרוב וההדוק שמעניק רב הקהילה לבני קהילתו.
שנית, גם אם המדינה לא מתקצבת את שכר הרבנים, מדוע שלא יוטל התקצוב על בני הקהילה? אם קהילה מעוניינת ברב - מדוע שלא תשלם על כך? האם במוסדות חינוך שהישיבה לא משלמת את שכרם במלואו מישהו מעלה על דעתו שגם ראשי ישיבות ור"מים ילמדו תורה רק על בסיס נדבת ליבם של ההורים? אפילו האנלוגיה שהוזכרה במאמרים לחובת המתנות לכהן וללוי תמורת עבודתם החינוכית והרוחנית, מלמדת כי הגם שבאפשרות כל אדם לבחור לאיזה כהן הוא נותן – עצם הנתינה היא בגדר חיוב ולא נדבת לב גרידא.
זאת ועוד, לא רק שאין זה מוסרי לדרוש מרב להתמסר לעבודתו ללא שכר – זה גם עלול לפגוע בביצוע תפקידו, שכן לימדונו חכמינו: "אסיא דמגן - מגן שוה" (בבא קמא פח ע"א), ובעברית: "רפואה חינם שווה חינם". רב שמקבל שכר הולם על עבודתו גם מחויב אליה יותר.
גם ההסתמכות על עבודות נוספות של הרב או של אשתו אינן רציניות, שכן רמת החיים תובענית, ופעמים שאף עבודות אלו כשלעצמן אין בהן די כדי לפרנס.
מניסיוננו בליווי הקהילות בתהליכי בחירת רב ניתן לומר שעם הזמן מחלחלת ההכרה שמגיע לרב להשתכר בכבוד, והקהילות מגלות נכונות יפה להשקיע לשם כך. הוצאה על שכרו של רב מסור המשרת את הקהילה הינה השקעה ערכית ותבונית ראויה. אומנם זה עדיין לא המצב ברוב הקהילות, אבל יש בכך הוכחה שהדבר אפשרי וייתכן שיפור של ממש במצב.
אינני מחפש להקשות על כלכלת הבית המשפחתית, אבל בעידן של תרבות שפע, שבו משפחה מוציאה אלפי שקלים אם לא עשרות אלפי שקלים בחודש על מוצרי צריכה ופנאי מסוגים שונים, מדוע שמימון של רב לקהילה לא יהיה גם אחד מסעיפי סל ההוצאות המשפחתי? רק משום שכך התרגלנו עד כה?
שאלה של תפיסת תפקיד
מכאן אני מבקש להגיע לנקודה העיקרית בעיניי: ההצעה לצמצם את תפקיד הרב ללימוד תורה ופסיקת הלכה, יכולה אומנם להיטיב עם הרב וקהילתו בכך שתחסוך זמן ואפשרויות חיכוך לא רצויות עם גורמים בקהילה, אבל צמצום זה עלול להיות בבחינת "מצטמק ורע לו" מכמה היבטים.
ראשית, גם התפקיד "המצומצם" של העברת שיעורי תורה והוראת הלכה דורש שעות רבות של הכנה והשקעה לימודית. דווקא מורה למקצועות יהדות בתיכון או בישיבה תיכונית ואפילו המלמד בישיבת הסדר פעמים רבות יכולים ללמד את אותם שיעורים כמה וכמה שנים, מכיוון שהתלמידים מתחלפים ותוכניות הלימוד לא משתנות לעתים קרובות כל כך. לעומת זאת רב קהילה, בהיותו קבוע בקהילתו, נדרש תמיד לחדש ולהכין שיעורים חדשים. גם מבחינת הגיל ורמת קהל היעד בקרב התלמידים – בקהילות ישנם חברים מבוגרים ובשלים בוגרי ישיבות, וגם חברים שלא יצאו מישיבות, התפתחו מקצועית ואינטלקטואלית במהלך השנים ודורשים רמת לימוד תורה הולמת.
גם העובדה שרב לא מלמד קבוצה ספציפית אלא שכבות גיל שונות מחייבת אותו להשקעה רבה: החותם המיוחד שהרב משאיר על בני הגיל הרך לא יסולא בפז, כמו מעורבותו בשנות השירות של החיילים ובנות השירות הלאומי בקהילה, בני הגיל השלישי כמו בני הנוער וילדי היסודי – כולם זקוקים לרב שיהיה דמות דומיננטית בחייהם ולכולם הוא עשוי להיטיב. אפילו אם לא הוא מי שבפועל בא במגע עם כולם – האחריות לכולם יושבת על כתפיו.
כל זה עוד בלי שדיברנו על הצורך של הרב להשקיע בהתפתחות של לימוד התורה שלו כדי לגדול בתורה מעבר למה שהוא מלמד בשיעוריו, וכדי לפתח את המומחיות הנדרשת בפסיקת הלכה ובמענה לשאלות רחבות יותר הקשורות בטבורן להבנתה של התורה.
שנית, במסגרת פיתוח תפיסתו של תפקיד הרב או של הזוג הרבני, ניתן להבחין בין שני מושגים: רב קהילה ורב בית כנסת. בית כנסת הוא מרחב חשוב לתפילה ולימוד, אבל מעצם טבעו הוא מוגדר ומצומצם. המושג רב קהילה הוא מושג שמבטא תפיסת תפקיד רחבה יותר מהופעה כמגיד שיעור במסגרת כזו או אחרת או דרשן בליל שבת ובשמחות משפחתיות וקהילתיות. תורתנו תורת חיים, והרב הוא שאמון על הופעת התורה וההשראה הרוחנית בקהילתו. בהיותו מוליך הרוח של בני קהילתו הוא נדרש לפעול שעות רבות רבות בערוצים האישיים, לגעת בנפשם של בני קהילתו, להכירם היטב ולשמש להם כתובת עיקרית לא רק באירועי שיא של בר מצווה וחתונה אלא גם בשגרת החיים המאתגרת בסוגיות של זוגיות בריאה ומשברית, חינוך ילדים ומתבגרים, מחלה ואובדן, טראומות וקשיי חיים נוספים, וכן בפרשות דרכים של חברים בקהילה ולבטים עדינים. אף בחזית של המנהיגות הקהילתית, גם אם הרב לא מתעסק באדמיניסטרציה ובכל שאלה שמתעוררת בקהילה הוא משמש מנוע חשוב לצמיחתה של הקהילה ולהגשמת חזונה, הוא יזם רוחני שמזהה את המאוויים הרוחניים והכישרונות של בני קהילתו ומעצימם, הוא משמש גורם מגשר במקומות שהפלטפורמות הרבניות החיצוניות והמקצועיות לא מסוגלות להעניק בהם את המענה המיטבי מפאת חוסר היכרותן את הנפשות הפועלות; וגם במקומות שבהם הוא לא יודע ומוסמך לטפל הוא מפנה לגורמים המקצועיים וממשיך ללוות את בני הקהילה בשלבים אלו כגורם מעודד ומכוון. הזמינות שלו לקהילה בכל עת מכתיבה מידה לא מבוטלת של שיעבוד, וכפי שאמרו חז"ל "עבדות אני נותן לכם".
שלום לרחוק
שלישית, להבנתי הדלה, רב הקהילה העירונית כמו רבני היישובים המעורבים צריך לשקוד גם על מלאכת החיבורים וקירוב הלבבות של הציבור הלא דתי במרחב הקהילה. אין אנו רוצים שהרב יהיה ספק התורה והתשובות של בני קהילתו בלבד, אלא יהיה רלוונטי למעגלים נוספים בציבור. לשם כך דרושים משאבים של תשומת לב, זמן והשקעות נוספות.
מסופר על רבי שלמה קרליבך שבמקום לשבת במזרח בחר לשבת ליד הכניסה לבית הכנסת - בגלל מחויבותו להכנסת אורחים שלא קל להם להיכנס לתוך בית הכנסת, ואולי זו הפעם הראשונה שהם מגיעים לשם. מכוונות זו של רבי שלמה קרליבך כמו גם אישיותו הכובשת הצמיחה פירות ופירי פירות רבים של קירוב ליהדות וקידוש שם שמיים. שנזכה יחד להרים קרנן של קהילות ישראל – וקרנן של רבניהן.
הכותב הוא רב המושב כפר חסידים, ר"מ במכון הגבוה לתורה באוניברסיטת בר אילן ורכז תוכנית הכשרת רבני קהילות בארגון 'עשה לך רב'
***
מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת: eshilo777@gmail.com
(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיתקבלו)
***